תינוקות
הנה עוד חלום מוזר, ולמרות שהייתי אמורה להתעורר ממנו בעצב, נורא שמחתי, ותיכף תבינו גם למה: חלמתי שילדתי תינוק (לא ראיתי אותו בחלום) ואז אני רואה את אח שלי, ואת הבן שלו (כאילו מן מבט לעוד איזה 15-20 שנה, ואח שלי קטן ממני ב-6 שנים) ואז אישתו של אחי עשתה כל מיני דברים לבן שלא ניראו לי טובים, אז הערתי לה, ואז לקחתי אותו והלכתי (לא חטפתי אותו, פשוט שאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא איתי והוא בא!) והחזקתי אותו בידיים שלי, כאילו הוא התינוק שלי. ואז הוא שאל אותי לאן אני הולכת ואמרתי לו שאני צריכה להניק את התינוק שלי והוא שאל אותי איך מניקים והסברתי לו, ובזמן שהסברתי לו הבנתי בעצם שיש לי תינוק ולא קראתי ספר אחד על איך לגדל תינוקות בזמן שהייתי בהריון, והתחלתי להילחץ- מה אני אעשה, שאני לא אעשה נזקים לתינוק ועוד. ואז פתאום הפכתי לצופה מהצד, ואותה דמות שאני הייתי היא, הפכה לגבר שיש לו שני ילדים והוא רואה את אישתו והיא נותנת לו את הילדים והולכת. הוא מבין שנגמרו הנישואים ביניהם ושהוא לא יראה אותה יותר, אבל זה לא מפריע לו. הוא מדבר אליה בציניות: ``אז אני מבין שזו הפעם האחרונה שאני אראה אותך נכון?`` והיא לא מגיבה אליו והוא ממשיך בהערות ציניות. הרגשתי עצב גדול, כי היא נטשה את הילדים שלה, ורק האבא נשאר לגדל אותם. יכול להיות שהקטע האחרון הופיע בגלל ששכנה שלי נפטרה לפני חודשיים מסרטן, והיא הייתה מאוד צעירה, ועכשיו האבא נשאר לגדל את 3 ילדיו הקטנים. אבל יכול להיות שלא. זו רק הנחה. עכשיו למה הרגשתי אושר כשקמתי (למרות הקטע העצוב): יש לי כלבה קטנה נורא נורא חמודה ואני ממש אוהבת אותה, כמו אחות קטנה. וכשראיתי אותה בבוקר, היא ניראתה לי שונה, וכשהרמתי אותה וחיבקתי אותה, הרגשתי בדיוק את אותה הרגשה שהרגשתי כשהרמתי את האחיין שלי בחלום (הבן של אח שלי) וזה פשוט עשה לי מן הרגשה טובה. אני יכולה רק להניח שזה נובע מהקרבה הרבה שאני מרגישה לכלבה שלי ולאהבה שאני חשה כלפיה, אבל ניראה שזה יותר מזה ואני לא יודעת מה. לילו
הנה עוד חלום מוזר, ולמרות שהייתי אמורה להתעורר ממנו בעצב, נורא שמחתי, ותיכף תבינו גם למה: חלמתי שילדתי תינוק (לא ראיתי אותו בחלום) ואז אני רואה את אח שלי, ואת הבן שלו (כאילו מן מבט לעוד איזה 15-20 שנה, ואח שלי קטן ממני ב-6 שנים) ואז אישתו של אחי עשתה כל מיני דברים לבן שלא ניראו לי טובים, אז הערתי לה, ואז לקחתי אותו והלכתי (לא חטפתי אותו, פשוט שאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא איתי והוא בא!) והחזקתי אותו בידיים שלי, כאילו הוא התינוק שלי. ואז הוא שאל אותי לאן אני הולכת ואמרתי לו שאני צריכה להניק את התינוק שלי והוא שאל אותי איך מניקים והסברתי לו, ובזמן שהסברתי לו הבנתי בעצם שיש לי תינוק ולא קראתי ספר אחד על איך לגדל תינוקות בזמן שהייתי בהריון, והתחלתי להילחץ- מה אני אעשה, שאני לא אעשה נזקים לתינוק ועוד. ואז פתאום הפכתי לצופה מהצד, ואותה דמות שאני הייתי היא, הפכה לגבר שיש לו שני ילדים והוא רואה את אישתו והיא נותנת לו את הילדים והולכת. הוא מבין שנגמרו הנישואים ביניהם ושהוא לא יראה אותה יותר, אבל זה לא מפריע לו. הוא מדבר אליה בציניות: ``אז אני מבין שזו הפעם האחרונה שאני אראה אותך נכון?`` והיא לא מגיבה אליו והוא ממשיך בהערות ציניות. הרגשתי עצב גדול, כי היא נטשה את הילדים שלה, ורק האבא נשאר לגדל אותם. יכול להיות שהקטע האחרון הופיע בגלל ששכנה שלי נפטרה לפני חודשיים מסרטן, והיא הייתה מאוד צעירה, ועכשיו האבא נשאר לגדל את 3 ילדיו הקטנים. אבל יכול להיות שלא. זו רק הנחה. עכשיו למה הרגשתי אושר כשקמתי (למרות הקטע העצוב): יש לי כלבה קטנה נורא נורא חמודה ואני ממש אוהבת אותה, כמו אחות קטנה. וכשראיתי אותה בבוקר, היא ניראתה לי שונה, וכשהרמתי אותה וחיבקתי אותה, הרגשתי בדיוק את אותה הרגשה שהרגשתי כשהרמתי את האחיין שלי בחלום (הבן של אח שלי) וזה פשוט עשה לי מן הרגשה טובה. אני יכולה רק להניח שזה נובע מהקרבה הרבה שאני מרגישה לכלבה שלי ולאהבה שאני חשה כלפיה, אבל ניראה שזה יותר מזה ואני לא יודעת מה. לילו