וזה מה שכותבים ב-YNET.....
"אנחנו בסך הכל להקת פאנק" אומרים חברי בלינק 182, שבתוך פחות משנה הפכו בזכות להיטי האם.טי.וי שלהם לסלבריטאי פופ ענקיים. עכשיו, הם חוזרים עם קליפ פרובוקטיבי ואלבום חדש מפוצץ גיטרות רועשות, צחוקים וגם קצת רצינות כת"צ לוטן דיקר, מתוך "ראש 1" שנה עמוסה עברה על בלינק 182. האם.טי.וי טחן את "אול דה סמול תינג´ס" ו"אדם סונג" שלהם וחברי הלהקה טום דהלונג (גיטרה ושירה), מארק הופוס (באס, שירה) וטראביס ברקר (תופים) הפכו לסלבריטאים של ממש. כשהם מצויידים ברכב הואן שלהם ובמלאי של בוריטוס (המאכל האהוב על הלהקה), חרשו חברי הלהקה בשנה האחרונה את אירופה וארה"ב, במסע הופעות מטורף ומצחיק שהביא להם עוד ועוד מעריצים. "אנחנו מסתובבים המון בעולם", מספר מארק, "משהו כמו בין תשעה לעשרה חודשים בשנה". בהפסקות בין מסעי ההופעות, הספיקה השלישיה מסאן דייגו לעבוד על האלבום החדש שלה, הרביעי במספר, "להוריד את התחתונים והז´אקט", שיצא לחנויות החודש. לפעמים רציניים, בדרך כלל לא! ב"להוריד את התחתונים והז´קט", ניסו הבלינקים קצת לחדש: "רצינו להישמע יותר רועשים, לא מהוקצעים ומחוספסים", מסביר מארק, "שמענו בקיץ להקות רועשות וקיצביות כמו לסרב ופוגזי ולמדנו מהן. חוץ מזה, מאוד לא אהבנו שהלהקה שלנו נתפסת כהרכב מיינסטרים. חטפתי הלם שראיתי שאנחנו נמכרים כמרצ´נדייז על מחקים ועפרונות, זה היה אור אדום בשבילנו. עכשיו אנחנו רוצים להראות שבלינק היא להקה רצינית ולא מיינסטרימית". ובאמת, יש גם קצת רצינות מאחורי הבדיחות והשטויות של בלינק 182. "אנחנו לוקחים את המוזיקה שלנו מאוד ברצינות, אומר טום, "לכל שיר שאתם שומעים יש הסבר הגיוני וכוונה נסתרת. למשל: "אול דה סמול ת´ינגס", הוא שיר על מערכות יחסים ואמון, שנכתב לחברה שלי. הקטע בקליפ שעושה צחוק מלהקות בנים נעשה במקרה (בקליפ חברי הלהקה רצים בעירום על חוף הים כשלגופם רק זרי פרחים, והם עושים פוזות משעשעות סטייל בקסטריט בויז ואן סינק - ל.ד). "אדם סונג" מדבר על מקרה מזעזע של התאבדות. "זה השיר הכי קשה שכתבנו", מגלה מארק, "הוא יצא הרבה יותר עצוב ממה שציפינו". אבל זה לא אומר, שבלינק נהיו רציניים לגמרי. ב"דה רוק שואו" תוכלו למצוא בדיחות מצחיקות וגסות שמתחבאות בין השירים וטראקים שמתובלים באמירות מתחת לחגורה, שממש קשה לנו לכתוב אותן כאן. בהופעות החיות הבלינקים הולכים צעד אחד קדימה ועורכים את תחרות "החולצה הרטובה" לבנות ותחרות ה"מכנסיים הרטובים" לבנים (את מה שקורה שם תוכלו לדמיין לבד...). למרות שכל זה נעשה ברוח טובה ובהומור, יש הורים רבים שממש מזועזעים מבלינק. הם טוענים (כמו נגד מוזיקאים רבים אחרים עיינו ערך: מרלין מנסון), שהלהקה "משחיתה את הנוער האמריקני התמים וקל הדעת שמושפע בקלות". חברי הלהקה דוחים את כל ההמולה והתנגדות שמסביב: "זה לא ממש מזיז לנו. יותר חשוב לנו, שהמעריצים יעשו כיף חיים עם הדיסק. אנחנו לא מודאגים מכמה אנשים כועסים ומכמה מילים גסות, בדיחה אחת לא מוטטה את העולם", הם מסבירים. בכל אופן, החברים לא מתכוונים לחזור על בדיחות העבר, לא משום שהם התבגרו חס וחלילה, אלא משום שכמה אמריקאים חסודים כמעט קיבלו התקף לב כשראו אותם עירומים בקליפ של "אול דה סמול ת´ינגס" והרבה תביעות הוגשו כנגדם בגלל זה. המופע של בלינק את הדיסק החדש הם הקליטו מהר. במשך כשלושה שבועות, ישבו החברים וחשבו על טקסטים לשירים, וכשמצאו את המילים הנכונות, החלו לנגן על הגיטרות בצורה רועשת במיוחד, אבל מבלי לאבד את ה"טאצ´" השמח שלהם. הדיסק עצמו נשמע כמו שדיסק של בלינק 182 צריך להישמע - הרבה גיטרות רועשות, מלודיות פופיות מהירות וכאמור, שטויות, הרבה שטויות. אם "אויב המדינה" היה הדיסק הכי מגניב וקצבי שלהם, הרי ש"להוריד את התחתונים והז´אקט" הוא הדיסק הכי רועש שלהם. חברי הלהקה חוזרים בו לשורשים הפאנקיסטים של תחילת הדרך ומוציאים דיסק כמו פעם: רועש ומתחרע. חוץ מ"דה רוק שואו," יש כאן עוד 12 שירים קצביים ורועשים, שעוסקים באהבות ראשונות, שכל אחד מהם יכול להפוך בקלות ללהיט רדיו בטוח וכמובן לקליפ מדליק. אחד מהטריקים השיווקיים שנקטו בהם חברי הלהקה במסע יחסי הציבור של הדיסק הוא שיר הבונוס - כל אדם שיקנה את הדיסק יקבל בתוכו שיר מוחבא באורך של כ=3 דקות. בקיצור, אם אתם בעניין של גיטרות קופצניות, שיגרמו לשכנים שלכם לבוא אליכם ולצרוח: "זה לא דיסקוטק פה, תנמיכו מיד את הרעש הזה", ואם אתם אוהבים שירי אהבה לא מלוקקים - זה הדיסק בשבילכם. בא לנו רעיון עם סיום העבודה על האלבום, כשישבו החברים ביחד והאזינו לכל הקטעים בו, לא היה להם ספק ש"דה רוק שואו" יהיה הסינגל מתוכו והקליפ הראשון שישוחרר ל-אם.טי.וי. "זה שיר מאוד קליט. שיר אהבה פשוט, אבל מהיר ונעים לאוזן, ידענו שהוא יהיה להיט", הם אומרים. את "דה רוק שואו" חברי הלהקה ביימו בעצמם והוא מבטא בהחלט את הגישה האנרכיסטית שלהם לחיים. בקליפ רואים את מארק, טום וטראביס מחלקים כסף שקיבלו מחברת התקליטים שלהם לכל מי שעובר לידם ברחוב. "לקחנו את התקציב שחברת התקליטים נתנה לנו, החלטנו על הרעיון והוא פשוט קרה" הם מספרים, "שמנו את שטרות הכסף ברחוב ונתנו אותו לבחור חסר בית ולעוד כמה אנשים, וכמובן קנינו מכונית. כל הדברים שאתם רואים בקליפ הם אמיתיים וזולים. חשבנו, שבמקום לעשות וידאו יקר ולהוציא כסף על ציוד כמו מצלמות ותאורה, נעשה קליפ זול ואמיתי". אנחנו? כוכבי רוק? בלינק 182 מצטרפת לרשימה המורחבת של להקות רוק שמצליחות למכור מיליוני אלבומים. למרות שבשנים האחרונות אנחנו נמצאים בתקופה של פופ וטראנסים למיניהם, להקות כמו בלינק 182 וגרין דיי מצליחות להחזיר לרוק את T[? הצבע לפנים. "דה רוק שואו" מכר כבר 4 מיליון עותקים בשלושה שבועות שהוא בחוץ. את אלבום ההופעה שלהם, "המופע של מארק, טום, וטראביס", קנו כבר מיליון וחצי איש. ו"אויב המדינה" מכר גם הוא 4 מיליון עותקים עד היום. אבל למרות שהאלבומים שלהם נמכרים בטירוף, ומגזינים נחשבים עומדים בתור כדי לראיין אותם, הבלינקים בכלל לא מאמינים שהגיעו למעמד של סלבריטאי פופ ענקיים. "זה מדהים", אומר טראביס, "יש אנשים שמוכנים אפילו לטפס על המרפסת של הבית שלי, רק כדי להשאיר שם פרחים. אני לא יכול לצאת יותר, לא למסעדות ולא לבילויים". אבל הם עדיין מרגישים כמו סתם חבר´ה מצחיקים מסן דיאגו, ששיחקו אותה בגדול. "הגענו בקריירה להרבה יותר ממה שציפינו", מגלה מארק, "אנחנו בסך הכל להקה קטנה מסן דיאגו. אנחנו לא רואים את עצמנו ככוכבי רוק". כן, אנחנו בסך הכל להקת פאנק קטנה", מסכים טראביס. מה שבטוח הוא, שהלהקה לא הולכת להעלם לנו שוב ולהשאיר אותנו עם טעם של עוד, אלא לחזור ובגדול. כבר עכשיו מתנגן לו "דה רוק שואו" בלי הפסקה ב=אם.טי.וי וסביר להניח שיבואו עוד להיטים מהאלבום בהמשך. הלהקה גם לא איבדה את יצר הנדודים המפותח שלה והיא מופיעה ללא הפסקה ברחבי אמריקה. רק שאלה אחת נשארה פתוחה: האם הם יצליחו להפוך לאגדות רוק כמו גרין דיי ואופספרינג? נראה לנו שכן. --------------------------------------------------------------------------- רציתי לשים את זה בהודעה אחת אבל תפוז לא מרשים משום מה...... מוזר................ טוב מי שקרא את שתי הכתבות האלו!
כל הכבוד!
אלינה
Blink 182
אלינה
