הגיוני ביותר!
כל אדם שפוי, כשהוא מתכונן לעמוד לדין - מפחד. גם אם הוא חש זכאי, וכל שכן אם הוא מפקפק בזכותו עצמו. הפחד אינו "נבואה" המלמדת על פסק דין שלילי, אלא אדרבה, האמונה המובילה לאימת הדין, או בשמה "יראת ה´", היא נקודת זכות כשלעצמה, המצטרפת לזכויות המכריעות את הכף לטובה. באופן אבסורדי, דווקא מי שאינו חש פחד - הוא אשר צריך לחשוש על עורו... מבינה? יהי רצון שכולנו נזכה במשפט.
