תיקון חצות
ויאמר לו אלהים שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו ישראל, נ"ל בס"ד טעם ליתרון שם ישראל אשר נתן לו, והוא כי ישראל הוא מספר יעקב, משה דוד דשלשה צדיקים אלו צריכין להיות בחיבור אחד, כי הם בחינת ו"ה שבשם ב"ה, והיינו יעקב באות וא"ו כון מרע"ה, אלא שיעקב מלבר ומשה מלגאו כנז' בזוה"ק ובדברי רבינו האר"י ז"ל, ודוד הוא בחי' ה"א אחרונה, ולכן אמר לו השי"ת ומלכים מחלציך יצאו רמז לו על מרע"ה דכתיב ביה ויהי בישורון מלך, ועל דוד הע"ה שהוא ראש המלכים שזכה ונטל המלכות, ונרמזו שלשתם בשם ישראל כי צריך לחבר אותיות ו"ה תמיד ביחד שלא יתפרדו ח"ו, ולכן ישראל שיצאו נשמותיהם מן חיבור בחי' ו"ה, ג"כ זכו לשם זה של ישראל שנקראו בו, וגם להורות כי צריכין תמיד לעסוק בתורה לחבר אותיות ו"ה, ולכן צריך לעסוק בתורה ביום ובלילה כמ"ש והגית בו יומם ולילה, כי היום הוא סוד וא"ו והלילה היא סוד ה"א, ולכך צריך להשתדל ג"כ לחבר היום והלילה בעסק התורה על כן מלבד שצריך לקום באשמורת כדי לעסוק בתורה בלילה, עוד צריך להזהר שיחבר סוף הלילה עם תחלת היום בעסק התורה כדי לעשות בזה חיבור ו"ה בשלימות: ולכן ארז"ל הבא להרגך השכם להרגו, וכתבו חכמי המוסר דקאי על יצה"ר שצריך האדם לקום באשמורת להרגו בעסק התורה שבחצות הנקרא לילה, שהוא מעולה יותר מעסק התורה בחצות הראשון הנקרא ליל, ואמרתי בזה ליל"ה למפרע הוא ר"ת הבא להרוג ישכימו להרגו, ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שיהיה ניעור באשמורת בכל לילה בחצות השני לעסוק בתורה, כי מועיל לימוד תורה בעת זה לכמה דברים צא ולמד בזוה"ק כמה הפליג בשבח ותועלת לימוד זה -------------------------------------------------------------------------------- אות א אל יחשוב האדם על השינה כל מה שתהיה ברבוי יותר יש בה תועלת לגוף, דהא הסכימו כל הרופאים המובהקים דאל ישן האדם בלילה פחות משש שעות, ולא יותר על שמונה שעות שתזיק לו רבוי השינה, נמא דבר זה מוסכם אצל כל הרופאים דשינה יותר משמונה תזיק לגוף, והישן שש שעות ה"ז יצא י"ח בבריאות גופו, על כן איש יהודי מחויב להשתדל ג"כ בבריאות נפשו הקדושה אין לו לישון יותר משש שעות, מאחר כי הוא יוצא י"ח בבריאות גופו בכך, ושאר שעות הלילה יעסוק בהם בבריאות נפשו ע"י עסק התורה, מיהו אם יזדמן באיזה לילה שהוא פוחת משיעור זה של שש שהוא בריאות גופו ומוסיף על שעות של בריאות נפשו בטוח שלא יגיע לו נזק וחזרון מצד בריאות גופו, וכלן ליל שישי וליל ער"ח וכן לילות של חודש אלול ועי"ת וכיוצא, אם האדם פוחת משיעור שש בשינה נכון לבו בטוח שלא יחסר כלום בזה מבריאות גופו: ואע"פ שכל הלילה הוא מזן השינה, מ"מ יותר טוב שתהיה הלילה בחצי הראשון של הלילה ולא בחי השני, ויש בזהתועלת הן מצד הגשמיות בבריאות הגוף, והן מצד הרוחניות בתיקון הנפש ותיקון העולמות, ורופא אחד מובהק כתב משעה שביעית מן הלילה עד צהרים ידמה לימי העליה ומן הצהרים עד הערב ידמה לימי העמידה, ומן הערב עד סוף שעה ששית מן הלילה ידמה לימי הירידה, על כן הנעור בתחל הלילה שהוא חצי הראשון וישן בחצי השניה דומה למי שעוסק בימי הירידה ונח בימי העליה ובס' רוח חיים דף צ' כתב בשם חכם אחד מפורסם קדימת השכיבה בערב והשכמת היקיצה בבוקר מסבבים לאדם בריאות חכמה ועוז, וגם הנשים העוסקים תמיד במלאכה איזה שעות בלילה, טוב שירגילו עצמן לישן בתחלת הלילה, ויקומו באשמורת למלאכתם, וכן כתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה: אות ב הקם בחצות לילה ולמד תורה ולא היה יכול ללמוד עד אור הבוקר דמוכרח לישן, מ"מ ישתדל לקום אחר שינתן מעט קודם עמוד השחר לעסוק בתו', כדי לחבר הלילה עם היום בעסק התורה, וכאשר מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שצריך האדם להיות ניעור בחצות לילה ויקרא תיקון חצות ויעסוק בתורה, ואם אינו יכול להיות ניעור כל חצות אחרונה של הלילה אה"ן יחזור לקו כמו חצי שעה קודם עלות השחר לעסוק בתורה, וז"ש אעירה שחר אני מעורר השחר דהעיקר הוא שיהא נעור בעת עמוד השחר, וחבור זה של לילה ויום יזהר בו גםבערב בסוף היום עם הלילה בעסק התורה: אות ג יר"ש יהא זריז ונשכר שיקדים לבדוק נקביו קודם עלות השחר, באופן שלא יחבר לילה ויום בהיותו בבית הכסא, וצריך שישים עין השגחתו בדבר זה להזהר בו, ומי שהוא ניעור כל הלילה שעשה תיקון כרת או ליל שבועות והו"ר שכתבנו שיברך ברכות השחר אחר חצות לילה, ורק ברכת התורה יברך אחר עלות השחר ואם הוא מסופק בעליית השחר שאינו יודע אם עלה או לאו, יזהר באותם רגעים שהוא מסתפק בהם לומר בהם פיוטים שירות ותשבחות ולא יהיה יושב ושותק: אות ד זמן תיקון חצות המוסכם ע"פ הקבלה האמיתית, הוא אחר י"ב שעות מחצות היום כשהחמה בראש כל אדם שאז הוא חצות היום בודאי, וכמ"ש רבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום, והנה נודע מ"ש הרב ב"ד ז"ל בסי' ל"ו דהנץ החמה דארז"ל בכמה דברים של מצות ק"ש ותפלה אינו כשנראה לנו זריחת חמה בארץ, אלא הוא שעה אחת קודם שתעלה השמש על הארץ ותראה לנו, והביא ראיות על זה יע"ש, והנה מקדם קדמתא היו נוהגים פה עירינו בגדא"ד לענין נטילת לולב שלא לברך אלא עד שתעלה השמש ותראה לנו. וכן ה"ה לענין ק"ש ותפלה, אך משנת כת"ר נהגו בלולב ע"פ סברת ב"ד ז"ל מחמת דוחק ציבור, ומזה נתפשט המנהג גם תק"ש ותפלה לעשות ע"פ סברת הרב ב"ד ז"ל, אמנם עכ"ז בענין תיקון חצות אין הולכים כאשר תתראה לנו זריחתה באץ והמדקדק על עצמו להיות ניעור בנקודת חצות יזהר גם לפי סברת ב"ד ז"ל וכן המדקדק בעונה אחר חצות די לנו ללכת אחר סברת ב"ד ז"ל, ושמעתי שגם החסידים בעה"ק ירושלים תוב"ב אין הולכים בתיקון חצות אחר סברת ב"ד, אלא חושבין מזריחת השמש על הארץ: אות ה אין אומרים תיקון רחל בימי העומד, וכן בעי"ת בחול ומנהג החסידים בעה"ק ת"ו דאין אומרים תיקון חצות אחר המולד קודם ר"ח ואע"פ שמתוודים בו ביום וכן עשינו המנהג פה עירינו יע"א. וכתוב בכף החיים אות ל"ה דאין אומרים תיקון רחל בבית האבל ולא בבית החתן ע"ש, ובתשובתי בסה"ק רב פעלים עשיתי בס"ד מטעמים לזה ע"פ הסוד, והעלתי דגם היחיד בינו לבין עצמו לא יאמר תיקון רחל בבית החתן, מיהו בליל המילה היחיד יאמר בצנעא ובלחש, אבל אבי הבן עצמו לא יאמר דיו"ט שלו הוא: אות ו אין הנשים אומרים תיקון חצות, ובסה"ק רב פעלים כתבתי בס"ד טעמים נכונים שלא יאמרו הנשים תיקון חצות, גם לא יאמרו התנ"ך בליל חג השבועות, ומנהג הנשים בביתנו שאין אומרים תיקון חצות, גם אין אומרים לימוד של ליל חג השבועות אבל לימוד של משנה תורה ותהלים בליל הו"ר מנהגם ללמוד, ושאלתי את ידידנו הרה"ג החסיד מהר"א על מנהג הנשים בעה"ק ת"ו בענין תיקון חצות, והשיב לא ראינו ולא שמענו שאשה אומרת תיקון חצות:
ויאמר לו אלהים שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו ישראל, נ"ל בס"ד טעם ליתרון שם ישראל אשר נתן לו, והוא כי ישראל הוא מספר יעקב, משה דוד דשלשה צדיקים אלו צריכין להיות בחיבור אחד, כי הם בחינת ו"ה שבשם ב"ה, והיינו יעקב באות וא"ו כון מרע"ה, אלא שיעקב מלבר ומשה מלגאו כנז' בזוה"ק ובדברי רבינו האר"י ז"ל, ודוד הוא בחי' ה"א אחרונה, ולכן אמר לו השי"ת ומלכים מחלציך יצאו רמז לו על מרע"ה דכתיב ביה ויהי בישורון מלך, ועל דוד הע"ה שהוא ראש המלכים שזכה ונטל המלכות, ונרמזו שלשתם בשם ישראל כי צריך לחבר אותיות ו"ה תמיד ביחד שלא יתפרדו ח"ו, ולכן ישראל שיצאו נשמותיהם מן חיבור בחי' ו"ה, ג"כ זכו לשם זה של ישראל שנקראו בו, וגם להורות כי צריכין תמיד לעסוק בתורה לחבר אותיות ו"ה, ולכן צריך לעסוק בתורה ביום ובלילה כמ"ש והגית בו יומם ולילה, כי היום הוא סוד וא"ו והלילה היא סוד ה"א, ולכך צריך להשתדל ג"כ לחבר היום והלילה בעסק התורה על כן מלבד שצריך לקום באשמורת כדי לעסוק בתורה בלילה, עוד צריך להזהר שיחבר סוף הלילה עם תחלת היום בעסק התורה כדי לעשות בזה חיבור ו"ה בשלימות: ולכן ארז"ל הבא להרגך השכם להרגו, וכתבו חכמי המוסר דקאי על יצה"ר שצריך האדם לקום באשמורת להרגו בעסק התורה שבחצות הנקרא לילה, שהוא מעולה יותר מעסק התורה בחצות הראשון הנקרא ליל, ואמרתי בזה ליל"ה למפרע הוא ר"ת הבא להרוג ישכימו להרגו, ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שיהיה ניעור באשמורת בכל לילה בחצות השני לעסוק בתורה, כי מועיל לימוד תורה בעת זה לכמה דברים צא ולמד בזוה"ק כמה הפליג בשבח ותועלת לימוד זה -------------------------------------------------------------------------------- אות א אל יחשוב האדם על השינה כל מה שתהיה ברבוי יותר יש בה תועלת לגוף, דהא הסכימו כל הרופאים המובהקים דאל ישן האדם בלילה פחות משש שעות, ולא יותר על שמונה שעות שתזיק לו רבוי השינה, נמא דבר זה מוסכם אצל כל הרופאים דשינה יותר משמונה תזיק לגוף, והישן שש שעות ה"ז יצא י"ח בבריאות גופו, על כן איש יהודי מחויב להשתדל ג"כ בבריאות נפשו הקדושה אין לו לישון יותר משש שעות, מאחר כי הוא יוצא י"ח בבריאות גופו בכך, ושאר שעות הלילה יעסוק בהם בבריאות נפשו ע"י עסק התורה, מיהו אם יזדמן באיזה לילה שהוא פוחת משיעור זה של שש שהוא בריאות גופו ומוסיף על שעות של בריאות נפשו בטוח שלא יגיע לו נזק וחזרון מצד בריאות גופו, וכלן ליל שישי וליל ער"ח וכן לילות של חודש אלול ועי"ת וכיוצא, אם האדם פוחת משיעור שש בשינה נכון לבו בטוח שלא יחסר כלום בזה מבריאות גופו: ואע"פ שכל הלילה הוא מזן השינה, מ"מ יותר טוב שתהיה הלילה בחצי הראשון של הלילה ולא בחי השני, ויש בזהתועלת הן מצד הגשמיות בבריאות הגוף, והן מצד הרוחניות בתיקון הנפש ותיקון העולמות, ורופא אחד מובהק כתב משעה שביעית מן הלילה עד צהרים ידמה לימי העליה ומן הצהרים עד הערב ידמה לימי העמידה, ומן הערב עד סוף שעה ששית מן הלילה ידמה לימי הירידה, על כן הנעור בתחל הלילה שהוא חצי הראשון וישן בחצי השניה דומה למי שעוסק בימי הירידה ונח בימי העליה ובס' רוח חיים דף צ' כתב בשם חכם אחד מפורסם קדימת השכיבה בערב והשכמת היקיצה בבוקר מסבבים לאדם בריאות חכמה ועוז, וגם הנשים העוסקים תמיד במלאכה איזה שעות בלילה, טוב שירגילו עצמן לישן בתחלת הלילה, ויקומו באשמורת למלאכתם, וכן כתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה: אות ב הקם בחצות לילה ולמד תורה ולא היה יכול ללמוד עד אור הבוקר דמוכרח לישן, מ"מ ישתדל לקום אחר שינתן מעט קודם עמוד השחר לעסוק בתו', כדי לחבר הלילה עם היום בעסק התורה, וכאשר מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שצריך האדם להיות ניעור בחצות לילה ויקרא תיקון חצות ויעסוק בתורה, ואם אינו יכול להיות ניעור כל חצות אחרונה של הלילה אה"ן יחזור לקו כמו חצי שעה קודם עלות השחר לעסוק בתורה, וז"ש אעירה שחר אני מעורר השחר דהעיקר הוא שיהא נעור בעת עמוד השחר, וחבור זה של לילה ויום יזהר בו גםבערב בסוף היום עם הלילה בעסק התורה: אות ג יר"ש יהא זריז ונשכר שיקדים לבדוק נקביו קודם עלות השחר, באופן שלא יחבר לילה ויום בהיותו בבית הכסא, וצריך שישים עין השגחתו בדבר זה להזהר בו, ומי שהוא ניעור כל הלילה שעשה תיקון כרת או ליל שבועות והו"ר שכתבנו שיברך ברכות השחר אחר חצות לילה, ורק ברכת התורה יברך אחר עלות השחר ואם הוא מסופק בעליית השחר שאינו יודע אם עלה או לאו, יזהר באותם רגעים שהוא מסתפק בהם לומר בהם פיוטים שירות ותשבחות ולא יהיה יושב ושותק: אות ד זמן תיקון חצות המוסכם ע"פ הקבלה האמיתית, הוא אחר י"ב שעות מחצות היום כשהחמה בראש כל אדם שאז הוא חצות היום בודאי, וכמ"ש רבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום, והנה נודע מ"ש הרב ב"ד ז"ל בסי' ל"ו דהנץ החמה דארז"ל בכמה דברים של מצות ק"ש ותפלה אינו כשנראה לנו זריחת חמה בארץ, אלא הוא שעה אחת קודם שתעלה השמש על הארץ ותראה לנו, והביא ראיות על זה יע"ש, והנה מקדם קדמתא היו נוהגים פה עירינו בגדא"ד לענין נטילת לולב שלא לברך אלא עד שתעלה השמש ותראה לנו. וכן ה"ה לענין ק"ש ותפלה, אך משנת כת"ר נהגו בלולב ע"פ סברת ב"ד ז"ל מחמת דוחק ציבור, ומזה נתפשט המנהג גם תק"ש ותפלה לעשות ע"פ סברת הרב ב"ד ז"ל, אמנם עכ"ז בענין תיקון חצות אין הולכים כאשר תתראה לנו זריחתה באץ והמדקדק על עצמו להיות ניעור בנקודת חצות יזהר גם לפי סברת ב"ד ז"ל וכן המדקדק בעונה אחר חצות די לנו ללכת אחר סברת ב"ד ז"ל, ושמעתי שגם החסידים בעה"ק ירושלים תוב"ב אין הולכים בתיקון חצות אחר סברת ב"ד, אלא חושבין מזריחת השמש על הארץ: אות ה אין אומרים תיקון רחל בימי העומד, וכן בעי"ת בחול ומנהג החסידים בעה"ק ת"ו דאין אומרים תיקון חצות אחר המולד קודם ר"ח ואע"פ שמתוודים בו ביום וכן עשינו המנהג פה עירינו יע"א. וכתוב בכף החיים אות ל"ה דאין אומרים תיקון רחל בבית האבל ולא בבית החתן ע"ש, ובתשובתי בסה"ק רב פעלים עשיתי בס"ד מטעמים לזה ע"פ הסוד, והעלתי דגם היחיד בינו לבין עצמו לא יאמר תיקון רחל בבית החתן, מיהו בליל המילה היחיד יאמר בצנעא ובלחש, אבל אבי הבן עצמו לא יאמר דיו"ט שלו הוא: אות ו אין הנשים אומרים תיקון חצות, ובסה"ק רב פעלים כתבתי בס"ד טעמים נכונים שלא יאמרו הנשים תיקון חצות, גם לא יאמרו התנ"ך בליל חג השבועות, ומנהג הנשים בביתנו שאין אומרים תיקון חצות, גם אין אומרים לימוד של ליל חג השבועות אבל לימוד של משנה תורה ותהלים בליל הו"ר מנהגם ללמוד, ושאלתי את ידידנו הרה"ג החסיד מהר"א על מנהג הנשים בעה"ק ת"ו בענין תיקון חצות, והשיב לא ראינו ולא שמענו שאשה אומרת תיקון חצות: