תחת עץ התות.
לפעמים מחניק לי בארון אז אני יוצאת קצת לעולם לנשום אוויר. בשבת למשל ישבתי עם מספרחברות לקפה ומאפה תחת עץ התות, היה נעים טעים וגם נחמד. באותה קבוצה אני מרגישה הכי טבעי שיש, מרגישה אני כמו שאני שצריכה להיות, ולא כמו זו שנובלת בארון. הסיבה לתחושה שמרגיש לי הכי טבעי חושבת שזה בגלל אותן חברות. חלקן צועדות בגאווה בכל מצעד ועצרת, חלקן נשואות ויש להן כבר ילד, חלקן בשלבי פרידה מהבעל והקמת משפחה עם האישה החדשה, היו גם נשים שבאו לבדן, בת זוגתן בערב שכזה נכנסת עמוק עמוק לארון ומסרבת לצאת עימה. לצופים מהצד באותה מסעדה, השולחן שנפתח היה שולחן רגיל, של נשים שיצאו לערב נשים ואת הבעל השאירו בית עם הילדים והכלב. כי בעצם אף אחת מהנשים לא הניפה דגלים או צעקה הלו... אני לסבית וזאת בת זוגתי, אפילו התינוק לא צרח יש לי שתי אמהות. אז למה בעצם לארוניסטיות רבות קצת קשה לשבת בחברת נשים לסביות?
לפעמים מחניק לי בארון אז אני יוצאת קצת לעולם לנשום אוויר. בשבת למשל ישבתי עם מספרחברות לקפה ומאפה תחת עץ התות, היה נעים טעים וגם נחמד. באותה קבוצה אני מרגישה הכי טבעי שיש, מרגישה אני כמו שאני שצריכה להיות, ולא כמו זו שנובלת בארון. הסיבה לתחושה שמרגיש לי הכי טבעי חושבת שזה בגלל אותן חברות. חלקן צועדות בגאווה בכל מצעד ועצרת, חלקן נשואות ויש להן כבר ילד, חלקן בשלבי פרידה מהבעל והקמת משפחה עם האישה החדשה, היו גם נשים שבאו לבדן, בת זוגתן בערב שכזה נכנסת עמוק עמוק לארון ומסרבת לצאת עימה. לצופים מהצד באותה מסעדה, השולחן שנפתח היה שולחן רגיל, של נשים שיצאו לערב נשים ואת הבעל השאירו בית עם הילדים והכלב. כי בעצם אף אחת מהנשים לא הניפה דגלים או צעקה הלו... אני לסבית וזאת בת זוגתי, אפילו התינוק לא צרח יש לי שתי אמהות. אז למה בעצם לארוניסטיות רבות קצת קשה לשבת בחברת נשים לסביות?
