תייעצו לי
אני בת 24 ולא השגתי כלום עדיין ממש ככה.......... בתיכון נשרתי בכיתה י' לא עשיתי צבא אין לי בגרות אין לי עבודה קבועה (רק זמניות ) אין לי חברים אין לי רישיון נהיגה בקיצור אין לי כלום אני מטבעי טיפוס שמרחף רוחני חולמני חיה בפנטזיות זאת אני -המציאות המון פעמים נתנה לי זעזוע של התעוררות להתעורר ולראות איפה אני ואיפה אנשים בגילי כל פעם זה מפחיד אותי מחדש גורם לי להתחיל לעשות דברים כמו לחפש עבודה ואז יורד לי כל החשק להמשיך אני מתפטרת או שמפטרים אותי הכל זמני.. אצלי וחוזרת למצב הטבעי שלי להיות חסרת אחריות ולא להתחייב לכלום לשום מסגרת אני לא אוהבת להיות כזאת חסרת אחריות אבל אין לי כלים להתמודד עם המציאות.. עם אנשים אני לא מבינה אותם -בגלל זה אין לי חברים וגם אם היו הם כבר לא בחיים שלי כי שיש מריבות אני בורחת לא מתמודדת אני לא יודעת להתמודד עם לחצים עם אחריות תמיד היה לי חופש לעשות מה שבא לי אני חיה בבית ויש לי כל מה שאני צריכה אין לי סיבה להתאמץ אבל אני מבינה עם הזמן שזה רק נגדי אני רואה שאנשים מפתחים את האישיות רק בעזרת התמודדות אני גם סובלת מדימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון משווע שגורם לי תמיד להרגיש חסרת ערך אני קיצונית שזה מביא אותי למצבים של הרס עצמי כמו הפרעות אכילה כפייתיות וגורם לי להיות ללא שליטה בעצמי אני חסרת סובלנות- אנשים מאוזנים "נורמלים" יודעים ששינוי לוקח זמן אצלי שינוי נמדד בימים ושעות אין לי סבלנות ... אבל אם הזמן למדתי שלפעמים לעשות אוטוסוגסטיה כמו לחזור על משפטים כמו" אני חזקה" אני יוכלה " יוכלות לשנות קצת את ההרגשה..... והייתה לפני שנתיים תקופה שהייתי "נורמלית " זה בעקבות חוויה רוחנית שהייתה לי -לא נכנסת לזה -ככה שאין לי מושג איך הגעתי למצב שאני מאוזנת אני לא הכרתי את עצמי ולא עשיתי כלום ...פתאום נעשתי רגועה סבלנית בעייות האכילה נעלמו אכלתי הכל במידה,נעשתי חברותית,אפילו אהבתי אתעצמי אני רק זוכרת דבר אחד שעשיתי הוא לחזור על המשפטים החיוביים ...לכן גם היום אי כל הזמן מזכירה לעצמי לשנן אותם אבל מעבר לכל השינון.. זה עובד באופן זמני ...למשל בעבודה אני מנסה להגיד לעצמי אני מתמקדת במטרה שהיא לחסוך כסף לא אכפת לי מהסביבה ותמיד בסוף אני שוכחת את העיקר ומתעסקת בטפל או דוגמא מוצלחת יותר -יש לי אפשרות למילגה לעשות מכינה לבגרות -הלכתי לשתי שיעורים הסמסטר הזה והחלטתי לוותר כי הם התקדמו המון בחומר( הגעתי באמצע) ואז שאני יושבת בכיתה אני כל הזמן מנסה להתמודד עם בעיות הדימוי במקום להתרכז במה שחשוב-בחומר הלימודי ..גם ככה יש לי הפרעות קשב הבנתי שעד שאני לא אפטור את בעיית הדימוי וההרס העצמי שלי כלום לא יילך לי בחיים עכשיו אני אפילו חושבת לוותר על המילגה כי אני לא טיפוס שבנוי לאחריות וגם אם תיהיה לי בגרות בנאדם כמונילא מגיע לשום מקום בטח תחשבו להגיד לי לכי למטפל או לעזרה אני נגד פסיכולוגים ופסיכיאטרים כי ניסיתי אני גם נגד מטפלים אלטרנטיביים כי הייתי אצל כמה וזרקתי המון כסף לפח הבנתי שאי אפשר לסמוך עליהם עכשיו יהיו אנשים שיגידו תשלימי ותאהבי את מי שאת לא כולם נועדו ללימודים ולתארים תלכי על מקצוע אין מקצוע שאני רוצה וחוץ מזה מה אני שווה בלי בגרות גם בגרות זה כלום אבל מינימום אני בקונפליקט רציני בחיים שלי אם ללכת ללמוד לבגרות או לוותר וללמוד מה שאני אוהבת שזה לימודים של NLP כמו איך לשנות דפוסי חשיבה זה כלי שיעזור לי וגם מקצוע אבל שוב כולם אומרים תלכי ותוצאי תעודה מי יעסיק אותך??? תמיד יהיו כאלה שיש להם תארים ולא יסתכלו עלייך אני שונה אני אמורה להשלים עם זה שאני מרחפת??? עם זה שאני לא אוהבת מסגרות ?<??. עם זה שלא מתאים לי ללמוד? מה אני אמורה לעשות אני אפילו לא רוצה לחשוב על לימודים כי כרגע אני במצב חולני של חוסר שליטה בחיים שלי ומצבי רוח אני לבד בלי חברים שזה מוסיךף לכל תחושת השוני ל להיות יוצאת דופן אוןףףףףףףף נמאס לי מהחיים האלה הכל זה התמודדות ועם אני לא יודעת להתמודד??? ועם אין מי שיעזור לי להתמודד מה אני אמורה לעשות ?
אני בת 24 ולא השגתי כלום עדיין ממש ככה.......... בתיכון נשרתי בכיתה י' לא עשיתי צבא אין לי בגרות אין לי עבודה קבועה (רק זמניות ) אין לי חברים אין לי רישיון נהיגה בקיצור אין לי כלום אני מטבעי טיפוס שמרחף רוחני חולמני חיה בפנטזיות זאת אני -המציאות המון פעמים נתנה לי זעזוע של התעוררות להתעורר ולראות איפה אני ואיפה אנשים בגילי כל פעם זה מפחיד אותי מחדש גורם לי להתחיל לעשות דברים כמו לחפש עבודה ואז יורד לי כל החשק להמשיך אני מתפטרת או שמפטרים אותי הכל זמני.. אצלי וחוזרת למצב הטבעי שלי להיות חסרת אחריות ולא להתחייב לכלום לשום מסגרת אני לא אוהבת להיות כזאת חסרת אחריות אבל אין לי כלים להתמודד עם המציאות.. עם אנשים אני לא מבינה אותם -בגלל זה אין לי חברים וגם אם היו הם כבר לא בחיים שלי כי שיש מריבות אני בורחת לא מתמודדת אני לא יודעת להתמודד עם לחצים עם אחריות תמיד היה לי חופש לעשות מה שבא לי אני חיה בבית ויש לי כל מה שאני צריכה אין לי סיבה להתאמץ אבל אני מבינה עם הזמן שזה רק נגדי אני רואה שאנשים מפתחים את האישיות רק בעזרת התמודדות אני גם סובלת מדימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון משווע שגורם לי תמיד להרגיש חסרת ערך אני קיצונית שזה מביא אותי למצבים של הרס עצמי כמו הפרעות אכילה כפייתיות וגורם לי להיות ללא שליטה בעצמי אני חסרת סובלנות- אנשים מאוזנים "נורמלים" יודעים ששינוי לוקח זמן אצלי שינוי נמדד בימים ושעות אין לי סבלנות ... אבל אם הזמן למדתי שלפעמים לעשות אוטוסוגסטיה כמו לחזור על משפטים כמו" אני חזקה" אני יוכלה " יוכלות לשנות קצת את ההרגשה..... והייתה לפני שנתיים תקופה שהייתי "נורמלית " זה בעקבות חוויה רוחנית שהייתה לי -לא נכנסת לזה -ככה שאין לי מושג איך הגעתי למצב שאני מאוזנת אני לא הכרתי את עצמי ולא עשיתי כלום ...פתאום נעשתי רגועה סבלנית בעייות האכילה נעלמו אכלתי הכל במידה,נעשתי חברותית,אפילו אהבתי אתעצמי אני רק זוכרת דבר אחד שעשיתי הוא לחזור על המשפטים החיוביים ...לכן גם היום אי כל הזמן מזכירה לעצמי לשנן אותם אבל מעבר לכל השינון.. זה עובד באופן זמני ...למשל בעבודה אני מנסה להגיד לעצמי אני מתמקדת במטרה שהיא לחסוך כסף לא אכפת לי מהסביבה ותמיד בסוף אני שוכחת את העיקר ומתעסקת בטפל או דוגמא מוצלחת יותר -יש לי אפשרות למילגה לעשות מכינה לבגרות -הלכתי לשתי שיעורים הסמסטר הזה והחלטתי לוותר כי הם התקדמו המון בחומר( הגעתי באמצע) ואז שאני יושבת בכיתה אני כל הזמן מנסה להתמודד עם בעיות הדימוי במקום להתרכז במה שחשוב-בחומר הלימודי ..גם ככה יש לי הפרעות קשב הבנתי שעד שאני לא אפטור את בעיית הדימוי וההרס העצמי שלי כלום לא יילך לי בחיים עכשיו אני אפילו חושבת לוותר על המילגה כי אני לא טיפוס שבנוי לאחריות וגם אם תיהיה לי בגרות בנאדם כמונילא מגיע לשום מקום בטח תחשבו להגיד לי לכי למטפל או לעזרה אני נגד פסיכולוגים ופסיכיאטרים כי ניסיתי אני גם נגד מטפלים אלטרנטיביים כי הייתי אצל כמה וזרקתי המון כסף לפח הבנתי שאי אפשר לסמוך עליהם עכשיו יהיו אנשים שיגידו תשלימי ותאהבי את מי שאת לא כולם נועדו ללימודים ולתארים תלכי על מקצוע אין מקצוע שאני רוצה וחוץ מזה מה אני שווה בלי בגרות גם בגרות זה כלום אבל מינימום אני בקונפליקט רציני בחיים שלי אם ללכת ללמוד לבגרות או לוותר וללמוד מה שאני אוהבת שזה לימודים של NLP כמו איך לשנות דפוסי חשיבה זה כלי שיעזור לי וגם מקצוע אבל שוב כולם אומרים תלכי ותוצאי תעודה מי יעסיק אותך??? תמיד יהיו כאלה שיש להם תארים ולא יסתכלו עלייך אני שונה אני אמורה להשלים עם זה שאני מרחפת??? עם זה שאני לא אוהבת מסגרות ?<??. עם זה שלא מתאים לי ללמוד? מה אני אמורה לעשות אני אפילו לא רוצה לחשוב על לימודים כי כרגע אני במצב חולני של חוסר שליטה בחיים שלי ומצבי רוח אני לבד בלי חברים שזה מוסיךף לכל תחושת השוני ל להיות יוצאת דופן אוןףףףףףףף נמאס לי מהחיים האלה הכל זה התמודדות ועם אני לא יודעת להתמודד??? ועם אין מי שיעזור לי להתמודד מה אני אמורה לעשות ?