תמונת מחזור..

נעמה ע.

New member
תמונת מחזור..

"יש למישהי אייליינר?!" "בוא´נה, תעזרי לי עם הצללית הזאת, הכל נמרח לי.." "מישהי הביאה אולי מברשת שיער?" "סליחה, אני יכולה רגע את המסקרה הזאת?" "פזור או אסוף?" "לחייך עם השיניים או בלי?" "החולצה הזאת שקופה מידי? טוב, חפיף.." "נו, יש למישהי אייליינר?! אל תהיו כאלה.." "מזל שסידרתי גבות אתמול..". --- כולה תמונת מחזור. קליק אחד, מקפיאים מצב. ילדות-נערות על סף בגרות. גיל 18 או קצת פחות, כבר לא כל כך קטינות, ומרגישות ב´היי´ של החיים. מחייכים חיוך מעושה, מפזרים את הצמה, מורידים את המשקפיים, מורחים מסיכה של איפור- והנה תמונה. של גדולה, של בוגרת. בוגרת אולפנה. תמונה שתצטרף ל-16 אחרות, על הקיר. תמונה שבעוד 5 שנים זיינוקיות יסתכלו בה, וישייכו אותך אוטומטית לעבר. ואגב כך יגדירו את תסרוקתך כמיושנת ויגחכו קלות למראה המבט הרציני-עמוק-משהו שניסית לשוות לעצמך. תני חיוך. תני לי פרופיל, לא, קדימה, להטות את הראש, חיוך. עוד יותר. יופי. ככה. קליק. תמונת מצב. עכשיו למי מחזירים את האייליינר ההוא, לכל הרוחות?!..
 

QuEeN oF mE

New member
איזה יופי ../images/Emo13.gif

חחח..
נזכרתי עכשיו בעצמי,מסתכלת על תמונות,או מצטלמת לתמונות מחזור
 

light angel

New member
זה ממש ככה!

בדיוק מה שהיה לי בתמונת מחזור של כיתה ח' (עכשיו אני ב-י'), ואז היינו בסך הכל בנות 14! הבנות מסתרקות שעתיים בשירותים, ואחר כך כשקוראים להן להצטלם (שניה אחת. קליק וזהו.), כולן נורא בלחץ. אחר כך, כשהיא כבר יוצאת מחדר האימה, כולם מקיפים אותה בשאלות- "כבר הצטלמת? איך זה היה?" והיא, סמוקה ומאושרת, ממהרת להגיד "הצלם אמר שהתמונה יצאה ממש טוב...". אנשים, קצת פרופורציות! ואני לא רוצה לדבר על הצילומים לתעודת זהות..... ביי אורלי
 

ST

New member
../images/Emo13.gif ../images/Emo29.gif

ממש ככה! ואת כותבת מקסים... אצלנו התמונה תצטרף לאחת על הקיר. אנחנו מחזור ב' מייסד. מצחיק אותי לחשוב איך יסתכלו עלינו בעוד 10 ו-20 שנה, כשהאולפנא תהפוך למובן מאליו, מה שבשבילי היא אף פעם לא היתה, במובן מסוים. היא מובנת מאליה, כשאני יודעת שאני לא מכירה אפשרות אחרת. לא מובנת מאליה, כי היא יכלה פשוט לא להיות. אף אחד לא יזכור את הפחד והחשש מהלא ידוע והלא מוכר שהיה לנו בהתחלה. רק לנו, שרק לפני שנים היססנו, ולא ידענו לאן אנחנו הולכות, לא רק מפני שהתחלנו בית-ספר חדש, אלא מפני שבית הספר התחיל ביחד איתנו. עשינו איתו את הצעדים הראשונים. הלכנו יחד בטוב וברע. והם היו, שניהם. וזה מאוד קשה לי לסיים את התקופה הזאת עכשיו. ולדעת שאני אהיה רק אחת מ-13 הבנות בתמונה על הקיר. פנים מחייכות (השתדלתי. :) ) שמסתכלות קדימה, בכל המובנים. ויודעות שעוד מעט הן יהיו רק תמונה אחת על הקיר.
 

דיתוּש

New member
אבל אבל אבל!!

תראי... אני יודעת שזה ככה [כמעט תמיד]. אבל תחשבי על זה... זו התמונה שהולכים לראות אותך למשך שנים רבות אחרי [בתקווה שבית-הספר יהיה קיים שנים אחרי
], זו התמונה שהולכים לזכור אותך בה. אם תראי כמו אנ'לא 'ידעת מה, ולא תשקיעי קצת, אז ככה את רוצה שייזכרו אותך? לא! את רוצה שייזכרו אותך הכי יפה שאפשר, כמה שיותר יפה, יותר טוב. אני מסכימה איתך שהלחץ המטומטם קצת מוגזם לפני זה... כלומר, "אויש, נו בבקשה תביאו לי מראה לפני שאני מתפחלצת!!!" או למשל "אני חייבת מסקרה... חייבת... ואם אני לא אשים מסקרה, אני אתאבד!!!*פורצת בדמעות*" אבל את מבינה את הנקודה שלי?
 
אהבתי מאוד..ונזכרתי בכיתה ו' ...

ובכיתה ט'.. אבל שכחת חלק אחד חשוב והכרחי לצילום של תמונת מחזור.. הקיטורים שאחרי. אף אחת לא אוהבת איך שהיא יצאה. האף גדול מדיי, החיוך מאולץ מדיי, החצ'קונים בולטים מדיי... אין מצב שהחלק ההז לא יתקיים... ואז כולן אומרות אחת לשניה כמה שהן יצאו טוב..:)
 
למעלה