אוחח
אני גם מאוד מבינה ומאוד מזדהה עם התחושה הזו.
הפסיכולוגיה בגרוש שלי בעניין הזה אומרת שזה חלק מאיזה שהוא אקט של שמירה והגנה,
עד שגם היכולת "לסנן" (אם אפשר בכלל לקרוא לזה ככה) ולא "לגרש" מעלינו גם את מה שטוב,
היא קשה להשגה...
בסוף גם, בהרבה מובנים, הכי "קל" לקחת את האשמה ואת האחריות על עצמנו,
כאילו למה שנחמול על עצמנו? או למה שנחמול על עצמנו בלי ליפול למטה?
רוצה לספר מה התחושה הנוכחית? כאילו מול מה זה עלה לך?
המלחמה שלך היא לא פשוטה בכלל לא!
ואפילו בעיניי, עצם זה שעלית על הדפוס והבנת אותו, זה הישג גדול ומשמעותי בפני עצמו.