תמונות מהעבר...

[m i t a l y]

תמונות מהעבר...

היום, יום יפה ואפרורי משהו... נשארנו בבית (לשם שינוי) ואני החלטתי לעשות קצת סדר באלבום התמונות המשפחתי שלנו. נתקלתי באלבום מהילדות שלי ובו תמונות וזמנים שבכלל שכחתי מקיומם. הנה תמונה שלי ושל אחותי, אני בערך בת 6 והיא 4, יושבות על איזשהו ספסל ומביטות במבט תוהה ("מה הוא רוצה מאיתנו", כנראה אל הצלם - אבינו). הנה תמונה מטיול משפחתי. אבא שלי עומד על סלע ועוזר לנו לקפוץ בין האבנים. הנה עוד תמונה, אני, אחותי ואמי כשאני מתחבאת מאחורי רגליה של אמי והיא (אמי) מחזיקה בכתפיה של אחותי ומראה אותה "לקהל הרחב"... התפעלתי מהתמונות, התפעלתי מהזמנים כשהייתי ילדה, נזכרת פתאום מטיולים ומימי הולדת כשאמי הכינה תמיד עוגה לפי בקשתנו (עוגת ארנבת, עוגת עמי ותמי וכו'), ותהיתי, איך התמונות מראות מציאות כ"כ מזויפת של משפחה מאושרת, משפחה תומכת ואוהבת... התמלאתי צער וכאב... מה קורה לכם כשאתם מסתכלים מאלבום תמונות משפחתי? איזה מחשבות ורגשות זה מעלה? מישהו בכלל יכול להבין על מה אני מדברת???

 

[pf26]

תמונות הן הנצחה של רגע

ולא יותר מזה. מצד שני לפעמים הרגע הזה הוא רגע יקר ויפה. אין לי כמעט תמונות מהילדות, יש לי את האלבום של אבא שלי שמנציח רגעים משלו ומעט משלי, אבל נגעת בנקודה מאד רגישה אצלי. הבית שלי בבלאגאן אטומי פרט ל-3 דברים: ספרים, מוזיקה ותמונות. אלבומי התמונות שלנו מסודרים להפליא (כולל אלבומים נפרדים שכל ילד מחזיק אצלו), מתוארכים ורשום בהם היכן ומתי צולמו התמונות. את ההיסטוריה הטובה של המשפחה שבניתי עם אישי וילדי אני מתעדת גם למעני (בעוד 20 שנה) וגם למענם.

 

[m i t a l y]

../images/Emo13.gif

 

[גלבועא]

מעניין מה זוכה אצלך ל"סדר"

ומה ממשיך להתקיים בתוך כאוס. זה בפני עצמו נושא לדיון נפרד - כאוס-סדר.

 

[pf26]

../images/Emo13.gif

 

[maybesure]

אהבתי את ההודעה והשאלה

אצלנו תמונות מנציחות מצב קיים. יש המון המון תמונות מהילדות משום שאבי עסק זמן מה בצילום אירועים בקיבוץ, בפיחות במעבדה הקיבוצית (ש"ל כמובן) וכך זכינו בהמון המון תמונות מטיולים מחיי בתי הילדים, מהיום הראשון על סקטים, תמונות בשינה ובעירות. האלבומים עדיין אצל הורי. לפני כמה שבועות נכנסתי עם אמי לחנות יד שניה, מהסוג שמוצאים בו כלים ישנים. נתקלה עינה במקרן שקופיות ענתיקה, ומחירו 50 ש"ח, התלבטה שבועיים ואז נסענו שוב לקנות אותו. לפני שבוע היו ארבעת נכדיה בביתה (שני ילדי 18, 12 ושני ילדיו של אחי 5,3), ובני עשה להם ערב הווי שקופיות. המכשיר ליכד את כל ארבעת הילדים יחדיו, והילדונת הצעירה ביותר הייתה בטוחה שאחי הוא אחיה.. (בן אחי), ושאני היא בתי. אכן דומים יצאו הילדים. להורי היה ערב של נחת בו הנכדים ישבו בחושך לפעילות כמו של פעם, צחקו ונהנו מה"טלויזיה" הענתיקה. ואבי, שהיה בטוח שכל השקופיות שצילם פעם נשרפו בשריפה שכילתה לו איזה מחסן מזמן מזמן, שמח לגלות שמשהו ניצל בכל זאת. כמה אושר ונוסטלגיה יש ב 50 ש"ח!!

 

[m i t a l y]

איזה יופי ../images/Emo20.gif

ממש מרחיב את הלב לקרוא את הודעתך...

 

[קורות חיי]

רואים מתי מתרחש השוני....

עד גיל 4 או 5 רואים אותי ואת הורי מטיילים, מבלים, חיוכים, אושר משפחתי, בערך מגיל 5 כמות התמונות פחתה אצלי והפוקוס עבר לאחי,,,, יש תמונות שלי עם דמעות, ותמונות שאני בצד ומעט מאוד תמונות שלי עם הורי יחד. יש תמונות כמובן מחגים וארועים עם עוד המון בני משפחה, תמונות של פורים בתחפושות ואחר כך תמונות שצילמו חברי בטיולים שנתיים וסתם צילומי חברות. מזל שסבא שלי היה צלם והייתה לו חנות צילום- אז יש לי המון תמונות כי יכולתי לצלם ולהצטלם ולפתח בכמויות גדולות.

 

[m i t a l y]

../images/Emo24.gif

 

[גלבועא]

לפעמים כדאי

ל"אבד" תמונות, לא?!