o n m y o w n
New member
תיאטרון "תמונע" - ההופעה.
אז אמנם באיחור של שבוע, אבל רק עכשיו היתה לי ההזדמנות לספר. שבוע שעבר, יום שישי בערב, אני ובת זוגתי מגיעות לתיאטרון "תמונע" ומצפות בקוצר רוח שייפתחו הקופות. (טוב נו, אני ציפיתי בקוצר רוח, לה לא היה ממש אכפת). רבע שעה אח"כ אנחנו נכנסות ומגיעות בטעות לאולם ההצגות. חצי שניה לוקח לנו להבין שקצת התבלבלנו ואנחנו עושות אחורה פנה. אני מסתובבת, עושה צעד קדימה ונרגשת לגלות שבדיוק באותו רגע דנה ועדי (בעלה) מחליטים להיכנס. אני מנסה להפנות את צומת ליבה של בת זוגתי (גם לה קוראים עדי) מבלי להראות מעריצה אינפנטילית, אבל כנראה שהנסיונות שלי ממותנים מידי ועדי מבינה מה אמרתי רק אחרי שדנה ועדי שלה נעלמים. אוקיי, נכנסות לאולם הנכון, מתיישבות... השולחן קרוב לבמה, בדיוק במרכז. אני מרוצה. עדי רוצה בירה. תוך כמה דקות ניגשת אלינו מלצרית ואנחנו מזמינות שתייה. עדי שלי מחכה לשתיה שלה ואני מחכה לדנה. כבר 23:00 ואין דנה. אני מתעצבנת. ככה עוברת לה חצי שעה כשאני דיי מעוצבנת מזה שהמשקה שלי לא הגיע ודנה לא עלתה. 23:36 סוף סוף מכבים את האור.... יניב עולה לבמה. הוא מרביץ סולו עם הגיטרה שנמשך קצת יותר מידי זמן לטעמי. עדי שלי מתלהבת מהגיטרה ואני רק מתבכיינת ש"מספיק כבר, אני רוצה דנה!". פתאום כולם בשקט, יש כמה לחשושים לא מובנים ודמות קטנטנה מתקרבת. עדי שלי אומרת שדנה באה ואני בכלל מתעקשת שזו המלצרית. איזו מלצרית מוכשרת! עולה לבמה ומתחילה לשיר
אני יוצאת מגדרי במשך כל ההופעה, מפזמת, מקפצת וזזה כל רגע, בעוד כל שאר האולם יושב רוגע ורגוע. בשלב מסויים אנשים התחילו לבהות בפריקית שקופצת על הכסא ויודעת את כל המילים. מתלהבת זאתי. אז דנה שרה את "אהבה בקיץ", חמימות חולפת", "מלך","יום יום" (שיר הנושא מהדיסק החדש - מדהים!) "בוכה לך", "גן מאיר" (השיר שלי, "מותר" ועד כמה שמרוב התרגשות אני לא זוכרת. כמובן שבין לבין היא לא מפסיקה לדבר עם הקהל... בעיקר מצחיקה אותו. איך היא לא חשבה אף פעם להעלות מופע סטנדאפ??.. זה עובד. אפילו עדי שלי שלא שומעת שירים ישראלים ובאה להופעה בחוסר רצון -מתלהבת מדנה ולוחשת לי באמצע ההופעה ש-"היא אוהבת". אני מתה שדנה תשיר את "חירותי" כדי שאני שוב אוכל לעשות מה שעשיתי לאורך כל ההופעה - לנסות להתבלט ולהראות לדנה ש- אני, אני יודעת את כל המילים! כמובן שהרגע הזה מגיע והיא שרה, לא לפני שהיא מספרת לנו את כל הסיפור מאחורי השיר והקליפ... ומתנצלת בסוף שהיא דיברה כ"כ הרבה. מתוקה שלי. בסוף ההופעה היא אומרת לילה טוב ויורדת מהבמה, אבל אני מתעקשת ש"אני מכירה את דנה והיא תחזור". לא עוברות שתי דקות והתחזית שלי מתגשמת. דנה עולה ושרה את "שקט" ו"עניין של זמן". אני מרוצה. בסופו של דבר, אין ברירה וההופעה באמת מסתיימת, למורת רוחי. סבב תשלום לבאר, טיפ למלצרית וביקור בשירותים...אני מוצאת את עצמי מחוץ לתיאטרון. לא רוצה! אני רוצה דנה! הלוך ושוב אני גוררת את עדי שלי מחוץ לתיאטרון, מתלוננת שאני רוצה לדבר עם דנה אבל מתפדחת... הנה חזרתי לגיל 16. מה פתאום חזרתי להיות גרופית???? בסוף אני תופסת אומץ ומשתכנעת מעדי. אנחנו נכנסות פנימה, אף אחד כבר לא שם... וחשוך. הצצה קטנה לתוך אולם ההצגות שקודם נכנסנו אליו בטעות, ואני מגלה שדנה שם... לא רוצה להפריע, היא מדברת עם מישהי, אני מחליטה לחכות. אלוהים לא יעזור. אני מכאן לא זזה. בסוף היא נעלמת לתוך חדר קטן עם הרבה אנשים. אני תופסת ביצים, נכנסת וקוראת לה לבוא. היא אומרת לי להכנס אבל לי יש גבולות. עד לפה, הא??.. הכפרה יוצאת החוצה וישר מחבקת. אחחחחח... חולה עליה. אני מספרת לה שכבר היינו בחוץ אבל הייתי חייבת להכנס ולהגיד שההופעה היתה ענקית. היא שמחה שחזרנו אנחנו מפטפטות קצת ואז... ההפתעה הגדולה. למרות כל מה שחשבתי, למרות כל הצחוקים שעדי צחקה עליי... מסתבר שלדנה יש זכרון לא רע. אחרי ארבע שנים היא עדיין זוכרת איך רדפתי אחריה בכל הארץ. "היה לך שיער יותר קצר" - היא נזכרת ואני מאושרת. זהו, עכשיו אני יכולה למות בשקט. שניה לפני שאנחנו הולכות אני מתעניינת מתי יוצא הדיסק, דנה אומרת שבמרץ ואנחנו מבטיחות לחכות לו.... אנחנו יוצאות החוצה ואני סוף סוף מוכנה לחזור הביתה. למי שיש ספק, אני נרדמת עם חיוך. זהו. פה נגמר הסיפור המייגע. עם הקוראים הסליחה.
אז אמנם באיחור של שבוע, אבל רק עכשיו היתה לי ההזדמנות לספר. שבוע שעבר, יום שישי בערב, אני ובת זוגתי מגיעות לתיאטרון "תמונע" ומצפות בקוצר רוח שייפתחו הקופות. (טוב נו, אני ציפיתי בקוצר רוח, לה לא היה ממש אכפת). רבע שעה אח"כ אנחנו נכנסות ומגיעות בטעות לאולם ההצגות. חצי שניה לוקח לנו להבין שקצת התבלבלנו ואנחנו עושות אחורה פנה. אני מסתובבת, עושה צעד קדימה ונרגשת לגלות שבדיוק באותו רגע דנה ועדי (בעלה) מחליטים להיכנס. אני מנסה להפנות את צומת ליבה של בת זוגתי (גם לה קוראים עדי) מבלי להראות מעריצה אינפנטילית, אבל כנראה שהנסיונות שלי ממותנים מידי ועדי מבינה מה אמרתי רק אחרי שדנה ועדי שלה נעלמים. אוקיי, נכנסות לאולם הנכון, מתיישבות... השולחן קרוב לבמה, בדיוק במרכז. אני מרוצה. עדי רוצה בירה. תוך כמה דקות ניגשת אלינו מלצרית ואנחנו מזמינות שתייה. עדי שלי מחכה לשתיה שלה ואני מחכה לדנה. כבר 23:00 ואין דנה. אני מתעצבנת. ככה עוברת לה חצי שעה כשאני דיי מעוצבנת מזה שהמשקה שלי לא הגיע ודנה לא עלתה. 23:36 סוף סוף מכבים את האור.... יניב עולה לבמה. הוא מרביץ סולו עם הגיטרה שנמשך קצת יותר מידי זמן לטעמי. עדי שלי מתלהבת מהגיטרה ואני רק מתבכיינת ש"מספיק כבר, אני רוצה דנה!". פתאום כולם בשקט, יש כמה לחשושים לא מובנים ודמות קטנטנה מתקרבת. עדי שלי אומרת שדנה באה ואני בכלל מתעקשת שזו המלצרית. איזו מלצרית מוכשרת! עולה לבמה ומתחילה לשיר
אני יוצאת מגדרי במשך כל ההופעה, מפזמת, מקפצת וזזה כל רגע, בעוד כל שאר האולם יושב רוגע ורגוע. בשלב מסויים אנשים התחילו לבהות בפריקית שקופצת על הכסא ויודעת את כל המילים. מתלהבת זאתי. אז דנה שרה את "אהבה בקיץ", חמימות חולפת", "מלך","יום יום" (שיר הנושא מהדיסק החדש - מדהים!) "בוכה לך", "גן מאיר" (השיר שלי, "מותר" ועד כמה שמרוב התרגשות אני לא זוכרת. כמובן שבין לבין היא לא מפסיקה לדבר עם הקהל... בעיקר מצחיקה אותו. איך היא לא חשבה אף פעם להעלות מופע סטנדאפ??.. זה עובד. אפילו עדי שלי שלא שומעת שירים ישראלים ובאה להופעה בחוסר רצון -מתלהבת מדנה ולוחשת לי באמצע ההופעה ש-"היא אוהבת". אני מתה שדנה תשיר את "חירותי" כדי שאני שוב אוכל לעשות מה שעשיתי לאורך כל ההופעה - לנסות להתבלט ולהראות לדנה ש- אני, אני יודעת את כל המילים! כמובן שהרגע הזה מגיע והיא שרה, לא לפני שהיא מספרת לנו את כל הסיפור מאחורי השיר והקליפ... ומתנצלת בסוף שהיא דיברה כ"כ הרבה. מתוקה שלי. בסוף ההופעה היא אומרת לילה טוב ויורדת מהבמה, אבל אני מתעקשת ש"אני מכירה את דנה והיא תחזור". לא עוברות שתי דקות והתחזית שלי מתגשמת. דנה עולה ושרה את "שקט" ו"עניין של זמן". אני מרוצה. בסופו של דבר, אין ברירה וההופעה באמת מסתיימת, למורת רוחי. סבב תשלום לבאר, טיפ למלצרית וביקור בשירותים...אני מוצאת את עצמי מחוץ לתיאטרון. לא רוצה! אני רוצה דנה! הלוך ושוב אני גוררת את עדי שלי מחוץ לתיאטרון, מתלוננת שאני רוצה לדבר עם דנה אבל מתפדחת... הנה חזרתי לגיל 16. מה פתאום חזרתי להיות גרופית???? בסוף אני תופסת אומץ ומשתכנעת מעדי. אנחנו נכנסות פנימה, אף אחד כבר לא שם... וחשוך. הצצה קטנה לתוך אולם ההצגות שקודם נכנסנו אליו בטעות, ואני מגלה שדנה שם... לא רוצה להפריע, היא מדברת עם מישהי, אני מחליטה לחכות. אלוהים לא יעזור. אני מכאן לא זזה. בסוף היא נעלמת לתוך חדר קטן עם הרבה אנשים. אני תופסת ביצים, נכנסת וקוראת לה לבוא. היא אומרת לי להכנס אבל לי יש גבולות. עד לפה, הא??.. הכפרה יוצאת החוצה וישר מחבקת. אחחחחח... חולה עליה. אני מספרת לה שכבר היינו בחוץ אבל הייתי חייבת להכנס ולהגיד שההופעה היתה ענקית. היא שמחה שחזרנו אנחנו מפטפטות קצת ואז... ההפתעה הגדולה. למרות כל מה שחשבתי, למרות כל הצחוקים שעדי צחקה עליי... מסתבר שלדנה יש זכרון לא רע. אחרי ארבע שנים היא עדיין זוכרת איך רדפתי אחריה בכל הארץ. "היה לך שיער יותר קצר" - היא נזכרת ואני מאושרת. זהו, עכשיו אני יכולה למות בשקט. שניה לפני שאנחנו הולכות אני מתעניינת מתי יוצא הדיסק, דנה אומרת שבמרץ ואנחנו מבטיחות לחכות לו.... אנחנו יוצאות החוצה ואני סוף סוף מוכנה לחזור הביתה. למי שיש ספק, אני נרדמת עם חיוך. זהו. פה נגמר הסיפור המייגע. עם הקוראים הסליחה.
