תלות בהנקה

תלות בהנקה

האם לדעתכן ניתן למנוע את היווצרותה של התלות בהנקה? אם ניקח את האנלוגיה של ההתמכרות לסיגריות - יש את המכורים, אלו ש"חייבים" סיגריה בסיטואציות מסויימות או בתדירות מסויימת, ויש את אלו שמעשנים מידי פעם, "ככה רק בשביל הכיף", אם יש סיגריה - מצויין, אם אין - לא קורה שום אסון. האם לדעתכן ניתן לכוון/לגרום לכך שרצונו של הפעוט לינוק יהיה בדר"כ כמו הרצון של המעשנים מהסוג השני ופחות כמו הצורך לעשן של המעשנים המכורים? בואו נאמר, שכל עוד התזונה העיקרית של התינוק היא מההנקה - הוא יקבל על פי דרישה ואין כאן מקום לנסיונות. אז לצורך הדיון - נאמר שאנחנו מדברים על ילדים מגיל שנה ומעלה. התלות של עידן בהנקה בין גיל שנה לשנתיים, הייתה גבוהה מאוד. כשהוא רצה ציצי, הוא רצה ציצי, הוא היה צריך ציצי! הרצון שלו לינוק היה צורך של מכור (ושוב - אני מתעלמת מעניין התזונה שבהנקה, מדובר על גיל שבו הוא כבר בלס מוצקים בקצב), כמו של המעשנים מהסוג הראשון, אין מקום לפשרות, אין מקום לדחיות, אין מקום לתחליף-מגע/מזון אחר. לאחר תהליך הגמילה שעברנו, החל מגיל שנתיים לערך, הצורך שלו הוא כמו של המעשנים מהסוג השני - נהנה מאוד לינוק כשאפשר, מוותר בקלות כשמקבל סירוב. מבחינתי (ומבחינת בן-זוגי עוד יותר) - שנתו השניה של עידן, מבחינת הנקה - הייתה שנה קשה מאוד. שנתו השלישית - תענוג (כן - גם מבחינת בן-זוגי. הסברתי בעבר שכשעידן כבר לא היה "צריך" את ההנקה , אלא "רק רוצה" - נפתרה הבעיה מבחינתו של בן-זוגי)! ממה שאנחנו קוראות בפורום (לאה, Shellylove, מאיה ואחרות - תקנו אותי אם אני טועה) - הפחתת התלות בהנקה מגיעה באופן טבעי, פחות או יותר בגיל שנתיים - שנתיים וחצי. ועדיין שנה, שנה וחצי של תלות בהנקה זה המון זמן. מה בעצם אני שואלת כאן? אולי במקרה הזה המשפט שבו אנחנו משתמשות הרבה בפורום: "למה לנסות לפתור בעיה שעוד לא נוצרה?", הוא ממש לא נכון כאן? אולי יש דרך למנוע את היווצרות התלות (לפעמים, אגב, מדובר בתלות רק בסיטואציות מסויימות, למשל: הנקה כדי להירדם. זו עדיין תלות מאוד חזקה). מה דעתכן? הבהרה קטנה: ההודעה המקורית נכתבה עבור קוראות שמכירות פחות או יותר את ה"היסטוריה שלנו", ושיודעות מהו תהליך הגמילה עליו אני מדברת. אם יש לכן שאלות הבהרה לדברים הנ"ל - אל תהססו לשאול!
 

michal@gal

Active member
מנהל
לא כל ילד נעשה תלוי בהנקה

זה עניין של אופי, ואם הוא לא היה יונק אני משערת שהוא היה נעשה תלוי במשהו אחר. יתכן שאפשר להקל את התלות בהנקה על ידי מתן אופציה תחליפית - מוצץ, חיתול, בובה וכו'. יתכן שצריך כבר מגיל שנה, או אפילו מוקדם יותר, להרגיל את התינוק שלפעמים צריך לחכות לציצי, ואז לא תיווצר התלות הלא נעימה.
 

נעה גל

New member
אני מסכימה -

רמת התלותיות בהנקה נשמעת לי (לא מדובר על ניסיון אישי) כמו משהו אינדיבידואלי לא רק לילד אלא למרחב שבין האם לילד.
 
מוצצים ובקבוקים הוא תעב

מוצצים מהתחלה, בקבוקים החל מ- 4-5 חוד'. לא היה לו חפץ מעבר. האם להרגיל את התינוק שלפעמים צריך לחכות לציצי, זאת, במידה מסויימת מהות השאלה. אם כן - מאיזה גיל, באיזה אופן, והאם זה לא עלול לגרום לבעיות אחרות/תלות אחרת, גרועה מהתלות בהנקה.
 

vered4

New member
למה לא?

יש גיל שהם יכולים ללמוד לדחות סיפוק, בטח מעל גיל שנה. איך הוא היה למשל בדחיית סיפוקים בתחום אחר? לגבי חפץ מעבר, זה יכול ל"התחבר" גם בגיל מאוחר יותר. אולי אם תוך כדי הנקה משלבים את אותו חפץ, בסופו של דבר, עם הזמן, הקשר שנוצר מספק לילד צורך ומאפשר אולי את דחיית הההרגעה המיידית באמצעות הנקה.
 
שאלת הבהרה

עידן "ידע" לקחת בקבוק לפני גיל שנה? הקושי העיקרי אצלינו היה ללמד אותו לקחת בקבוק (גם עם חלב שלי) כשחזרתי לעבוד. אני הנקתי עד גיל שנה, כשהפייד אאוט היה כמעט לא מורגש לשנינו.
 
בחודשי חייו הראשונים

עידן קיבל מידי פעם, אחת ל.. בקבוק. בסביבות גיל 4-5 חוד' הוא לא הסכים לכך יותר. החל מגיל 7 חוד' בערך התחלנו להשתמש ב"כוס פטנט", ממנה הוא שתה נוזלים בקלות.
 
אני מאוד מסכימה עם נועה בזה שכל

עניין התלות קשור בילד באימא ובמה שבינהם. זה מאוד קשור בצרכים ובאופי, של שני הצדדים בקשר הזה. תשדורות שמשדר הילד ומה שהאמא משדרת ואיך הם מבינים אחד את השני אני שמעתי גם על אמהות שנעלבו שהילד "חתך" להם את ההנקה בגיל שנה וחצי והן רצו יותר. אני יכולה לספר לך איך אצלי זה קרה. הילד: הילד מאוד אהב לינוק, בתאווה רבה. יותר אהב לינוק מאשר לישון. הוא לא התחבר לשום אמצעי הרגעה אחר. האמא: אהבה לתת (למעט הלילות
), אבל המציאות הכתיבה אחרת. כשעידו היה בן 4 חודשים חזרתי לעבוד, ועידו נשאר עם אבא. עידו היה חייב ללמוד לקחת בקבוק, ושום תהליך הדרגתי לא עזר. ביקשתי בעבודה אפשרות, לצאת לשעה פעם ביום כדי להניק. הבוס אמר שמצידו אני יכולה להשאר עוד חודש עם הילד, אבל הוא רוצה אותי רגועה בעבודה... לא משנה שלקח לי בערך אותו הזמן לשאוב חלב בעבודה. אז עשינו תרגולים יומיים, שבהם אני יוצאת לכמה שעות, חוזרת ורואה שהילד בכה רבות ולא שתה כלום מהבקבוק. כשהגדלנו את טווח השעות (5, כשבדרך כלל הוא היה יונק כל שעה שעתיים), הוא התחיל לשתות קצת. בגיל 6 חודשים הוא כבר לקח בקבוק בשמחה. בגיל 7 חודשים הוא שתה בקבוק לפני השינה. הוא ינק בבקרים, כשבאתי לקחת אותו מהמשפחתון וכל אחר הצהריים. הוא כבר אכל אז אוכל של ממש, ואכל נהדר, כך שלאט הצטמצמה ההנקה לבערך 3 פעמים ביום. לקראת גיל 11 חודשים, נשארה לו חשובה הנקת הבוקר. היה איזה שבוע ששכחנו שנינו את הנקת הבוקר איזה פעם פעמיים, ומאז אני לא מניקה וגם הוא לא ביקש. למזלנו יצאה לנו הדדית הפסקת ההנקה.
 

irisgh

New member
אין לי נסיון

בהנקה לגילאים כאלו. ואני לא מכירה את ההיסטוריה. אז סתם מחשבות: ראשית, אני מניחה שממש קשה למנוע. פשוט, כמו שכמעט כל היונקים מתרגלים להרדם בהנקה, כי כ"כ ברור שתינוק קטן מתעייף מהנקה ונרדם, ובהמשך פשוט התרגל להרדם בדרך הזו. כך ברור גם שמכיוון שמציצה, חיבוק, חום גוף מרגיעים, אז בכל פעם שיהיה צורך בהרגעה, ציצי יהיה התשובה. מאוד קשה למנוע את זה, אבל אפשר. פה אסתר כמובן תתנגד לעצם הנסיון, כי לדידה אין להפריד בן הדברים, והציצי אמנם אמור לשרת כל זאת. את התלות לצורך הרדמות, אני כרגע מונעת במכוון. חלקית זה פשוט קורה. יש לי עוד ילד, ואני לא יכולה לשבת ולא לזוז עד שהוא נרדם, כי בדיוק קוראים לי, בדיוק מטפסים על משהו מסוכן, וכו'. תכופות עלי להעביר אותו למיטה כשהוא לא ישן לגמרי. התוצאה - הוא (עדיין) מסוגל להרדם כשמניחים אותו במיטתו, טופחים קלות על גבו, ולפעמים משמיעים לו מוזיקה. מעניין אותך לתת לו מוצץ? אם לא, ואם הוא לא מוצץ אצבע, אז ברור שלמציצה יש לו רק אובייקט אחד. אם תתני לו אוביקט אחר משלו, הוא 'יתמכר' אליו. הוא זקוק לאוביקטים קבועים להרגע בעזרתם. מכיוון שהמניקות 'המכורות' תכופות גם מעדיפות בלי מוצץ, הן עוזרות לילד להתמכר לציצי. בחודשים הראשונים הדבר עוזר לו להשיג כמה שיותר אוכל, ולבסס את הקשר עם הציצי ונושאתו, כי הוא לא מבזבז זמן על תחליפים. אבל אח"כ הקשר נשאר, ונושאת הציצי מרותקת. ומה נשאר? יש את השלב שבו הפעוט מוצץ את הפטמה לצורך הרגעה ולא אוכל. כשהוא עייף ולא רעב, וכו'. אני מנתקת אותו (זה גורם לי לתחושת אי נוחות), ופשוט מחבקת אותו. חיבוק מגיע לו בכל פעם שהוא מרגיש מעט לא טוב, (וגם בזמנים אחרים
, אבל בפרוש לא נוח לי שהחיבוק הזה יבוא עם ציצי. מבחינתי, 'חתיכת הפלסטיק המטופשת' עושה את העבודה הרבה יותר טוב, ואני אפילו לא צריכה להרים חולצה.. בכל אופן, כל ילד זקוק לאמא לניחומין. בשביל זה יש אמא. אבל גם אמא שמניקה יכולה שהרגלי הניחומין שלה לא יהיו בעזרת הציצי בלבד.
 
נכון, אבל

אני מדברת על גילאים בוגרים יותר מאלו עליהם את מדברת, ואני לא מדברת רק על ציצי לניחום לאחר נפילה למשל, אלא על דפוס הנקה שמתקבע. אולי השאלה צריכה להיות האם יש דרך שלא תגרום לשום פגיעה בילד, ותגרום לו להסתפק בתחליפי ציצי, על בסיס קבוע. לקבל את מה שהוא צריך (חום, מגע, קירבה, אהבה...), כשלצורך העניין תחליף ציצי יכול להיות למשל חיבוק של אבא.
 

1אילת2

New member
את שואלת על התלות של האם?

או של התינוק... כי לי מאוד קשה להגמל... בכנס לה לצ'ה אמרה הפסיכולוגית המתנגדת להנקה שחשוב להפסיק להניק ולתת לילד להקשר ל"חפץ מעבר".אז אני לא בטוחה ששמיכה ממורטטת טובה יותר מהנקה. ולו רק משום שמהשד מתנתקים בשעות מסוימות וחפץ המעבר צמוד כל היום. לכל תינוק יש "טקס שינה" משלו. יש הזקוקים לבקבוק, יש הזקוקים לסיפור, יש הזקוקים ל"שיטת חמש הדקות" (טוב, הגזמתי). הנקה אינה גרועה (מותר להגיד פה, טובה?) מכל שיטה אחרת. אגב, יש פה הכללה לא צודקת. התלות, אם היתה, שייכת לעידן ולא לכל התינוקות היונקים. נדמה לי שיהיה נכון לומר שתינוקות הם תלותיים. בעצם, אנשים בכל גיל הם תלותיים.
 

irisgh

New member
טובה למי?

חפץ מעבר צמוד כל היום (לפעמים. לפעמים רק בזמנים של עייפות וכד'). אבל מחפץ מעבר תכופות אין צורך לגמול. לרוב הילד לאט לאט מאבד את הצורך בו. לפעמים, עושים הפרדה, בחפץ מעבר, בין החוץ והבית. (ממוצץ, שמשמש כחפץ מעבר) בכל זאת לרוב גומלים אקטיבית). היכולת לתת לילד להגמל מעצמו היא חשובה. ובנוסף, לחפץ המעבר הרגיל, לא אכפת להיות שם כל היום וכל הלילה(להבדיל מחפץ המעבר הנשי, שלפעמים אכפת לו)
 
כמו שכתבת

"מחפץ מעבר תכופות אין צורך לגמול. לרוב הילד לאט לאט מאבד את הצורך בו. " אני מסכימה איתך אך טוענת שהדבר נכון גם לגבי הנקה. מניסיון אישי, הילד שלי לאט לאט איבד עניין בציצי שלי עד שהחליט לשים לזה קץ. עוד כתבת "לפעמים, עושים הפרדה, בחפץ מעבר, בין החוץ והבית." ושוב אני טוענת שכך גם בהנקה. בגיל המאוחר האמא בהחלט יכולה לקבוע ולהציב גבולות. מניקים רק בבית ולא בחוץ, או רק בבוקר ולא בלילה. הבעיה אצל חלק מהמניקות, שאם את רואה עצמך כמוצץ אנושי, כחפץ מעבר מן הסתם תרגישי לא נוח לשמש כזאת. ואז יש קונפליקט לא קל.
 

נעה גל

New member
חפץ מעבר הוא לא מטרה העומדת בפני

עצמה בהתפתחות של ילד (מאיזה נפטלין נערו את הפסיכולוגית הזו?).
 
לנו מעולם לא היו חפצים כאלה

ו"התמכרות" (גם כן מילה...) להנקה הגיונית בעיני כמו זו של מוצץ או בקבוק. קיימת, עובדה.
 
מה שנכון נכון

מי זאת הפסיכולוגית הזו, שנדע להתרחק. לגבי ההכללה - ממני לא באה כזאת, ואפילו להפך - יתכן שהשאלה נובעת אצלי בגלל שאני רואה סביבי פעוטות יונקים מאוד עצמאיים. ועידן בולט, יחסית אליהם, בחוסר עצמאותו. כלומר אני רואה במו עיני שהאפשרות להניק לטווח ארוך, בלי שתיווצר תלות בהנקה - אכן קיימת במציאות.
 
וואוו, איפה להתחיל?

בני "גר" על הציצי שלי חודשים רבים. היה סרבן בקבוקים מוצהר. סרבן מוצצים. כל החודשים הראשונים היו ציצי, ציצי, ציצי. הוא כמעט ולא ישן במשך היום. לא התעניין בעולם החיצון, לא נהנה מטיולים. בעצם, לא נהנה לצאת מהבית או מההתכוננות אליה (להתלבש או לאפשר לאמא להתלבש). ממש כך, כל מה שהוא רצה זה לגור על הציצי. אני לא חשבתי שהילדון הזה אי פעם יתנתק משדי. אני אקצר ואומר כי למרבית ההפתעה סמוך לגיל שנה הוא החל לצמצם את מספר ההנקות. עד שביום בהיר אחד, הוא פשוט לא רצה לינוק יותר (גיל שנה ו- 8חודשים). אני הייתי בגישה של אסתר. לאפשר כשהוא רוצה. אחרים ראו בכך כאילו עודדתי את התלות הזאת כשנעניתי לו ללא בעיות. אבל, בשטח, הוא היה אדון לעצמו. ינק כל עוד רצה והיה צריך (ואני לא מדברת תזונתית). בדיעבד, גילינו אלרגיה לחלב. כל כך שמחתי שהנקתי ולא הייתי צריכה לגלות זאת בגיל צעיר ולסכן את בריאותו (אפילו חייו) בחשיפתו לחלב. בדיעבד, למדתי לסמוך על האינסטינקטים שלו. ידעתי שהוא יודע מה טוב לו. כן לדעתי מגיל מסוים את יכולה לכוון את הילד לגלות יותר התחשבות בך או לפחות להקנות לו הרגלים כמו: יונקים רק בבית ולא בגן שעשועים (וכמובן שאני מדברת על גיל מבוגר משנה). יונקים ולא משחקים בפיטמה או לוקחים שלוקים כל פעם כשמתחשק. יונקים רק כשהשמש מפציעה ולא קודם לכן. ודרך אגב, אסתר בזמנו דיברה על "נקודות יציאה" אופייניות מהנקה. הראשונה היא בגיל 11 חודשים. ואכן, בגיל זה בנה של חברתי גמל עצמו מהנקה! בשורה התחתונה אני מנסה להגיד שיש תינוקות ופעוטות שגומלים עצמם לבד, גם אם הם נראים מאוד תלותיים בהנקה. אמהות כן יכולות בגיל המאוחר לכוון את הילד ל"מסגרת" הנקה או "חוקי" הנקה כמו מתי כן/לא, איפה כן/לא.
 
האמת? הופתעתי!

עד היום שמעתי בעיקר (ואולי רק) על ילדים שגמלו עצמם, כפי שציינת בסביבות גיל שנה, או על כאלה שהמשיכו והמשיכו עד שנגמלו לבד החל מגיל שנתיים וחצי. בשאר מקרי הגמילה עליהם שמעתי - הגמילה הגיע ביוזמת האם. ולגבי הכוונת האימהות השאלה העיקרית שלי היא בעצם החל מאיזה גיל? עד כמה "להגביל", ואיך אפשר לוודא שלא יהיו לכך השלכות לא רצויות.
 
למעלה