תיק תיק

תיק תיק

אתמול יצאתי לטיול רגלי קצר.
הגעתי לפארק חביב שם נתקלתי בחבורה רועשת של שחורים
אולי אני קוצוני אולי זו מסת הגוף שלי, אבל בחרתי ללכת ולהצטרף לחבורה.

קצת מוזר לי האמת, כי הרי בשעות היום לא נתקלתי בקבוצות אתניות מובהקות,
כולם מעורבבים אחד בשני פחות או יותר, לפחות כך זה היה נראה.
אבל בלילה חורפי, פתאום היה נראה כאילו שורטטו גבולות בלתי מוצהרים חדשים.

מכל מקום, הם תחמו במה והיה נראה שהם ממתינים למשהו.
לא היו חברותיים במיוחד ולא ששו להסביר לי במה מדובר
אין בעיה, המתנתי.

הגיעו כמה חבר'ה עם מעמדים ומקרן ואיתם בחור שנראה הרבה יותר תקשורתי.
אמר שהולכים לצלם קליף או יותר נכון קליפבק (אנעארף)
בוא תצטרף.
הצטרפתי.

הם כמובן לא פסחו על ההזדמנות לעשות עליי כמה ג'ובות
10 יורו ויש לי דיסק-און-קי שמכיל לבן כמעט בודד במסה של שחורים מרקד את הארלם שייק
מה לא עושים בשביל לשמח משפחה,
אפילו להתבזות עד העצם.

כן. משפחה זה תיק תיק.
 

Jake Speed

New member
אין ביזוי בלעשות משהו שישמח את המשפחה

אני הסתובבתי הנמל תעופה זר ואספתי מטבעות של מדינות שונות מאנשים שלא הכרתי, כי הבן שלי אוסף מטבעות.

על הזין של פפו.
משפחה לפני כבוד.
משפחה זה הכבוד.
 
בצעירותי, אני פעם גרתי בשכירות לא רחוק

משוק הכרמל.
ובמוצאי שבתות. בלילות.
במגרש החניה שליד השוק.
העובדים הזרים - אסייתיים במוצאם - היו רוקדים לצלילים מבעיתים.
ריקודים סלוניים.
 
נו מה. עכשיו גמתה כאילו

מסתלבט עלי?
זה לא היה ריקודים סאלונים.
הן היו אוחזות ידיים בשורה

ואני כמעט בטוח שמעתי אותן צועקות היייי הוופה !
כמו בהורה עלי עלי היי הופה
http://www.youtube.com/watch?v=4ORxfONRRQ8

אז אלו היו ריקודי עם.
עם אסיאתי
אבל עדיין עם.


סאלונים עאלק.
 
למעלה