תינוק צריך

[נעה גל]

תינוק צריך

הודעה של ציפי ג מתוך פורום פמינזם. שווה קריאה.

 

[vered4]

דעות של משתתפי הפורום

חשבתי על משהו שהוא די מובן מאליו, אבל בעצם מאוד משנה לגבי צורת הקריאה והתגובה לדיונים. בסך הכל, מי שנכנס ומשתתף בפורומים של חינוך, הוא כבר יותר מודע וקשוב לילדו. לכן כשיש דיון על טובת הילד מדברים הרבה על ניואנסים, מינונים ואיזונים. יש באוכלוסיה הורים שמתנהגים אחרת, אבל אני מניחה שהם לא משתתפים והצד הזה כאילו לא קיים כאן. דבר נוסף הוא שמדברים על נזק שנגרם לתינוק וזה חשוב כי תינוק לא יכול לדבר בעד עצמו. אבל לא מדברים על הנזק שנגרם לילד בהמשך הדרך, (אולי כי זה לא מתאים לגיל הרך), שלא כתוצאה מחוסר טיפול, אלא מעודף. אם תמצא מבוגר "פגוע", לדעתי, זה יהיה בגלל ביקורתיות ושליטה של ההורה, רצון להיות מעורב בכל וחוסר יכולת לשחרר. ואז לא משנה אם הניקו אותו, או היו איתו בבית כל שנות ילדותו, זה יהיה נזק שקשה לתקן. אולי הדרך למצוא מבוגר לא פגוע, היא לחפש מה הקשר שיש לו עם הוריו כבוגר.

 

[נעה גל]

אני חושבת שיש קשר ישיר, אמיץ

ואיתן בין האופן בו הורה מתיחס אל ילדו בזמן שהוא פעוט-ילד לזמן שהוא בוגר. זרעי היחסים נזרעים בשלבים האלה. כך אני מאמינה בכל אופן. אני חושבת שכשהורה מצליח ליצור יחסים חמים, המבוססים על אמון, ותחושת נאהבות אצל הילד בגיל הרך, הוא יקטוף את הפירות בגילאים מבוגרים יותר (וכמובן שכמו בכל יחסים צריך להמשיך ולהשקיע לאורך השנים... זה לא ילך בלי השקעה.) אני מאמינה (ואולי אני טועה בגדול) שרוב הקשיים של בוגרים עם הוריהם נובעים דווקא מבעיות ביחסים בגיל הרך ולא רק מדפוסי יחסים בגיל בוגר. ולגבי המשפט הזה שלך: "בסך הכל, מי שנכנס ומשתתף בפורומים של חינוך, הוא כבר יותר מודע וקשוב לילדו. לכן כשיש דיון על טובת הילד מדברים הרבה על ניואנסים, מינונים ואיזונים. יש באוכלוסיה הורים שמתנהגים אחרת, אבל אני מניחה שהם לא משתתפים והצד הזה כאילו לא קיים כאן." זה נכון מאוד.

 

[רותי ע]

אני חושבת שאת צודקת ולכן זה מפחיד

אותי כל כך.. אני מנסה ומשתדלת..לומדת..קוראת..בוחנת את עצמי ללא הרף.. ועדיין בטוח עושה טעויות. והחשש שלי-איך זה ישפיע עליו לטווח הרחוק? ואולי..אם אני כל כך קשובה ומנסה הטעויות יהיו בטלות בשישים לעומת ההצלחות? אולי את הבסיס שהוא אהבה והקשבה ותמיכה ושוב אהבה הוא מקבל וכל השאר שולי?

 

[vered4]

הגיל הרך הוא ההתחלה

מובן שחשוב להתייחס בכבוד לילד בכל גיל, אבל יש דברים שמופיעים בעצמה יותר חזקה בהמשך הדרך. קל יותר לראות את הדברים בגיל הרך כי הם יותר פשוטים וברורים לעין. יותר קל להיות קשוב, מילוי הצרכים יותר נהיר, וגם ה"שחרור" יותר פשוט. לתת לו לטפס, לאכול כמו שהוא רוצה וכו´. החל מגיל מסוים נכנסים יותר חזק לתמונה הערכים שלנו, ויותר קשה לזהות את הבעיות, אם יש.

 

[ציפי ג]

תודה נועה

ותודה צימעס (ד"א הוירוס טופל באנטי וירוס תוקפני במיוחד). אלאמלי רותי ע לא הייתי יודעת שהגעתי לכותרות. לגבי מה שכתבת ורד. אני ללא ספק מסכימה שיש תופעה של גינון יתר, ואף היא לא בריאה לילד. אם שלא תתן לילדה בן ה6 את העצמאות להחליט האם הוא מסוגל לטפס על סולם מסוים, רק כי לה יש פחד גבהים, או שתחייב את הילד להסחב יום יום עם מעיל לבית ספר, רק כי לה מאוד קר, תגיע לגיל 65 ותצלצל כל יום לבנה לשאול האם הוא נוהג בזהירות. זה חלק מהבדיקה העצמית עליה אני מדברת. כאדם קצר רוח מאוד, הדרישה לבדוק את עצמי לפני בצוע מעשה, היא מאוד קשה. הרבה פעמים אני מבצעת את הבדיקה רטרואקטיבית. אבל, אם אני אתעלם מהתוצאות של מעשי, הם לא יעלמו. הם ישארו לאורך כל החיים של הילד. אני רואה הורים שנוטים לא לחשבו על ההורות שלהם כלל. זה טבעי להם שילד לא שמח ללכת לבית ספר, זה טבעי להם שאם הוא לא שמח הוא חייב, זה טבעי להם כי גם הם היו כאלה. גם אני שנאתי בית ספר, ולכן ברור לי שאם ילד לא אוהב בית ספר צריך למצוא את הסיבה. רק לאחר מציאתה אני יכולה להגיד, טוב עם סיבה כזו ילד יכול להתמודד או להגיד עם סיבה כזו אסור לילד להתמודד. אני יכולה להביא את הדוגמא של הגן, נועם אינו רוצה ללכת לגן. כל הזמן הוא טען כי זה בגלל מכות בגן. חקרתי ובררתי, והסתבר שזה לא נכון. לקח הרבה זמן, ונסיונות הבנה, והשארתו בבית ליום פה יום שם, עד שעלתה הסיבה שהוא רוצה לקחת צעצועים מהבית לגן, וזה לא לפי הכללים. אז דברנו עם הגננת והתברר שהכללים שאני דובקת בהם, מזמן הופרו על ידי הרבה ילדים, ולכן שלחתי אותו עם מכונית שהוא בחר לגן, וסל סדר אני לא רוצה בבוקר. אני לא משלה את עצמי שהסיטואציה לא עלולה לחזור מסיבה אחרת. אבל יכולתי גם להגיד שהוא סתם מתפנק, ובכלל לא לגלות את הספור על הצעצועים. אני חושבת שחובת ההורים היא "חנוך לנער על פי דרכו". ואם הורה לא ידע מה דרכו של הנער, הוא לא יוכל לחנכו.

 

[zimes]

תודה נעה. הנה הזדמנות להגיד לצפי

כמה נהנתי לקרוא את זה. אני אגיב לענין אולי אח"כ.

 

[חנה בית הלחמי]

כל השירשור שווה קריאה

למרות שמודה שיש בו אלמנטים מעייפים משהו.... הדילמה הגדולה של האמהות נבדקת מהבטים שונים ועולים ממנה לבטים שונים בכל פורום. אלו של פמיניזם הם במידה מסויימת "שלמים" יותר היות והם מחברים את מרכיבי החיים כאשה וכם ולא מבודדים את סוגיית האמהות מהיומיום, בעוד כאן הם נכונים יותר לטיפול הפרטני בסוגיות החינוכיות והאמהיות הללו שלעיתים (בהפוך) חייבים להפרידן כדי להצליח לטפל בהן.... מסובך ?

בכל אופן, נעה, תודה שקישרת. לו לא הייתי פזורת רוח בימים אלו הייתי מן הסתם מקשרת הנה עוד את ראשיתו של השירשור - שעניינו החיבור (הלעיתים קשה) בין הפמיניסטית לאמא.