תלישות

[Storm131]

תלישות

לפעמים כאשר אני משווה את עצמי לנשים אחרות שחוו חיים "רגילים"אני מרגישה הרבה פחות ממוקדת,לפעמים אפילו תלושה וקשה לי להציב לעצמי מטרות ולנסות להשיגן.אני חושבת לעצמי שאם יום אחד אמא פשוט הלכה ולא שבה אז מה הטעם לרדוף יותר מדי אחר דברים כמו קריירה וכו, זה לא אומר שאני לא מתפקדת כאם מסורה ויותר מזה ,אבל קשה לי לגלות עניין בדברים שהם לא החיים עצמם. מצפה לתגובתכן בנות!

 

[gitta]

על הקשר החזק עם אימך

מה שכתבת כאן, מעיד שאמא היתה בשבילך כמו "קבוצת התייחסות", שלפיה ניווטת את דרכך בחיים. אצל רובנו זה כך. הרי לפי תגובותיה של אמא אנחנו לומדים להבדיל בין טוב לרע עוד לפני שאנחנו יודעים לדבר. התלישות שלך היא תוצאה של אובדן האדם שתגובתו היתה הכי חשובה בעינייך בכל העולם. ממנה ציפית לשבחים ולביקורת, להכוונה ולעיצה. אצלי לא היתה זו אמי, אלא אבי שלפיו עיצבתי את דרכי בחיים. כשאמא נעדרת, פיזית או נפשית, אפשר להישען על פידבק מאבא, מאחים או אחיות, וקצת יותר מאוחר מהאיש שאיתנו, או מהילדים כשהם בגיל מתאים. הרי האהבה שהם נותנים היא כמעט אותה אהבה, באותה עוצמה, גם אם היא קצת שונה, לכן הכתף שהם נותנים יכולה במשך הזמן להיות למשענת אמיתית בחיים.

 

[Storm131]

הי GITTA

זה נכון שהאהבה לילדים והאהבה שלהם אלי מזכירה יותר מכל את אותה העוצמה,ואני מתחילה לחוש את המשענת שהם מעניקים ככל שהם גדלים.

 

[gitta]

חג שמח לך יקירה, וברכות לילדייך

ולכל בני משפחתך.

 

[Storm131]

|חג שמח ומאושר

המון תודה והרבה אור לך ולמשפחתך!

 

[gitta]

היום כששרנו מעוז צור ישועתי

התכוונתי לכל מילה. באוזן הפנימית שלי שמעתי את קולה של אמא שרה איתנו, כמו אז. היה לה קול יפה והיא אהבה לשיר ולרקוד. בחו"ל הם היו שרים ב"מלעיל", בהיגוי הגלותי, וכך הורי היו שרים גם בארץ. היה נעים להיזכר, כאילו היתה פה. חג שמח לכל הנמצאות פה.

 

[צינצילב]

זה בדיוק מה שהרגשתי

 

[yamyamon]

קבוצת התייחסות

אצלי אמא היא קבוצת היתיחסות שלילית כלומר, תמיד הסתכלתי עליה וחשבתי מה אני לא רוצה להיות רציתי נורא להעריץ אותה אבל לא יכולתי כן תמיד הערצתי אותה על כוחה הבלתי נדלה .ואני עוד אספר את סיפורה המרגש בשלב מאוחר יותר אבל בתור ילדה הרגשתי שהחיים שלי מקסימים והיחידה שמצליחה להעיב לי עליהם זו אימי תמיד גרמה לי להרגיש רע כמעט לגבי כל דבר שבו לא היתי מושלמת היום אני כל כך רוצה להעריץ אותה ולא מצליחה זה קורע אותי במיוחד שאני יודעת כמה היא אהובה על ידי חבריה ומכריה למה אני לא הצלחתי לראות אותה ככה ,אני כבר מחכה שיהיו ל ילדים לתת להם את האהבה והתמיכה האין סופית שכלכך רציתי כל חיי גיטה יקר אני נהנת לקרוא את כל מה שאת כותבת ,כל כך הרבה רוך וחוכמה תודה את מקסימה

 

[סְקָאלִי]

מבינה את הקושי עם הרגשות הסותרים ..

היי ים. אני מבינה שבנוסף לכל הקשיים שעוברים עלייך בשל מחלת אימך, את עוד מתמודדת עם הרגשות האמביוולנטיים שיש לך כלפיה. מצד אחד, חלק מהתסמינים באבל היא שהופכים את האם או האדם שאבד לאיזושהי דמות אידיאלית, שוכחים את כל התכונות הפחות חיוביות, ומתמקדים רק בטובות. כמובן שזו אינה דרך מאוזנת, ויש בה מן ההדחקה וההכחשה. אמא, כמו כל אדם אחר, היא אדם "בשר ודם", עם יתרונות וחסרונות. את מציגה דווקא התייחסות אחרת - את רואה באמא בעיקר את התכונות הפחות חיוביות, ועדיין זוכרת היטב את כל החיכוכים שהיו ביניכן, ואת ההשלכות שלהן על חייך. מצד אחד, אולי זה "מקל" עליך את הכאב כרגע, אני זוכרת שכתבת בהודעה אחרת ש"את בסדר עם זה". מצד שני, לתחושתי את כבר מתחילה לעשות את תהליך הפרידה מאמך, ובאינטואיציה את מבינה שלאמא היו גם תכונות חיוביות, ושחשוב לך להכיר בהן, כדי להיפרד מדמות "עגולה" יותר, ריאלית יותר. ים, לתחושתי חשוב מאוד שאת מחפשת עכשיו את החיובי, כי כמו שאמרתי - חשוב שתהיה תפיסה מאוזנת ומציאותית של האם. מעבר לזה, אולי תרצי להספיק להוקיר אותה על דברים מסויימים. היא אמנם גוססת, אבל היא עוד כאן. אני מניחה שכל מי שחווה אובדן יכול לספר לך שנשארים אח"כ עם תחושה של החמצה, כאילו היה עוד משהו שיכולנו לעשות למען האדם ולא עשינו. מרגישים את זה גם אנשים שלכאורה "עשו את המקסימום", אבל גם הם לא מרגישים שזה מספיק. זה אולי הזמן לחפש ולראות איפה את יכולה לאזן את התמונה. הייתי אפילו פונה לבעל מקצוע, אולי אפילו לעובדת הסוציאלית בבילינסון, או לפסיכולוג, כדי לעשות איתו איתם את התהליך כשאת עוד יכולה "להשלים" את המעגל עם אמא.

 

[yamyamon]

כל כך מבינה...................

אני בדרך לבית החולים אין הרבה זמן לכתוב אבל כל כך מבינה אותך , זה פשוט שמשהו מהאנרגיה שהיתה בך נגוז ונעלם וזה מספיק קשה להתמודד עם המחלה הזו אז בנוסף צריך להתמודד עם האש הזו שפעם בערה בנו והיום כבתה י טעם תמיד יש אבל החלל והבדידות ...הם שם הם קיימים וכל סימני הדרך בחיים מזכירים לנו ולא נותנים לנו מנוח .כל כך מבינה ... אמשיך בפעם אחרת נשיקות

 

[Storm131]

הי ים

מה קורה איתך?למה את בדרך לבית חולים?זה באמת עניין של אנרגיות שנשרפו על הישרדות במצב לא רגיל.עכשיו צריך לחפש מקורות אנרגיה חדשים. מקווה שהכל בסדר איתך,נשיקות.