תלונת התולעים
אחד האהובים עלי. כשיימאס אז פשוט תגידו... -------------------------- תלונת התולעים מספרים כי לשעבר, בימי קם, לא היו בני אדם הוגים יומם ולילה אלא במוות, ולא היתה להם הנאה לא מן האכילה ואל מן השתיה וכיוצא בזה תענוגות החיים. וכך, ככל שזקנו, היו הולכים ונעשים רזים יותר ויותר, כי זה טיבה של מחשבה על המוות: אוכלת היא את בשרו שלהאדם בעודו חי. וכאשר מתו בני האדם ונקברו כבר לא נותרו מהם אלא עור ועצמות בלבד, ולא היתה מהם לתולעים שבאדמה שום תועלת. באו התולעים לפני הקדוש ברוך הוא והתלוננו: "ריבון העולמים, כשבראתנו אמרת לנו כי נאכל בשר. והנה מה נאכל עתה, שבני האדם רזים כקיסמים הם ולא נותר עליהם בשר אף כהוא זה? שמא נאכל עצמות?" שמע אלוהים דבריהן ונראו לו. נתייעץ עם מלאכיו וגם הללו הודו כי הצדק עם התולעים. מה עשה הבורא? הוריד את הכסף לעולם. ומאז החל האדם קונה ומוכר ומפסיד ומרוויח וסופר ומונה ומחשב חשבונות, והיה משתעשע הרבה בעניין זה ומעסיק דעתו בו עד ששכח מן המוות. והיה קונה סחורה במאה כסף ומוכרה במאתיים כסף ומן המאתיים שהרוויח היה קונה סחורה במאה וצרכי אוכל במאה, ומן האוכל היה משמין. ועכשיו, כאשר מתים בני האדם, שמחות התולעים. [מתוך: ספר הדמיונות של היהודים]
אחד האהובים עלי. כשיימאס אז פשוט תגידו... -------------------------- תלונת התולעים מספרים כי לשעבר, בימי קם, לא היו בני אדם הוגים יומם ולילה אלא במוות, ולא היתה להם הנאה לא מן האכילה ואל מן השתיה וכיוצא בזה תענוגות החיים. וכך, ככל שזקנו, היו הולכים ונעשים רזים יותר ויותר, כי זה טיבה של מחשבה על המוות: אוכלת היא את בשרו שלהאדם בעודו חי. וכאשר מתו בני האדם ונקברו כבר לא נותרו מהם אלא עור ועצמות בלבד, ולא היתה מהם לתולעים שבאדמה שום תועלת. באו התולעים לפני הקדוש ברוך הוא והתלוננו: "ריבון העולמים, כשבראתנו אמרת לנו כי נאכל בשר. והנה מה נאכל עתה, שבני האדם רזים כקיסמים הם ולא נותר עליהם בשר אף כהוא זה? שמא נאכל עצמות?" שמע אלוהים דבריהן ונראו לו. נתייעץ עם מלאכיו וגם הללו הודו כי הצדק עם התולעים. מה עשה הבורא? הוריד את הכסף לעולם. ומאז החל האדם קונה ומוכר ומפסיד ומרוויח וסופר ומונה ומחשב חשבונות, והיה משתעשע הרבה בעניין זה ומעסיק דעתו בו עד ששכח מן המוות. והיה קונה סחורה במאה כסף ומוכרה במאתיים כסף ומן המאתיים שהרוויח היה קונה סחורה במאה וצרכי אוכל במאה, ומן האוכל היה משמין. ועכשיו, כאשר מתים בני האדם, שמחות התולעים. [מתוך: ספר הדמיונות של היהודים]