זוכרים על מה חמי דיבר ברוב הדומם?
על אותם אנשים שיושבים ורואים טלויזיה שעות, וכל מה שהם עושים זה רק "זאתי, מגעעעעעיילה" או "איכ... איזה מגעייל הוא!!!1111" תקראו את השרשור הזה, משחקים פה בקקה. אני נהנתי בהופעה הזאת, הופעה טובה מזה הרבה זמן, גם חשבתי שהיה אחלה קהל, ראיתי אפילו איך חמי נהנה. ההדרן העיף לי ת'צורה והשאיר אותי עם טעם טוב בפה- הופעה טובה ללא ספק. אבל, יומיים אחרי, רגע לפני שבאתי לרשום את הדברים האלה בשרשור שתיארתי לעצמי שיפתח, קראתי איזו התעסקות מיותרת באחרים. אני לא מכיר את הבחור שעמד ליד הבמה, אין לי מושג מי הוא, אבל הוא היה אחד הדברים האמיתיים בהופעה הזו, הוא התפרק, הוא הוציא, הוא חי את ההופעה הזאת! אני באופן אישי הרגשתי אמפתיה כלפיו (על אף שלא הזדהתי, במקרה). מסתבר שהקהל היה בדיוק כמו אנשי הטלויזיה של רודנר, אשכרה אנשים ישבו בקהל והתעסקו באנשים אחרים בקהל, עד כמה מגוכחים היו, אם תרצו. עצוב לי, באמת שעצוב לי, אין בי שום כעס, בכלל לא. אבל עצוב לי להרגיש X בהופעה, ואז לחזור לפורום ולראות במה הקהל מתעסק, ולחשוב האם אנשים שמגיעים להופעה צריכים לחשוב איך הם נראים, מה אנשים אחרים חושבים עליהם והאם הם יגיעו לדפי פורום כלשהו.