התמונות לא נדירות הם מהכתבה בעיתון
שיצא היום בארגנטינה, "קאראס" (´פנים´
) הנה קטע מהכתבה, זאת השאלה האחרונה, שהייתה ללואיסנה...;
היום אין שום מועמד בין החברים בקבוצת השחקנים או בבית הספר? בין החברים בקבוצת השחקנים לא, כי אנחנו כולנו כמו אחים. ובבית ספר... לא יודעת, לא יצאתי לחפש אף אחד... אני יודעת שאני מושכת את הבנים מהשכבות הגבוהות יותר, והם גם מושכים אותי. אני מסתדרת יותר טוב עם הגדולים יותר מאשר עם הבנים בגיל שלי. הבנים בגיל שלי בגיל הטיפשעשרה, והם כולם מתלהבים, הם בלתי נסבלים. אלה שהם יותר נוראים, הם ההרבה יותר גדולים. ברחוב צועקים לי דברים כמו "תורידי את הבגדים מותק", זה לא יאומן. חוצמזה עכשיו שיש את השמועה שהגדלתי, הם כמו מטורפים כולם, אתה לא יודע, הם כמו חיות... איך הם יכולים לחשוב שבגיל הזה אני יכולה לעשות ניתוח בחזה? אני לא אומרת שאחר כך לא... אולי שאני יהיה יותר גדולה כן, בגיל 30 בערך, שיתחיל ליפול לי הכל... אבל עכשיו??? הם לא שמים לב שאני ילדה?! זה כל כך מכעיס אותי שלפעמים בא לי להגיד להם "למה שלא תבואו, תגעו ותפסיקו להטריד אותי?!"