תליב,
קראתי את ההודעה שלך. הזדהיתי עם הפצעים והצלקות. והאמת - אני לא יודעת מה להגיד לך. באיזהשהו מקום את נורא צודקת. הוא כל הזמן במחשבות שלי. אני כל הזמן נלחמת עם עצמי בקשר אליו. מלחמות פנימיות כאלה, ומסע של שיכנוע עצמי (שאני בדרך כלל לא טובה בו), כדי להזכיר לעצמי למה אני לא רציתי להיות איתו יותר, על איזה כיף יהיה לי אח"כ - עם מישהו אחר. וזה קשה. הזכרונות מהתקופה (אומנם קצרה, אבל עדיין...) לא מרפים. תקועים אי שם בפנים, יחד עם השירים ששמענו ועושים אותי עכשיו עצובה קצת. מנסה לשכנע את עצמי שזה טוב שאני לא אפגש איתו אפילו לכוס קפה. ואני יודעת שזה טוב. שכנעתי את עצמי. בקשר למשרד זה שונה, כי הוא בא לפגישות, כי לא יוצא לנו הרבה לדבר, אלא אם כן אנחנו הולכים לחדר מדרגות לכמה דקות ומדברים קצת. מבחינתי, עדיף היה שלא היה בא לפגישות כאן, כי אני מעדיפה שלא לראות אותו כאן. כי אם זה לא פגישה בין שנינו, שבה אנחנו מדברים, צוחקים, שבה את מרגישה את החום והאהבה, אז זה לא ממש שווה. אז תביני, אני לא רוצה שיבוא למשרד. כי זה מקשה. כי הוא לא מתיחס כמו שאני רוצה שהוא יתיחס וזה הכי באסה בעולם! אבל אין ברירה. מנהל. יש לו פגישות וכו´.... לגבי פגישות בין שנינו - כן, אני נלחמת בעצמי לא להתקשר אליו ולהגיד לו שאני רוצה לבוא לקפה. המזל שלי זה שהוא גר בעיר אחרת. מרחק שעה ומשהו נסיעה, אז אני לא רואה אותו ככה סתם ברחוב או בבתי קפה וכאלה. אז כרגע זה בסדר.אני לא מתקשרת אליו. לא רואה אותו. ודי הצלחתי לשכנע את עצמי שזה טוב. לא יודעת מה עוד להוסיף כרגע. עצוב לי. עצוב נורא. אבל אני לא עושה שטויות. מנסה להישאר חזקה ולא להתקשר וכו´. תליב, לא יודעת מה שמך, אבל אפשר לכתוב לך למייל או משהו? סיון
קראתי את ההודעה שלך. הזדהיתי עם הפצעים והצלקות. והאמת - אני לא יודעת מה להגיד לך. באיזהשהו מקום את נורא צודקת. הוא כל הזמן במחשבות שלי. אני כל הזמן נלחמת עם עצמי בקשר אליו. מלחמות פנימיות כאלה, ומסע של שיכנוע עצמי (שאני בדרך כלל לא טובה בו), כדי להזכיר לעצמי למה אני לא רציתי להיות איתו יותר, על איזה כיף יהיה לי אח"כ - עם מישהו אחר. וזה קשה. הזכרונות מהתקופה (אומנם קצרה, אבל עדיין...) לא מרפים. תקועים אי שם בפנים, יחד עם השירים ששמענו ועושים אותי עכשיו עצובה קצת. מנסה לשכנע את עצמי שזה טוב שאני לא אפגש איתו אפילו לכוס קפה. ואני יודעת שזה טוב. שכנעתי את עצמי. בקשר למשרד זה שונה, כי הוא בא לפגישות, כי לא יוצא לנו הרבה לדבר, אלא אם כן אנחנו הולכים לחדר מדרגות לכמה דקות ומדברים קצת. מבחינתי, עדיף היה שלא היה בא לפגישות כאן, כי אני מעדיפה שלא לראות אותו כאן. כי אם זה לא פגישה בין שנינו, שבה אנחנו מדברים, צוחקים, שבה את מרגישה את החום והאהבה, אז זה לא ממש שווה. אז תביני, אני לא רוצה שיבוא למשרד. כי זה מקשה. כי הוא לא מתיחס כמו שאני רוצה שהוא יתיחס וזה הכי באסה בעולם! אבל אין ברירה. מנהל. יש לו פגישות וכו´.... לגבי פגישות בין שנינו - כן, אני נלחמת בעצמי לא להתקשר אליו ולהגיד לו שאני רוצה לבוא לקפה. המזל שלי זה שהוא גר בעיר אחרת. מרחק שעה ומשהו נסיעה, אז אני לא רואה אותו ככה סתם ברחוב או בבתי קפה וכאלה. אז כרגע זה בסדר.אני לא מתקשרת אליו. לא רואה אותו. ודי הצלחתי לשכנע את עצמי שזה טוב. לא יודעת מה עוד להוסיף כרגע. עצוב לי. עצוב נורא. אבל אני לא עושה שטויות. מנסה להישאר חזקה ולא להתקשר וכו´. תליב, לא יודעת מה שמך, אבל אפשר לכתוב לך למייל או משהו? סיון