תחת ייאוש
יש לי בת דוד , בת 20 (חיילת) אחת הבחורות המדהימות שיצר הבורא.... היא הולכת בבסיס ,ברחוב ולאן שהיא רק הולכת,מאות ראשים מסובבים את עצמם. היא לא זנותית חס וחלילה.מתלבשת והולכת רגיל. אבל היא פשוט מהפנטת. אני רואה אותה אחת לחודש, פעם בשבועיים...תלוי וגם זה בשביל שלום שלום או משהו כזה. אנחנו לא הכי קשורים אחד לשני...למרות "כאילו" הקירבה....אבל זה חארטה. ואני מטורף עליה! ברמות שקשה לתאר. אני אבל יודע שאין שום סיכוי שבעולם שיקרה בינינו משהו. אז זו הפנטזיה שלי שלעולם,לעולם לא תמומש. עד היותי בקבר. וזה מתסכל. מאוד. קשה לי עם זה מאוד. (היא בת 20 ואני בן 27). זה יותר חזק ממני. ממש כך. אין יום שאני לא מפסיק לחשוב עליה. וזה ממש משגע אותי ואת כל סדר היום שלי. אני לא תמהוני. ואני יכול לצאת עם בחורות אחרות ויצאתי. אבל משהו בשנה האחרונה,פשוט השתנה בי,השתנה בה. אין לי מושג מה. אבל זה יותר חזק ממני! באמת. ואני מאוד מקווה שלא ישפטו אותי כסוטה או בן דוד חרמן ומגעיל. כי לא זו הכוונה. אני גם לא רואה אותה וישר מפנטז עליה,ערומה ואיך אני איתה במיטה וכל השטויות האלה...,ואיך היא נראית בתנוחה כזו או אחרת! ממש ממש לא. אמרתי משהו מעומק ליבי. משהו שקשה לי לשלוט עליו. ואחת הסיבות שאני משתדל גם בכלל לא להיות איתה בקשר..זו מהסיבה הזו. פשוט,משתדל אפילו פעם בשבועיים להתחמק מהמצב הזה להיות איתה באותו חדר....באירועים משפחתיים או מה שזה לא יהיה. אני רוצה לשכוח ממנה. ממש כך. רוצה להוציא לי אותה מהראש. אני יודע שזה לא בסדר. אבל ,זה הפיתרון היחידי שאני מוצא לנכון,בשביל להקל על החור הפעור שקיים בתוכי. לא מסוגל להסביר את זה. אני לא בא להצדיק את זה. ואני גם לא אמרתי שאני הולך להגשים את זה. אני די מתבאס מהמחשבות האלה,ומהעובדה שהמוח שלי בכלל חושב על זה. אבל מה לעשות,זה מעבר ליכולתי. אני מנסה לשלוט על המחשבות שלי. ובטח על המעשים שלי!!!! אני מאוד מאוד מאוד מאוד רוצה אותה ואוהב אותה. אבל אני לעולם לא אגיע למצב שאני מתנהג כמו איזה סוטה מין מהדרגה הנמוכה ביותר!!! אני מנסה כמובן להתרחק ממנה כמה שיותר. אבל לפעמים זה כבר לא נעים. כי כבר בפעמים המאוד מעטות שאנחנו מתראים...גם אז אני מתייחס אליה כאילו היא איזה מישהי שאני "לא מכיר"....בטח שלא מתייחס אליה כאילו היא מהמשפחה. ואני מניח שבסופו של דבר זה די מעליב. אבל,אין לי ברירה. וזה החלטה שהגעתי אליה רק בחודשים האחרונים. וזה קשה. אבל,זו הדרך היחידה כדי להעלים לי אותה מהאופק. מבאס. מאוד אפילו ולפעמים גם לא נעים.(כלפיה*) אני יכול רק להגיד שלשלוט על המחשבות שלי,אני לא מסוגל ..לצערי. וזה גורם לי להיות מצוברח בכל שעות היום...ואף אחד לא יודע בכלל למה.(אני עובד,אני לומד אני מרויח יפה מאוד,אני מצליח מאוד בחיים...כך שאני לא איזה משועמם) ,אבל אני לא מפסיק לחשוב עליה. אווףףףף. אני יכול לשלוט,כמובן על המעשים שלי,,,אבל לא על המחשבות שלי. וזה קשה. קשה מאוד. ואגב,אין שום סיכוי שבעולם שאני אומר לה את זה,אפילו לא ברמזים..כי אנחנו ממש לא עד כדי כך "קרובים" בשביל להגיד את זה..אפילו בצחוק. (אז תבינו מה הכוונה "אעלק בת דוד". היא כמו בחורה זרה בשבילי. מישהו או מישהי יכול להזדהות איתי כאן?
יש לי בת דוד , בת 20 (חיילת) אחת הבחורות המדהימות שיצר הבורא.... היא הולכת בבסיס ,ברחוב ולאן שהיא רק הולכת,מאות ראשים מסובבים את עצמם. היא לא זנותית חס וחלילה.מתלבשת והולכת רגיל. אבל היא פשוט מהפנטת. אני רואה אותה אחת לחודש, פעם בשבועיים...תלוי וגם זה בשביל שלום שלום או משהו כזה. אנחנו לא הכי קשורים אחד לשני...למרות "כאילו" הקירבה....אבל זה חארטה. ואני מטורף עליה! ברמות שקשה לתאר. אני אבל יודע שאין שום סיכוי שבעולם שיקרה בינינו משהו. אז זו הפנטזיה שלי שלעולם,לעולם לא תמומש. עד היותי בקבר. וזה מתסכל. מאוד. קשה לי עם זה מאוד. (היא בת 20 ואני בן 27). זה יותר חזק ממני. ממש כך. אין יום שאני לא מפסיק לחשוב עליה. וזה ממש משגע אותי ואת כל סדר היום שלי. אני לא תמהוני. ואני יכול לצאת עם בחורות אחרות ויצאתי. אבל משהו בשנה האחרונה,פשוט השתנה בי,השתנה בה. אין לי מושג מה. אבל זה יותר חזק ממני! באמת. ואני מאוד מקווה שלא ישפטו אותי כסוטה או בן דוד חרמן ומגעיל. כי לא זו הכוונה. אני גם לא רואה אותה וישר מפנטז עליה,ערומה ואיך אני איתה במיטה וכל השטויות האלה...,ואיך היא נראית בתנוחה כזו או אחרת! ממש ממש לא. אמרתי משהו מעומק ליבי. משהו שקשה לי לשלוט עליו. ואחת הסיבות שאני משתדל גם בכלל לא להיות איתה בקשר..זו מהסיבה הזו. פשוט,משתדל אפילו פעם בשבועיים להתחמק מהמצב הזה להיות איתה באותו חדר....באירועים משפחתיים או מה שזה לא יהיה. אני רוצה לשכוח ממנה. ממש כך. רוצה להוציא לי אותה מהראש. אני יודע שזה לא בסדר. אבל ,זה הפיתרון היחידי שאני מוצא לנכון,בשביל להקל על החור הפעור שקיים בתוכי. לא מסוגל להסביר את זה. אני לא בא להצדיק את זה. ואני גם לא אמרתי שאני הולך להגשים את זה. אני די מתבאס מהמחשבות האלה,ומהעובדה שהמוח שלי בכלל חושב על זה. אבל מה לעשות,זה מעבר ליכולתי. אני מנסה לשלוט על המחשבות שלי. ובטח על המעשים שלי!!!! אני מאוד מאוד מאוד מאוד רוצה אותה ואוהב אותה. אבל אני לעולם לא אגיע למצב שאני מתנהג כמו איזה סוטה מין מהדרגה הנמוכה ביותר!!! אני מנסה כמובן להתרחק ממנה כמה שיותר. אבל לפעמים זה כבר לא נעים. כי כבר בפעמים המאוד מעטות שאנחנו מתראים...גם אז אני מתייחס אליה כאילו היא איזה מישהי שאני "לא מכיר"....בטח שלא מתייחס אליה כאילו היא מהמשפחה. ואני מניח שבסופו של דבר זה די מעליב. אבל,אין לי ברירה. וזה החלטה שהגעתי אליה רק בחודשים האחרונים. וזה קשה. אבל,זו הדרך היחידה כדי להעלים לי אותה מהאופק. מבאס. מאוד אפילו ולפעמים גם לא נעים.(כלפיה*) אני יכול רק להגיד שלשלוט על המחשבות שלי,אני לא מסוגל ..לצערי. וזה גורם לי להיות מצוברח בכל שעות היום...ואף אחד לא יודע בכלל למה.(אני עובד,אני לומד אני מרויח יפה מאוד,אני מצליח מאוד בחיים...כך שאני לא איזה משועמם) ,אבל אני לא מפסיק לחשוב עליה. אווףףףף. אני יכול לשלוט,כמובן על המעשים שלי,,,אבל לא על המחשבות שלי. וזה קשה. קשה מאוד. ואגב,אין שום סיכוי שבעולם שאני אומר לה את זה,אפילו לא ברמזים..כי אנחנו ממש לא עד כדי כך "קרובים" בשביל להגיד את זה..אפילו בצחוק. (אז תבינו מה הכוונה "אעלק בת דוד". היא כמו בחורה זרה בשבילי. מישהו או מישהי יכול להזדהות איתי כאן?