../images/Emo140.gifבכיף, ואפילו מאד../images/Emo13.gif
את העזרה שלי אני מקבלת דווקא מחברה, ולא במסגרת כלשהי. גיליתי שכל החיים, לפחות כל מה שאני זוכרת ב"דרכי אל עצמי" מאז התחלתי ללמוד, שבעצם, מעולם לא למדתי את עצמי לבד. איך החברה שלי קרא לי יום אחד:
"את רוחנית וירטואלית"
וזה אחרי שחשבתי שאני יודעת ומכירה על בוריין את נבכי נפשי
ישבנו לדבר יום אחד, והיא ביקשה ממני לשחק איתה משחק כזה, שבו הייתי אמורה לספר על עצמי מאז אני זוכרת את עצמי, עד היום, כשהרגשתי ממש לא טוב, ושקעתי באיזו מרה שחורה ענקית שאיימה לכלות אותי עד תום. קיצר, ישבתי וסיפרתי לה, כמו שנהגתי לעשות פעם, בקבוצות המודעות, בקורסים בהם השתתפתי. היא שתקה והקשיבה לי כמעט שעה... (משהו שאני למשל לא מסוגלת לעשות, כך גיליתי באותו רגע
) ואח"כ, אחרי שנרגענו קצת מסיפורי המרגש לכאורה, היא שיקפה לי מה היא ראתה שם. בכמה מילים שהיממו אותי אחרי שהסכמתי לקבל, (בהתחלה התנגדתי באמצעות כל הסיסמאות שאני מכירה) היא פשוט אמרה לי.. "זה נשמע כאילו יש לך קלטת. בכל פעם שאת נדרשת לספר את סיפור חייך, את לוחצת על play ומספרת. את לא חווה את הסיפור, את גם לא מרגישה..." את מבינה... חשבתי שהסיפור, שהעובדות מספיקות, כואבות מספיק, ו"הדרך" בה צעדתי - הלימודים הרבים וכאלה, עושים את שלהם. אלא שהייתי חייבת להודות בסוף שהיא צודקת, שככה זה נשמע. ואז היא הציעה לי "להסיר את האבק"... לספר לעצמי שוב את הסיפור, הפעם דרך עט ומחברת/ות... ולראות איך אני חוזרת על עצמי, איפה ולמה אני נעצרת.. ואיך זה משליך על החיים שלי היום. זה מה שאני עושה כרגע.. בימים אלה. נוגעת בעצמי... במקומות הכי כואבים, החל מאירועים חסרי חשיבות כביכול שחוויתי בבית הספר, או בגן, וכאילו לא משפיעים עלי יותר, ועד היום. יש לי חיים שלמים לעשות את זה
זו רק ההתחלה. את ודאי מבינה ששום קורס מודעות לא יכול לעשות את זה, נכון? לפחות לא בעומק ובכנות הנדרשים לניקיון הזה. כנות - לראות את עצמי כמו שאני על כל מה שאני מכילה. לבדוק מהם המניעים, הגורמים, לכל הרצונות והפחדים שלי מאידך. להבין מה חשוב לי ומה אני רוצה הלאה. מבטיחה לשתף בהמשך, כשיעלו כל מיני תובנות, או ייפלו כל מיני אסימונים.