תיסכול

katrina12

New member
תיסכול

מרגישה תיסכול מעצמי בכל תחומי החיים. מרגישה לא חיונית ואנרגטית.
קשה להכריח את עצמי לאכול. וגם כשאני מכריחה- זה עדיין לא בכמות שמספיקה לגוף.
והצלחתי לפתח גם בעיות שינה.
מה שגורם לי בעיקר לדעוך ולהיות בתחושה שאיבדתי את הטעם לחיים. ובעיקר איבדתי את השליטה.
קשה להכריח את עצמי לעשות דברים שעשיתי פעם.
בעיקר תחושה שאני לא כמו כולם ושלעולם לא אוכל לחזור ׳׳לאבד׳׳ את השליטה בקטע של החלמה מלאה וניהול חיים נורמאליים.
 

lital172

New member
הכל תלוי בחשיבה.

והכל בעצם מתחיל משם. הייאוש כמובן שמובן.. ועם זו כל פעם שתגידי לעצמך כמה את לא יכולה. כמה אין לך הצלה. ככה יהיה.
ברגע שתשני את החשיבה.. תנסי לחשוב איך כן אפשר בכל זאת להתמודד מול זה..שם יווצר לך פתח לשינוי .ככה אני רואה את זה בכל אופן.
כל אחת שהייתה פה לפי דעתי חווה רגע כזה בחיים. שמבחינתה אין לה תקנה. שאין לאן ללכת שהכל חסום והגענו למבוי סתום...
אבל הרבה שאומרות את זה עכשיו כן מנהלות חיים בריאים והחלמה טובה..אולי לא מלאה... אולי זה בדרך. אבל גם זה משהו עצום.

הייאוש ברור ונשמע ממך בכל הודעה.
אולי תנסי לשנות את החשיבה? לא למחוק את הייאוש. אבל לחפש דרכים שיוכלו להקל ולעזור ..
להאמין שמגיע לך את ההצלה הזו. ולתת קודם כל לעצמך יד לקום מהתחתית.. ובכך לאפשר לעוד הרבה אחרים לעזור לך בדרך..
 

levshavur

New member
ייחודיות...

קתרינה שלום,
אני שומעת עד כמה המצב שלך מייאש אותך, אבל לפעמים המרדף הזה של 'להיות כמו כולם' הוא חסר תועלת ומתסכל...
את לא צריכה להיות 'כמו כולם', את יכולה להיות פשוט את....
זה לא אומר כמובן לשקוע בתוך ההפרעה, ואפשר לצאת ממנה...
אלא שאת יכולה למצוא את האמירה אישית שלך בחיים, הייחודיות שהיא רק שלך, כי בכול אדם ישנו משהו מיוחד...
.
לרדוף אחרי ה'נורמות' זה מרדף שהוא בעיניי חסר תועלת, אילו הייתי צריכה להתחיל ולהשוות את עצמי לנשים אחרות בגיל שלי, הייתי נכנסת לדיכאון, כאן ועכשיו...אז אני אפילו לא מנסה...
לבשה.
 
למעלה