תמונות מחיינו
יקירי... קשה לי. קשה לי לפתוח סגור ליבי בפנייך. קשה לי לפתוח סגור ליבך בפניי. קשה לי לראותך ככה ולשבת מהצד רחוקה עשרות ק``מ ממך, מחיבוקך, מליבך. קשה לי לשבת בביתי החם בחברת הוריי ולצחוק איתם על דברים של מה בא כשבראשי אני מריצה שוב כל מיני סרטים שיכול להיות שאתה עובר כרגע. קשה לי לחשוב על כל הדברים הרעים שיכולים לקרות לנו. קשה לי לחשוב שאולי אולי אתה לא אוהב אותי כבר. קשה לי לחשוב שאולי אתה רוצה לסגור את עצמך בעולמך שלך, בביתך, במסגרתך שלך ובלעדיי. ואני יושבת אצל הוריי שומעת קידוש ואומרת את הדברים שצריך להגיד אוטומטית בלי מחשבה בכלל, כי בראשי שמך מתרוצץ. ואני מתיישבת ומתחילה לאכול וחושבת וואי מה אכלת היום? אפילו לא שאלתי אותך. וגם לא שאלתי איך הגרון שלך. אנחנו מתעסקים בדברים שוליים ... ושוכחים את הדברים החשובים. לא נתת לי הבוקר נשיקת בוקר טוב - יודע? היית עסוק במחשבות. נכון. יקירי אהבתי רבה מדיי בשביל שאוכל לפרוסה כאן, רגשותיי עצומים והמילים לא יספיקו להם. אני הולכת איתך קדימה ומרגישה כאילו אתה רוצה לחזור אחורה או לפחות לעמוד במקום. ואני עומדת איתך... כי לאן שתלך אלך גם אני. ליבי איתך וזה כואב להיות רחוקה מליבי שלי ולכן אני צריכה תמיד להיות קרובה אלייך. ואני אוהבת ומאוהבת. ואני עוצמת עניי, אפילו עכשיו, וחושבת על איך יהיה ומה יהיה... אנחנו רואים טלויזיה... יושבים בספה שלך אני עלייך, שותה תה חם, אתה מעשן סיגריה ולא מתלונן שאני כבדה לך. אנחנו במטבח אני שוטפת כלים, אתה מספר לי על איך עבר עלייך היום. אתה מתקלח ואני יושבת לידך מקריאה לך מאמר שאני צריכה ללמוד בעל פה. אז קשה לי עם כל זה. ואז אתה בא ומביא לי פרח. שולח לי נשיקה. אומר - אני אוהב. וכל הקשיים נעלמים. אני אפילו לא זוכרת על מה חשבתי... אני אפילו לא יודעת לאן אני צריכה ללכת ומה לעשות.. רק אתה . אני עוצמת עניי ודמותך מוחשית כל כך מולי. ואני אומרת לך שאני אוהבת מקווה שדרך ליבי אתה מרגיש אותי. קשה לי לפתוח את סגור ליבי בפנייך. קשה לי לפתוח את סגור ליבך בפניי. אבל האהבה. האהבה גורמת לכל זה להיעלם ולפוג ברגע שאתה מעיף מבט אליי ואומר שאתה אוהב. אז ליבי פתוח בפנייך וליבך פתוח בפניי. ואז אני יודעת - אני שלך !!! אני רק מקווה שתמיד תגיד לי שאתה אוהב אותי ואז אדע את סגור ליבך ואז יעלמו כל הקשיים ואז אני אראה שוב את התמונות מחיינו. אני אוהבת אותך!
יקירי... קשה לי. קשה לי לפתוח סגור ליבי בפנייך. קשה לי לפתוח סגור ליבך בפניי. קשה לי לראותך ככה ולשבת מהצד רחוקה עשרות ק``מ ממך, מחיבוקך, מליבך. קשה לי לשבת בביתי החם בחברת הוריי ולצחוק איתם על דברים של מה בא כשבראשי אני מריצה שוב כל מיני סרטים שיכול להיות שאתה עובר כרגע. קשה לי לחשוב על כל הדברים הרעים שיכולים לקרות לנו. קשה לי לחשוב שאולי אולי אתה לא אוהב אותי כבר. קשה לי לחשוב שאולי אתה רוצה לסגור את עצמך בעולמך שלך, בביתך, במסגרתך שלך ובלעדיי. ואני יושבת אצל הוריי שומעת קידוש ואומרת את הדברים שצריך להגיד אוטומטית בלי מחשבה בכלל, כי בראשי שמך מתרוצץ. ואני מתיישבת ומתחילה לאכול וחושבת וואי מה אכלת היום? אפילו לא שאלתי אותך. וגם לא שאלתי איך הגרון שלך. אנחנו מתעסקים בדברים שוליים ... ושוכחים את הדברים החשובים. לא נתת לי הבוקר נשיקת בוקר טוב - יודע? היית עסוק במחשבות. נכון. יקירי אהבתי רבה מדיי בשביל שאוכל לפרוסה כאן, רגשותיי עצומים והמילים לא יספיקו להם. אני הולכת איתך קדימה ומרגישה כאילו אתה רוצה לחזור אחורה או לפחות לעמוד במקום. ואני עומדת איתך... כי לאן שתלך אלך גם אני. ליבי איתך וזה כואב להיות רחוקה מליבי שלי ולכן אני צריכה תמיד להיות קרובה אלייך. ואני אוהבת ומאוהבת. ואני עוצמת עניי, אפילו עכשיו, וחושבת על איך יהיה ומה יהיה... אנחנו רואים טלויזיה... יושבים בספה שלך אני עלייך, שותה תה חם, אתה מעשן סיגריה ולא מתלונן שאני כבדה לך. אנחנו במטבח אני שוטפת כלים, אתה מספר לי על איך עבר עלייך היום. אתה מתקלח ואני יושבת לידך מקריאה לך מאמר שאני צריכה ללמוד בעל פה. אז קשה לי עם כל זה. ואז אתה בא ומביא לי פרח. שולח לי נשיקה. אומר - אני אוהב. וכל הקשיים נעלמים. אני אפילו לא זוכרת על מה חשבתי... אני אפילו לא יודעת לאן אני צריכה ללכת ומה לעשות.. רק אתה . אני עוצמת עניי ודמותך מוחשית כל כך מולי. ואני אומרת לך שאני אוהבת מקווה שדרך ליבי אתה מרגיש אותי. קשה לי לפתוח את סגור ליבי בפנייך. קשה לי לפתוח את סגור ליבך בפניי. אבל האהבה. האהבה גורמת לכל זה להיעלם ולפוג ברגע שאתה מעיף מבט אליי ואומר שאתה אוהב. אז ליבי פתוח בפנייך וליבך פתוח בפניי. ואז אני יודעת - אני שלך !!! אני רק מקווה שתמיד תגיד לי שאתה אוהב אותי ואז אדע את סגור ליבך ואז יעלמו כל הקשיים ואז אני אראה שוב את התמונות מחיינו. אני אוהבת אותך!
) ... !?!) אני חושבת שהרגשות שלך אפילו הצליחו לבלבל את המחשבה שלי...