תמיכה בצעד הקשה..
אמנם לא פעילה בפורום אבל חוזרת לכאן ברגעי המשבר הקשים,מבין רגעי משבר רבים. עכשיו כשנעשה לאמא מאוד קשה, ואולי אף קשה מנשוא לטפל באבא ולאור הקושי שלו להסתדר עם המטפל שגר איתם (הוא פשוט לא מקבל את "מרותו" ומקניט אותו ורוצה שרק אמא תטפל בו) נראה שאנו קרובים מתמיד להחלטה (ולביצוע) לחפש עבורו מקום. כואבים ומבולבלים מתקשים להשלים אבל מרגישים שאין הרבה ברירות איך זה שהוא לוקח כלכך הרבה תרופות והוא עדיין לא רגוע בכלל?אין יום ואין לילה. מקווים שנעמוד בהעברתו מן הבית ושזה לא יהיה נורא עבורו,ושיהיה לאמא יותר קל...
אמנם לא פעילה בפורום אבל חוזרת לכאן ברגעי המשבר הקשים,מבין רגעי משבר רבים. עכשיו כשנעשה לאמא מאוד קשה, ואולי אף קשה מנשוא לטפל באבא ולאור הקושי שלו להסתדר עם המטפל שגר איתם (הוא פשוט לא מקבל את "מרותו" ומקניט אותו ורוצה שרק אמא תטפל בו) נראה שאנו קרובים מתמיד להחלטה (ולביצוע) לחפש עבורו מקום. כואבים ומבולבלים מתקשים להשלים אבל מרגישים שאין הרבה ברירות איך זה שהוא לוקח כלכך הרבה תרופות והוא עדיין לא רגוע בכלל?אין יום ואין לילה. מקווים שנעמוד בהעברתו מן הבית ושזה לא יהיה נורא עבורו,ושיהיה לאמא יותר קל...
אולי זה השלב שבו החיים של אימא שלך "שווים" יותר מהחיים שלו. אני נוהגת לאמר שאין פתרון טוב, אלא יש פתרון פחות גרוע מאחרים. שבו בשקט, עכלו את כל המידע, התייעצו עם אנשים שמכירים את הסיטואציות האלה, התעלמו ממצקצקי שפתיים ומדקלמי קלישאות ("לזרוק מהבית" וכו') והחליטו את מה שהכי מתאים לכולם . " עד כאן מה שכתבתי. נראה לי שאתם אפילו בשלב מתקדם יותר, השלב שבו הבנתם שהפתרון בבית הוא לא בבחינת 'הכי פחות גרוע'. ההוצאה מהבית מתבקשת לעתים קרובות, ותראי כמה חברות בפורום, שנלחמו על השארת בעליהן בבית כמה שאפשר, נכנעו לבסוף והבינו שההוצאה מהבית היא הפתרון המתאים (חני, נילי41, אריאלה, אירילה ועוד). לכן אך תהססו, חפשו מקום הולם, קבלו החלטה ובצעו. מקווה שילך בקלות (בעיקר לאימא שלך, היא זו שתחוש הכי רע בעקבות השינוי) ושיהיה בהצלחה.