תיקון שבועות

[רונית 1411]

תיקון שבועות

חג ללא שינה: הכל על תיקון שבועות
מדוע אימצו גם החילונים את שבועות כלילה נהדר לחגיגות, ומה צפוי לנו ברחבי הארץ? חגיגות כל הלילה, כתבי קודש והמון קובי אוז

כרמית ספיר-ויץ | 27/5/2009 18:40
לינק
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/896/115.html
אולי זאת העובדה שפרט לתפילה ולקריאת התורה אין לחג השבועות מצוות מיוחדות, אולי כי האוכל די מוצלח ואולי כי הגיע הזמן להפקיע את החגים מסוכני המשנה. מה שבטוח, שבועות צובר מעמד ייחודי בקרב קהל חילוני רחב. אחרי שהמציאו מחדש את ליל הסדר ויום כיפור, תגלו מחר בערב אינסוף אפשרויות לחגוג את שבועותו ולעשות תיקון כמעט כהלכתו.
רות קלדרון במכללת עלמא יח''צ


לחג, שנחגג בתום שבעה שבועות מפסח, יש שבעה שמות שמעידים על הממדים העיקריים שמאפיינים אותו: המימד הלבן והמימד הירוק, כלומר התורה והטבע. שבועות מכונה גם "זמן מתן תורתנו", וגם חג הקציר ויום הביכורים - זכר לימים שבהם עם ישראל עבד את אדמתו. מאז קרו כמה דברים: בית המקדש חרב, ועם שיבת ציון הגיעו הפועלים הזרים לעבוד בחקלאות הגוועת. מה נשאר לנו? לחגוג. לא רק בפסטיבלי הגבינות והיין תחת כל עציץ רענן, אלא חגיגות מלאות בתוכן. בשבועות תשס"ט גרים בכפיפה אחת האר"י הקדוש לצד קובי אוז, ולוחות הברית לצד הטיח התל אביבי המתקלף. מוסדות רבים מאמצים את הקונספט של ליל השימורים, וממציאים לו וריאציות יצירתיות.

המקור? מנהג מהמאה ה-16 של חוגי המקובלים בצפת, שקראו בליל שבועות טקסטים מהמקרא, המשנה, התלמוד, המדרשים וטקסטים קבליים - ספר היצירה וספר הזוהר. על פי המסורת, "התיקון" מתרחש במובן של להתקין ולקשט, בלילה שבו מתקיים זיווג אלוהי בין השכינה לאלוהים. תפקידם של תלמידי החכמים בלילה הזה הוא לקשט את הכלה.

אז איך קרה ששבועות הפך לגשר מחבר בין הדתי לחילוני? ד"ר רונן אחיטוב, מרצה ליהדות במכללה האקדמית גליל מערבי, מנסה להסביר: "כשמסתכלים על אופי האירועים, האמירה ברורה: אנחנו חלק מהמסורת. השאלה היא מי קיבל את התורה, מהו יהודי ולא מיהו יהודי. בעצם העובדה הזו שכל כך הרבה אנשים עוסקים בתורה בליל שבועות, הם בעצם אומרים לנו: את התורה כולנו קיבלנו. על כל פנים, מה שעושים היום כתיקון הוא לא התיקון הקבלי. היום מתקיים לימוד".

ומה עם הצד החקלאי?

"מעניין להשוות את תיקון ליל שבועות לטקס הביכורים שהיה מקובל בתנועה הקיבוצית, שבא להדגיש את האלמנט החקלאי בשבועות. הטקס הזה הולך וגווע. בכלל, בציבור החילוני הולכים ומאמצים את המתכונת של לימוד תורה בליל השבועות. מדובר בניסיון להגיד: התורה היא גם שלנו. המסר, לפיו התורה היא של כל העם היהודי, התפתח בבתי מדרש ליברליים, ואני כמובן רואה את זה בחיוב רב, ואני חושב שגם הציבור הדתי מתייחס אל התופעה הזו בחיוב.

"באיזשהו מקום, לימוד התורה, ערך שפעם נחשב גלותי, ניצח את הערך החקלאי. עיצוב החג בסגנון צברי-כנעני עבר מהעולם. לימוד התורה הוכח כערך המרכזי של היהדות, אבל תוך כדי כך גם השתנה. הוא לא נשאר כפי שהיה פעם הוא מתאים את עצמו למציאות הפוסט ארצישראלית".

 

[רונית 1411]

לוחות הברית

לינק
http://www.xn----2hcm6cgyhbh.com/2011/01/tables-of-stones.html
לוחות הברית
לוחות הברית - בסוף פרשת משפטים אנו מתוודעים לראשונה ללוחות האבן עליהם כתובים דברי הברית (פרק כ"ד יב): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה-שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם". יותר מאוחר בחומש דברים משה מכנה את הלוחות בשם "לוחות הברית" (מקור 6 למטה). במאמר זה נעיין במספר נושאים הקשורים ללוחות הברית.

המקורות בתורה

פרט למקור שציינו בפרשת משפטים, מופיעים גם המקורות הבאים המתייחסים ללוחות:
1) ספר שמות פרק לא יח - "וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים"

2) ספר שמות פרק לב טו-טז: - "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים: וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת"

3) ספר שמות פרק לד א: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" ובפסוק ד' שם: "וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם משֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים"

בפסוקים ה-כה מופיעות י"ג מידות, אזהרות על עבודה זרה ומצוות השבת והרגלים (בצורה דומה למה שמופיע בפרשת משפטים) ולאחר מכן חוזרים לנושא הלוחות בפסקום כז-כח: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל: וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים"


המקורות הבאים מופעים בחומש דברים
4) ספר דברים פרק ד יג :"וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים"

5) דברים פרק ט ט'-יז:
"בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר-כָּרַת ה' עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי: וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת-שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל: וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נָתַן ה' אֵלַי אֶת-שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית: וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן-הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי: וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱלֹקיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶתְכֶם: וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם"
6) בדברים פרק י פסוקים א-ה:<b

 

[רונית 1411]

המשך:

6) בדברים פרק י פסוקים א-ה:
"בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ: וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן: וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי: וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם ה' אֵלָי: וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'"

בתנ"ך מופיעים עוד מספר מקורות במלכים ודברי הימים (פסוק זהה)
7) מלכים א' ח ט: "אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לחות הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"


מי כתב את הלוחות
ברור מהכתובים כי את הלוחות הראשונים כתב ה' בעצמו. הלוחות הם ניסיים ולפי המשנה באבות הוכנו כבר מבריאת העולם (פרק ה' משנה ו): "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות , ואלו הן , פי הארץ , ופי הבאר , ופי האתון , והקשת , והמן , והמטה , והשמיר , והכתב , והמכתב , והלוחות . ויש אומרים , אף המזיקין , וקבורתו של משה , ואילו של אברהם אבינו . ויש אומרים , אף צבת בצבת עשויה". ניסים אחרים שהיו בלוחות הם שהאותיות נראו היטב משני צדדי הלוחות ושהאותיות היו חוקקות לכל עובי הלוחות והאותיות מם סופית וסמך, שהן חלולות, עמדו ולא נפלו.
בלוחות השניים המקורות ברורים פחות. מפורש בכתובים שהלוחות לא היו ניסיים, אלא נחצבו על ידי משה ועלו עמו ההרה, אולם לגבי הכתיבה עצמה ניתן לפרש לפי מקור 3 (שמות ל"ד כ"ה) כי המילה ויכתב מוסבת על משה או על ה'. בחומש דברים במקור מספר 6 המילה ויכתב חייבת להיות מוסבת על ה' (מאחר ובכל שאר הפיסקה משה מדבר בגוף ראשון).


מה כתוב על הלוחות
בלוחות הראשונים לא ידוע לנו כלל מה כתוב בהם (רק ידוע שהלוחות הם לוחות אלוקיים וגם המכתב הוא אלוקי) אולם תוכנו לא מפורש. בלוחות השניים מפורש שיכתבו אליהם אותם הדברים שהיו בלוחות הראשונים ושאלו הם עשרת הדברים. שימו לב שהביטוי עשרת הדברות אינו מופיע בתורה (הוא מופיע בתלמוד הבבלי). דיבְּר הוא זכר ולא נקבה ואכן אנו אומרים הדיבר הראשון, הדיבר השני וכו' (האת ב' דגושה) ובכל מקרה התורה מציינת עשרת הדברים (ב' רפה ואינה דגושה) ולכן אולי היה צריך לומר הדבר הראשון, הדבר השני וכו'... לאחרונה ראיתי שכותבי מאמרים החלו לחזור לביטוי המקראי "עשרת הדברים".

הגמרא בירושלמי (שקלים י"ד) מביאה ענינים נוספים בכתיבת הלוחות:
"כיצד היו הלוחות כתובים ר' חנינה (בן אחיה ר' יהודה) בן גמליאל אומר חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה הה''ד "ויכתבם על שני לוחות אבנים" חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה ורבנן אמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה הה''ד "ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים" עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה ר''ש בן יוחאי אומר עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה דכתיב "ויכתבם על שני לוחות אבנים" עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה רבי סימאי אמר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה דכתיב "מזה ומזה הם כתובים" "
אנו מכירים היום בעיקר את הדעה הראשונה, שהדברים חולקו לשתי מחציות. חמישה דברים בכל צד, אולם דעת רבנן (שהם הרוב) סוברת כי הלוחות היו עותקים מושלמים. מאחר והלוחות נועדו לכריתת ברית, הרי שכל לוח הכיל את כל הברית, ולמעשה אלו היו שני עותקים. עותק אחד לבני ישראל ועותק אחד של ה' (שאכן נשמר בארון שבמשכן ובמקדש מבלי שראתה אותו עין אדם יותר). דעות אחרות מכפילות עוד פעמיים את מספר הפעמים שהדברות היו כתובות.


במאמר מוסגר נציין שהחלוקה המקובלת של הדברות המחלקת בין "אנכי ה'", ובין "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני" לשני דיברים, ייתכן ואינה נכונה. צורת הכתיבה בתורה, כוללת את הפסוקים האלו בתוך פרשיה אחת ודווקא הדיבר האחרון של לא תחמוד, מופיע פעמיים בשתי פרשיות שונות ונראה כשני דיברים שונים. בגירסת עשרת הדברים בפרשת ואתחנן הציווים שונים והם לא תחמוד, ולא תתאווה ומשם נראה שאכן אלו שני דיברים שונים.
כמו כן יש דעה שעל הלוחות הראשונים היה כתוב נוסח הדברים המופיע בפרשת ויתרו ובלוחות השניים שנשתמרו היה כתוב נוסח הדברים בפרשת ואתחנן ולכן לעיתים נמצא את הכיתוב "שמור את" ליום השבת (הדיבר הרביעי) ולא "זכור את". מאחר ורוב הלוחות מפרידים את הדיבר הראשון לשניים, לא ניתן לבדוק תאוריה זו לגבי הדיבר של "לא תתאווה" וגם תוספת האותיות ו' לפני הדיברים הקצרים לא מופיעה. הרחבה בנושאים אלו ראו במאמר על לוחות הברית בבתי הכנסת בגרמניה מאת פרופ' מאיר שוורץ

צורת הלוחות
צורת הלוחות אינה מפורטת במקרא כלל ואנו נדרשים לגמרא העוסקת בנושא זה במספר מקומות ובסופו של דבר יש שתי דעות:

בבלי מסכת בבא בתרא יד א, (וכן בירושלמי מסכת שקלים כה א, ובמדרש רבה במדבר פרשה ד פסקה כ): "והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה מונחות כנגד ארכו של ארון". הלוחות הם בצורת ריבוע שארוכו 6 טפחים (אמה), ועובין שלושה טפחים. חיבור הלוחות אחד לשני יוצר קוביה מושלמת שאורך צלעה 6 טפחים. לעומת זאת בירושלמי מסכת סוטה (לו א) ובמדרש תנחומא (כי תשא פרק לז) נאמר כי אורכן היה ששה טפחים ורחבן רק שלשה, מה שמקנה להם צורה מלבנית.
ייתכן שהצורה קשורה גם למה שהיה כתוב על הלוחות האם על כל לוח היו כתובים חמישה או עשרה דיברים.
בשתי הדעות צורת הלוחות הינה רבועה ולמרות זאת אנו רגילים לראות את הלוחות עם קצה מעוגל...

הקצה המעוגל של הלוחות הגיע כנראה מהאומנות הנוצרית. לא נראה שיש עניין תיאולוגי בהוספת הקימור, אלא יותר ענין ארכיטקטוני (הלוחות מזכירים את החלונות בבתי התפילה) או אומנותי ליצור צורה המושכת יותר את העין. גם בהרבה בתי כנסת מופיעה צורה מעוגלת של הלוחות למרות שבשנים האחרונות יש חזרה יותר ויותר ללוחות מלבניים (אך לא ללוחות רבועיים, אלא אם נניח שמה שמוצג בתור שני לוחות הוא בעצם לוח אחד בלבד)

 

[רונית 1411]

למי נתן הקב"ה את התורה בהר סיני?

למי נתן הקב"ה את התורה בהר סיני? מרבית האנשים יענו "הקב"ה נתן את התורה למשה רבנו".
ומה עשו בני ישראל בזמן שבו קיבל משה את התורה? "עבדו את עגל הזהב."
יפה מאוד – אבל לא זה מה שכתוב בתורה!
התשובות הנ"ל נובעות מתוך סרטו המפורסם של ססיל דמייל – "עשרת הדברות". מדהים עד כמה רושם של סרט אחד יכול להשפיע על חינוכם של דורות יהודיים. זהו סרט מאוד מרשים, אבל דמייל היה צריך לקרוא את התורה מהמקור.
הנוסח שמופיע בתורה שונה למדי. התורה מציינת את העובדה, כי כל עם ישראל שמעו את האלוקים מדבר בהר-סיני וחוו התגלות לאומית. הקב"ה לא התגלה למשה בפגישה אישית ודיסקרטית, הוא הופיע בפני כ..ו..ל..ם – כ-3 מיליון בני אדם!
העובדה הזאת מופיעה פעמים רבות בתורה:
(משה אמר לעם ישראל): "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך, כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב (בהר סיני)...
וידבר ה' אליכם מתוך האש, קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים, זולתי (מלבד) קול. ויגד לכם את בריתו אשר ציווה אתכם לעשות, עשרת הדברים, ויכתבם על שני לוחות אבנים." (דברים ד', ט'-י"ג)
"אתה הָרְאֵתָ לדעת כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו. מן השמים השמיעך את קולו לְיַסְּרֶךָּ (ללמד אותך מוסר), ועל הארץ הראך את אישו הגדולה ודבריו שמעת מן האש." (דברים ד', ל"ה-ל"ו)
"ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם: שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים אשר אנוכי דובר באוזניכם היום – ולמדתם אותם, ושמרתם לעשותם. ה' אלוקינו כרת עמנו ברית בחורב(בהר סיני). לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים. פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש." (דברים ה', א'-ד')
התורה מצהירה, כי עם ישראל כולו שמע את האלוקים מדבר בהר סיני. טענה שהייתה מקובלת כחלק מההיסטוריה היהודית הלאומית, במשך למעלה מ-3,000 שנה.
לטעותו של דמייל השלכה עקרונית ומהותית – עם ישראל מתבסס על עובדת ההתגלות בפני אומה שלמה, אשר – בניגוד להתגלות בפני אדם יחיד – מהווה אירוע מרכזי ומוגדר, המבדיל בין הדת היהודית לבין כל דת אחרת בעולם!
כיצד?
היסטוריה ומיתוס
שני סוגי סיפורים מהווים חלק מכל מורשת לאומית.
הסוג הראשון הוא מיתוסים. בקטגוריה זו כלולים סיפורי גבורה שונים, העוברים מפה לאוזן, כמו למשל, תיאור מותו המפורסם של יוסף טרומפלדור, באומרו את המשפט: "טוב למות בעד ארצנו."
מולם עומד הסוג השני: ההיסטוריה. החלטת האו"מ על כינונה של המדינה בשנת 48, גירוש יהדות ספרד בשנת 1492 – השנה שבה יצא קולומבוס למסעו וכיו"ב.
מהו ההבדל בין מיתוס לבין היסטוריה?
מיתוס הוא סיפור שאינו מאומת. מיתוסים מטבעם, גם אינם ניתנים לבדיקה, משום שרק עיניים בודדות חזו בהם (אם בכלל). יתכן שטרומפלדור אכן אמר את המלים המפורסמות כשנפגע, אין לנו כל דרך לוודא זאת. אף אחד אינו מתייחס אל מיתוסים כאל עובדות ולכן הם אינם מתקבלים כחלק מההיסטוריה האמינה.
היסטוריה לעומת זאת מורכבת מעובדות, שאנחנו יודעים בוודאות שאכן התרחשו.
היסטוריה לעומת זאת מורכבת מעובדות, שאנחנו יודעים בוודאות שאכן התרחשו. ניתן לבדוק את מהימנותן באמצעות מספר דרכים. אחת מדרכי האימות, היא ההסתמכות על הטענה, שרבים השתתפו או חזו באותה התרחשות ספציפית.
מה הקשר בין מספר העדים המקוריים לבין אמינותו של אירוע היסטורי? נוכל להבין זאת ביתר קלות על ידי בדיקתן של הטענות הבאות, תוך ניסיון לשקול את מידת מהימנותן ההיסטורית. לעיתים, גם טבעה של הטענה עשוי להוות גורם למידת האמון שנרכוש כלפיה.
לינק
http://www.aish.co.il/h/sh/s/48863952.html

 

[לאה ברטל]

חוששתני כי איש לא ראה את אלהים, אפילו לא משה

עצמו.
מה שראה העם היה "פירוטכניקה".
מה שראה משה, לדעת הרמב"ם עצמו הוא זה:
"(רק) משה רבינו עצמו ראהו (את אלהים) כו´ ובסיני כשליח צבור עטוף (כולו)" (בפ"א מהל´ יסודי התורה הל´ ט)

היינו, לדעת הרמב"ם, כל מה שראה משה היא דמות עטופה כולה טלית כשליח ציבור, ועטויה תפילין, וזיהה שהוא רואהו מאחור, על פי קשר עורף של תפילין של ראש

אז, הטענה כי משה ראה את אלהים - אין לה על מה שתישען

בקצרה:
אחד מיסודות האמונה החזקים הוא ההתגלות (Revelation), הבונה חווית עדות אישית לציבור.
אלא שלא היתה התגלות כלשהי.
איש לא ראה את אלהים.
גם לא משה.
מי שהיה מתחת לטלית יכול היה להיות שליח של מועצת התשעה של הפליאדות, אשר הודות לידע טכנולוגי שהקדים בהרבה את הידוע אותה עת, ובסיוע תדרים אנרגטיים ביותר השיק הפקה ששכנעה עם שלם כי הוא חוזה בהתגלות

בכל מקרה - קים כאן עד יחיד.
המקרא.
לא ששים רבוא עדים.
המקרא הוא single text witness.
הוא זה הטוען כי ששים רבוא חזו בהתגלות.
לא ניתן להוכיח אמיתות תיאור אירוע במקרא, על סמך תיאורו במקרא בלבד, בלא אישוש חיצוני למקרא.
אציין כי אפילו מקומו של סיני אינו ידוע (נימוק ששמעתי - הוא הועלם כדי שלא תיפגם קדושתו מחריוני עזים רועות בהר)

 

[רונית 1411]

רעיון מעניין לאה

תארו לכם שכל מעמד הר סיני
היה בעצם אולי איזה של מישהו מהעתיד
כמו הסרט בחזרה לעתיד,
שבא לתת כללים לעם
כי ראה מה הולך להיות ורצה לשנות זאת
והוא הגיע עם איך קראת לזאת לאה? כל הפירוטכניקה העתידנית
שהיום כבר ידועה לנו,
עם אורות וקולות
ומכאן הכל התחיל

 

[לאה ברטל]

אני מבקשת להדגיש כי אין לי הוכחה

שמעמד סיני במשמעותו האורתודוכסית לא היה ולא נברא.
אני רק מבקשת להדגיש כי לאורתודוכסיה אין הוכחה שמעמד סיני כן היה או כן נברא(*)


(*) השלילה הלוגית של "לא היה and לא נברא" היא "כן היה or כן נברא"