עכשיו אני יושבת לבד מחכה שתשוב לא אבדה התקווה עכשיו כשאין אף אחד שלי כה חשוב אני רק מקווה שנחזור לימים הטובים שהיו בעבר שנשכח מכל מה שקרה,זה עוד לא מאוחר!
ממי מתי תשוב ותקרא לי ממי שלי מתי נרגיש את האהבה בוערת בעצמות שמעתי הרבה דברים טובים על אהבה אני רוצה לגלות את הכל אתך ממי אתה יודע שאני מתכוונת אתה יודע שני לא משחקת אני קוראת לך ממי תמיד כי אתך ורוד הוא העתיד.
אני רוקמת חלומות מלווים בדמעות של כאב עליך ועלי בלילה שאני נושמת את בכי הכרית נתתי לך לכתוב את סיפור חיי בצבעים ואתה פסעת ולקחת את פרחי אהבתנו אני מאבדת את סוד האהבה שהיה טמון בי מאמי...
כתבתי את זה יותר כמין קטע איטי שונה כזה לעומת שאר הבתים, שהיא פשוט עוצרת ושרה בלי מנגינה...
אז לפי זה גם האורך והסיום אחרי שכמעט לא נשאר דבר שהוא מובן מאליו השארת מכתב של זיכרונות שיכסו אותי בחום בלילות הקרים של הסתיו, ובו זרחו אותם ימים מלטפים ברגש, מצטיירים מחדש בעיניו של אהוב יקר שנותר בעבר, שהשאיר לי מילים שיפצו על אהבתו האבודה שיספגו את דמעותיי כשארגיש שוב בודדה אך לא ידעת שהן יזכירו לי בכאב נצחי, שהן כל מה שנשאר. ממי...
ממי... לא אמצא לי מנוח,כי קשה לי לשכוח, אותך.. החיים מתעתעים , ולא מפסיקים, להפתיע אותנו בשלל תסבוכות , כאבים ובכיות.. וכל מה שאני רוצה, זה רק אותך , בלילות הקרים מצטמררת כולי למשמע קולך , אומר לי בדימיוני , ממי , מה נהיה ממני ... רוצה רק אותך , עם אהבה שלא תדעך ממי שלי...