תינוק "פחדן" ?

תינוק "פחדן" ?

שלום למשתתפי הפורום, אני אבא טרי לתינוק משגע בן 11 חודשים. יש לנו ילד נפלא ומדהים (אני, כמובן, לא משוחד כלל), רגוע, חייכן ושמח, וכבונוס - גם נוח מאוד (ישן לילה שלם, מעסיק את עצמו במשחקים וכו´). הוא כבר אומר כמה מילים (אבא, אַמא, מַם [=מים], אור, פַּם [=עוד פעם]) ואוטוטו מתחיל ללכת. כמו שאתם מבינים, אני אב אוהב, מאושר וגאה. והסיבה שאני פונה אליכם: בחודשיים האחרונים, בכל פעם שאנחנו נכנסים איתו לאיזשהו מקום שיש בו אנשים נוספים - זה יכול להיות האולם של הג´ימבורי וזה יכול להיות הסופר - הוא לופת אותנו בחוזקה ובוכה בכי תמרורים. ממש אחוז בעתה. אפילו בגינה שהוא כ"כ אוהב וכבר מכיר שם את כל הילדים והוריהם הוא נצמד אלינו ורק כשאנו במרחק נגיעה ממנו הוא מסכים להרפות קצת ולשחק בחול. הילד כל הזמן על המשמר - ממה הוא מפחד??? אשמח להארות, פרשנויות ועיצות. תודה.
 

אפרתש

New member
לא בהכרח

נשמע שיש לך הרבה סיבות להיות גאה - רגוע, מתקשר, מפותח. הרבה ילדים עוברים שלב שכזה, פחד משרים ורצון להיות קרוב לאבא/אמא. מדהים לראות איך כשהם יוצאים ממנו, אתה לא זוכר בכלל שפעם הוא כלכך פחד. תורידו קצת את מינון הבילוי במקומות הומים, תהיו מאד קרובים אליו, ורוב הסיכויים שתוך כמה חודשים תראו שינוי.
 

לאה_מ

New member
גם בעיניים האובייקטיביות שלי

הילד שלך נשמע מדהים
מה שאתה מתאר הוא תופעה מאד אופיינית לגילו של בנך. נקראת לעתים חרדת זרים. לפעמים הפחד הוא לא רק מפני זרים, אלא אפילו מפני סבא וסבתא או אנשים המוכרים לתינוק (אך לא נפגשים עמו על בסיס יומיומי). התופעה הזו חולפת בדרך כלל, בקצב אישי לכל ילד, תוך חודשים ספורים. מה שאני מציעה לכם בינתיים הוא, להשתדל למעט לחשוף אותו למקומות שמלחיצים אותו. אם אתם יכולים לעשות את הקניות בסופר בלעדיו - תחסכו לו את החוויה הלא נעימה הזו, ג´ימבורי הוא כיף כל עוד כולם נהנים ממנו - ברגע שהוא לא נהנה, אפשר לוותר בינתיים על החוג, בגינה - תנו לו לשחק לידכם או אפילו השתדלו ללכת לגינות פחות עמוסות באיזור. הוא נמצא בשלב בו מצד אחד העצמאות שלו הולכת וגדלה, ומיום ליום יש לו יותר ויותר יכולות עצמאיות (ועוד מעט הוא גם יתחיל ללכת, והיכולת שלו תגדל באופן משמעותי), ומצד שני הוא עדיין תינוק, ומאד זקוק לכם. האיזון הזה הוא מאד עדין, וצריך ללכת איתו ולתת לו לאזן את הדברים בקצב שלו. שימשיך להיות לכם גידול כיפי. ברוך הבא לפורום כבר אמרתי? אם לא, אז - ברוכים הבאים
.
 
../images/Emo51.gif גם לך. אכן -

הפסקנו ללכת לג´ימבורי מהסיבה שציינת - אם זה לא מהנה אז מה זה שווה. אבל מה - לא נלך איתו יותר לאף מקום ציבורי? האינטואיציה שלי דווקא אומרת שככל שנהיה איתו יותר בחברת זרים ובמקומות לא מוכרים - הוא יתרגל לכך שהוא לא תמיד נמצא בחממה המוכרת והמגוננת של הבית ושל אבא-אמא. האם אני טועה?
 

לאה_מ

New member
לא אמרתי לא לצאת מהבית

אמרתי, שצריך להבין את הצורך שלו להיות בקרבתכם, ולספק לו אותו ככל האפשר. אני לא חושבת שצריך "בכוונה" לחשוף אותו לכמה שיותר מקומות ציבוריים אם זה מלחיץ אותו, אבל ללכת לגינה הציבורית, למשל, או לים, בהחלט אפשר - כשאתם מאפשרים לו לשחק לידכם ולא מתבאסים מזה שהוא לא רוצה ללכת לבד לשחק בלעדיכם.
 

חני ב

New member
איתי, על מנת לעודד אותך

וחלק ממשתתפי הפורום הזה אולי כבר קראו מה שאני עומדת לכתוב, אבל הנה הספורון שלי: רומי שעוד מעט בת 4, מגיל 3 חודשים בכתה אפילו אם מישהו רק הסתכל עליה. לא משנה מי, סבא, סבתא, כל אחד חוץ ממני ומבעלי. היה לנו נורא קשה עם זה. זה עבר קרוב לגיל שנתיים. כן, עד אז היתה דבוקה אלינו, לא היה בכלל קל. קצת לפני גיל שנתיים, נסענו יחד עם הוריי ואחותי לחו"ל, היינו יחד צמוד כארבעה ימים, ומאז נשבר הקרח! פשוט סבלנות.
 
../images/Emo51.gif אבל לא ממש מעודד -

בספטמבר אנחנו מתעתדים להכניס אותו לגן, לקבוצת פעוטות בני גילו. אם החרדות הללו ימשכו עד אז - אני פסימי מאוד לגבי ההיקלטות שלו בגן.
 

לאה_מ

New member
לגבי הכנסה לגן -

אני מניחה שאין לכם כוונה לעשות את זה במתכונת של "זבנג וגמרנו". הכנסה של ילד למסגרת חדשה לוקחת זמן - יש תקופת הסתגלות, שהאורך שלה שונה מילד לילד. אם תתנו לו את הזמן שלו, ותאפשרו לו הסתגלות רכה ונעימה למסגרת, אין סיבה שהוא לא יצליח להקלט בגן, גם אם זה יקח מספר שבועות.
 

חני ב

New member
מאד מסכימה עם לאה

אל תשכח, אחרי 5 ימים, מתחילים החגים, וזה מטמטם את הילדים. רומי, שכבר היתה רגילה לגן החדש (וגם היו לה בו קשיי הסתגלות), אחרי פסח שוב היה לה קשה, ואחרי חג שבועות בו עברה ניתוח ונעדרה מהגן שוב היה לה קשה. אבל זו היא. מתוקה ומקסימה ועושה לנו לפעמים את המוות.
 
אשמח אם תרחיבו בנושא

"תאפשרו לו הסתגלות נעימה ורכה" - האם תוכלו לפרט בעניין? אשתי מתכוונת לקחת חופש של שבועיים מהעבודה לטובת הליווי בגן (כיום הילד עם מטפלת). האם דרוש זמן נוסף, ומה דרוש עוד פרט לזמן?
 

חני ב

New member
איתי, לי אף-פעם לא היתה בררה

אלא להשאיר את רומי בגן ומיד לרוץ לעבודה. אבל בעלי בימים הראשונים שהה איתה כמה זמן שנחוץ, לפעמים עד שהמטפלת/גננת אמרה שמספיק. בכל הגנים, יש הדרגתיות בשלבי העזיבה. גם בגן חובה, בו הילדים גדולים כבר, ביום הראשון הם נמצאים שם כשעה או שעתיים, ואח"כ הם שוהים יום מלא.
 

נעה גל

New member
זה מאוד תלוי בילד

בעיקרון - לרוב רובם של הילדים, שבועיים זה די והותר להסתגלות לגן חדש. השנה, ראיתי בבית התינוקות של איתמר (הוא נכנס אליו בגיל שנה וחודש) ילדים שהסתגלו מהר יותר. לאיתמר ההסתגלות הסופית לקחה יחסית הרבה זמן. לדעתי, ביליתי בגן חודש. בימים הראשונים הייתי איתו כל הזמן. ולאט לאט הורדתי את המינון של זמן הבילוי שלי בגן עד שבסוף התייצבתי על בערך 1/2 שעה כל יום (עד עצם היום הזה). איתמר נכנס לבית התינוקות בעיצומן של חרדת זרים וחרדת נטישה שהיו לו. והן היו אצלו חזקות מאוד. בימים הראשונים בגן הוא בכלל לא ירד ממני. החרדות חלפו בסביבות גיל שנה ו-4 חודשים (בהדרגה כמובן). והיום תענוג להיפרד ממנו.
 
נעה, נראה לי שמצבנו מאוד דומה

למה שתיארת. גם בני יכנס לגן בגיל שנה וחודש, ובעיצומה של מה שאתן מתארות כאן כ"חרדת זרים". אני שמח לשמוע שזה חולף לבסוף... בעתיד, לאחר תקופת ההסתגלות האינטנסיבית, אני אהיה זה שיביא אותו בבוקר לגן, ולא תהיה לי בעיה להישאר איתו שם חצי שעה, בתקווה שזה יעזור. תודה!
 

She Dolphin

New member
גם תומר שלי (בן שנה) התחיל להתנהג

ככה כשהיה בערך בן 10 וחצי חודשים, וגם הוא היה תמיד (ועדיין) ילד מאוד ידידותי והיה רגיל מגיל 0 שאנשים זרים מחזיקים אותו. מה שאנחנו עושים זה, נותנים לו לעבור את השלב הזה, שיכול לקחת כמה דקות או יותר, בידיים של אבא או אמא, ובמקרה של אמא, לפעמים בעזרת "ציצי נחמות" כמו שקוראים לזה אצלנו
, ובד"כ הוא נרגע לאט לאט ומוכן להפרד בהדרגה, עד כדי התרחקות מסויימת, עם המשך שמירת קשר עיין. אני לא מומחית, אבל זו תופעה שראיתי ושמעתי עליה מהמון הורים לגבי הגיל הזה.
 

אמא1

New member
וממרחק הרבה שנים

טל שלי היום בת 16+ היתה בדיוק כפי שאתה מתאר. 2 וחצי אנשים והיא בהיסטריה. חכמה, חייכנית, ישנה היטב... היינו ממש בלחץ. בגן באמת ההסתגלות שלה היתה קשה יותר. היינו צריכים לשדר לה ביטחון מוחלט בצוות הגן, ואני אישית ביקשתי שיתנו לה הרגשה של בית, שיחבקו יותר ושיעבירו לה תחושה שבאמת אוהבים אותה. אגב, הפחד שלה לא היה מקהל של ילדים - שזהו הרוב בגן, אלא ממבוגרים. הילדה גדלה והכל עבר, היום אלופת הארץ באקרובטיקה מופיעה בפני קהל של מאות אנשים, נוסעת לתחרויות בחו"ל (בספטמבר מייצגת את הארץ באליפות עולם שתתקיים בגרמניה - תחזיקו אצבעות) פשוט "בולעת קהל" - לך תאמין שזאת פחדה מ 2 וחצי אנשים. השווצתי הרבה, הרגעתי קצת? אירית
 
למעלה