תל אביב של פעם
- פותח הנושא צפ3
- פורסם בתאריך
אני בן 18 (קצת יותר)
ויש לי המון זכרונות מהעיר: -אני זוכר איך נשמתי (ועדיין נושם) את העשן של כל מדינת ישראל. וזה לא משנה אם זה דרך רידינג או דרך האוטובוסים שאפילו אייכמן לא היה מתבייש בהם. -אני זוכר איך העירייה הפאשיסטית שלנו מנעה מאיתנו לשפץ את הבניין שנמצא כולו בבעלותינו בגלל שטויות של שימור. כמובן שהשימור הזה לא הפריע להם להכריח אותנו לצבוע את הבניין בגוונים של ירוק (לפחות הרעה הזאת חלפה כי הלכנו עם זה לבית המשפט שחיסל את ההצעה המטורפת הזאת). -אני זוכר איך ההורים שלי, ועכשיו גם אני, היו מחפשים חנייה שעות על גבי שעות. איך אבא שלי היה בסוף מתייאש ונוסע לחנות אצל סבא וסבתא שלי בגבעתיים וחוזר הביתה ברגל (פחות או יותר שעה הליכה. לא נעים אחרי יום שלם של עבודה). כל זה רק בגלל עיריית ת"א שלא הרשתה לנו לבנות חנייה, כאילו הבניין שייך לה. -אני זוכר איך התחילו לעשות עצרות וארועים אחרים בכיכר רבין, מרחק של 2 דקות הליכה מהבית שלי. אני זוכר שבעצרות האלה היו חוסמים את הכבישים וכך בעצם לא יכולתי לצאת מהאיזור שלי ברכב ובכך בעצם מנעו ממני את זכותי הטבעית לחופש תנועה. לא רק שהעצרות האלה היו מונעות ממני את חופש התנועה וגם גומרות כל סיכוי למצוא חנייה, גם היה בלתי אפשרי לישון. על כל עצרת כזאת המארגנים היו משלמים לעירייה לפחות 40 אלף דולר. אולי הכסף הלך לבניית פארקים בצפון העיר, כי אנחנו, מי שהעצרות האלה מיררו את חייהם, לא ראינו מזה גרוש. -אני זוכר איך פעם בשבועיים עובדי הזבל מפסיקים לעבוד ואנחנו חיים כאן בתוך הזבל, בעוד העיריות שמסביב טורחות לדאוג לאזרחיהן ושוכרות חברות פרטיות. לסיכום: אני זוכר, ולעולם לא אשכח, כמה אני שונא את העיר הזאת. שנאת מוות.
ויש לי המון זכרונות מהעיר: -אני זוכר איך נשמתי (ועדיין נושם) את העשן של כל מדינת ישראל. וזה לא משנה אם זה דרך רידינג או דרך האוטובוסים שאפילו אייכמן לא היה מתבייש בהם. -אני זוכר איך העירייה הפאשיסטית שלנו מנעה מאיתנו לשפץ את הבניין שנמצא כולו בבעלותינו בגלל שטויות של שימור. כמובן שהשימור הזה לא הפריע להם להכריח אותנו לצבוע את הבניין בגוונים של ירוק (לפחות הרעה הזאת חלפה כי הלכנו עם זה לבית המשפט שחיסל את ההצעה המטורפת הזאת). -אני זוכר איך ההורים שלי, ועכשיו גם אני, היו מחפשים חנייה שעות על גבי שעות. איך אבא שלי היה בסוף מתייאש ונוסע לחנות אצל סבא וסבתא שלי בגבעתיים וחוזר הביתה ברגל (פחות או יותר שעה הליכה. לא נעים אחרי יום שלם של עבודה). כל זה רק בגלל עיריית ת"א שלא הרשתה לנו לבנות חנייה, כאילו הבניין שייך לה. -אני זוכר איך התחילו לעשות עצרות וארועים אחרים בכיכר רבין, מרחק של 2 דקות הליכה מהבית שלי. אני זוכר שבעצרות האלה היו חוסמים את הכבישים וכך בעצם לא יכולתי לצאת מהאיזור שלי ברכב ובכך בעצם מנעו ממני את זכותי הטבעית לחופש תנועה. לא רק שהעצרות האלה היו מונעות ממני את חופש התנועה וגם גומרות כל סיכוי למצוא חנייה, גם היה בלתי אפשרי לישון. על כל עצרת כזאת המארגנים היו משלמים לעירייה לפחות 40 אלף דולר. אולי הכסף הלך לבניית פארקים בצפון העיר, כי אנחנו, מי שהעצרות האלה מיררו את חייהם, לא ראינו מזה גרוש. -אני זוכר איך פעם בשבועיים עובדי הזבל מפסיקים לעבוד ואנחנו חיים כאן בתוך הזבל, בעוד העיריות שמסביב טורחות לדאוג לאזרחיהן ושוכרות חברות פרטיות. לסיכום: אני זוכר, ולעולם לא אשכח, כמה אני שונא את העיר הזאת. שנאת מוות.
מכונית אדומה
New member
הלונהפרק ../images/Emo28.gif
במיוחד רכבת הרים ומנהרת הפחד
חג שמח לכולם
במיוחד רכבת הרים ומנהרת הפחד
מלוש המקורית
New member
וואי מוזיאון השעווה...
והדולפינריום כמו שציינו למעלה... בגיל 6 אולי הייתי הולכת לשם ורואה את המאמנים קופצים על גב הדולפין מגובה שאז היה נראה לי 50 מטר...יוו איזו נוסטלגיה... ואם משהו יודע למה הדולפינריום נסגר...?
והדולפינריום כמו שציינו למעלה... בגיל 6 אולי הייתי הולכת לשם ורואה את המאמנים קופצים על גב הדולפין מגובה שאז היה נראה לי 50 מטר...יוו איזו נוסטלגיה... ואם משהו יודע למה הדולפינריום נסגר...?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.