תחרות נושאת פרסים!!!

[סמי הכבאי7]

תחרות נושאת פרסים!!!

טוב, אז בהוראתה של פרמלה אני כותבת הודעה חדשה. והיום-
תחרות נושאת פרסים (!)

למי יש את הילדים הכי מעצבנים?

המנצחת מוזמנת לקבל את שלושת הגדולים שלי, משלוח עלי.
קדימה, שכנעו אותי.

 

[סמי הכבאי7]

ואני מתחילה-

הילדים שלי הכי מעצבנים כי:
הם לא מפסיקים לריב, בכל קונסטלציה אפשרית (חידה- כמה זוגות יכולים לריב בתוך קבוצה של 3 ילדים?).
הם לא שמים *** על מה שאני אומרת.
כשאני מעירה, הם תמיד מופתעים, כאילו לא הערתי על אותו דבר כבר 1500 פעמים קודם.
הם חצופים! (תארו לעצמכם גמדית בת 4 שעומדת מולכם ואומרת- לא משנה לי שאני מפריעה לך, אני לא אפסיק לעולם!).


היה לי סופ"ש קשה שהגיע ממש בסופו של שבוע זוועה. הפצפון לא הרגיש טוב, בילה את כל שעות הערות שלו ברביצה על השטיח עם הראש בחיקי, לא איפשר לי לזוז ממנו, תוך כדי ששלושת אחיו רבים, צועקים ומתפרעים בבית (גשם, אי אפשר לצאת). בנזוגי היה בעבודה עד מאוחר כל יום, וכל השגרה של שיעורים-חוגים-נגינה-ארוחה-מקלחת-שינה הייתה רצופה מלחמות וצעקות.

זהו. הוצאתי.
שבוע חדש.

 

[sharonwe]

הם 'מופתעים' כשאת מעירה - ואת עוד מעזה לקטר?!

שלי בכלל לא מתייחסים אלי. ההערות שלי הן אויר.

 

[שרון של אופיר]

בין העונים נכונה יוגרל פותר שלא ענה נכונה?

אני חושבת שצריך להציא מבצע traid in - שכנעי אותנו שילדיך מעצבנים, קבלי ילדים אחרים להשוואה.
אחרי תקופת התנסות תוכלי לקבל את שלך בחזרה או לשמור את החדשים.

מה דעתך על מבצע כזה?

 

[סמי הכבאי7]

יופי, תמיד רציתי תאומות

אני יכולה להלביש אותן אותו הדבר?

 

[שרון של אופיר]

את מוזמנת לנסות

מכירה מתבגרות?
תכפילי בשתיים, תוסיפי הפרעת קשב והיפר אקטיביות, תתבלי בטעם אישי שכולל, בדרך כלל, "אני אוהבת כל מה שאחותי לא אוהבת", ועל זה תוסיפי עקשנות ענקית, ודעתנו שמגובה בצורה מילולית (או בעברית פשוטה - הן תתווכחנה איתך עד התשה)

עדיין רוצה תאומות ולהלביש אותו דבר?

ושכחתי - זה בא עם בונוס - האח הגדול. מתבגר בן 13, עם רעמת פודל על הראש, שפה של נהימות בלתי ברורה, ועצבנות כללית על היקום, העולם וכל השאר (מצד שני - עם חוש הומור ציני מושחז, ונעימות שיחה - כשמצליחים להוציא ממנו מילים ולא נהמות)

 

[אשרז4]

שרון של אופיר, אתמול חשבתי עליך.. לא זוכרת בדיוק את רגע היאו

אך משום מקום עלתה מולי דמותך הוירטואלית
וחשבתי שאצלך זה לא היה קורה.
קפץ לי לראש איזה פוסט שלך עם "מסדר את המדיח בבוקר/ אחריות על XYZ" וכד.
&nbsp
&nbsp

 

[שרון של אופיר]

אני??? איזה כיף שחשבת עלי!!

הילדים שלי עקשנים, וכחנים, ומאוד עצמאיים (מי אמר גיל התבגרות / טרום התבגרות והפרעות קשב ביחד ולא קיבל?

). ומצד שני - מאוד מאוד אחראיים.
יש להם משימות בבית. הם עושים אותם כל יום ולפי הסדר. אבל זה לא מונע מהם להתלונן על זה, או לרדוף אחר תחושת צדק בקנה מידה שלהם ("לא פיר, במידח שלה היו פחות צלחות. למה אני צריכה להוציא יותר צלחות?" - ציטוט די רגיל אצלנו)

האמת שגם אני נזכרת בכל מיני פוסטים של חברות פה (בעיקר סיפורי האימה של צעירית ובכורית של פרמלה, שמעודדים אותי שגיל ההתבגרות עובר מתישהו)

 

[פרמלה]

הוא לא!

ואם אצל בכורית ניכרים מדי פעם סימנים מעודדים, הרי שצעירית עמוק שם.
היא עצבנית, היא כועסת עלי בחיי בלי שעשיתי כלום, כשהיא רעבה היא מפלצת מהגיהנום.

 

[סמי הכבאי7]

מתבגר עם פודל על הראש יש לי

רק שהוא בן 9 וחצי...
עצבנות על היקום זה השם האמצעי שלו.
המתבגרות שלי בנות ארבע ושבע, והן לא מסכימות להתלבש אותו הדבר.
למזלי, אצלי יש בונוס אמיתי-
ממתק בן שנה ושבעה חודשים, שכולו מתיקות וחמידות. אני אהבתו הגדולה, וביחד אנחנו מתחבקים על השטיח כל הזמן. לצערי כרגע הוא קווץ'.

 

[פרמלה]

התחרות ביניכן קשה!

 

[אשרז4]

חה חה חה, אני יכולה להלביש.. מגיל שנתיים אני לא יכולה להלביש

 

[אשרז4]

מבינה אותך כל כך.משום מה יש לי תחושה של ניצחון שאני לא ממש ש

שמחה בו
בו נגיד כך, אפילו המטפלתה משפחתית אמרה לי ש... לא קל
היא מבינה
יש כאן 2 יחודיות כל אחת בדרכה ובהרבה דרכים משותפות.
&nbsp
מעבר לזה התיבול של האמא שאני.. סלט חריף מאוד יוצא
&nbsp
ויפה שהם מופתעים.. עלי לפעמים כועסים שאני חופרת כל הזמן מעירה על אותו דבר.
"אם הדבר היה נעשה לא הינו מעירים" אה הא
והגדילו לעשות.. אנחנו מאוד מאוד מאוד משתדלים לא להעיר ולהחליק דברים גם במחיר הרחבת גבולות. ומצליחים
&nbsp
אבל.. לפעמים כועסים עלי על כך שהן יודעות שאני מתאפקת לא להעיר.
&nbsp
לא מנצח?

 

[פרמלה]

נכון זה מקסים לדבר אל הקיר / הלמפה?

מנגנון הזיכרון האלטרנטיבי של בכורית לא נהיר לי. אם אתמול שוב ביקשתי ממנה לא להשאיר בגדים על הרצפה בשירותים, כי גם ככה הם קטנים וצפוף שם, וב"אוקיי" שלה זיהיתי הפנמה (בכל זאת, דיברתי אל ההיגיון שלה), אז למה הערב שוב הנעליים והג'ינס זרוקים על הרצפה וגם השרפרף שוב מונח לפני האסלה?
לא זוכרת?
שמה זין?
לא מסוגלת?

 

[moma4222]

אני כבר בכלל לא מצפה להפנמה...

עכשיו אני עובדת על צימצום ההערות שכבר הערתי מאות פעמים.
אל המצב של החדר שלו אני מתייחסת פעם בחודש בערך, בשאר הזמן הדלת סגורה אם צורם לי בעין.
נימוסי האכילה שלו כנראה אבודים.
אתמול הגדול נעלם לי לשעתיים, בתוספת תנודות הורמונליות חדות אצלי, נוצרה דרמה קטנה כולל דמעות שלי וכאבי מצפון אצלו.
אבל בגדול נראה לי שבנים יותר פשוטים בגיל הזה.

 

[אמאyyy]

לשמחתי אני מנועה מלהצטרף כעת, אבל רוצה לנחם שיש תקוה

הצעיר שלי היה מבריק מאוד (זה לשמחתי נשאר) אבל קצת"ח (קוץ בתחת) רציני ביותר. באמת. אני יכולה להביא כדוגמא את המשפט שנשאר בביתנו עד היום:
שאלה: איך אומרים אצלנו "אני רעב"?
תשובה: "י' מטומטמת".
הסבר: הוא לא ידע לזהות תחושת רעב, אז במקום לבקש משהו לאכול היה מחרחר מריבות והקורבם הנח ביותר היתה אחותו

היום הוא חמוד ומקסים וכיפי, ואיש שיחה מעניין. לא שאין לו את הקטעים שלו, אבל לא ברמה ששווה לי להחליף

 

[sharonwe]

נראה לי ש"לא מזהים תחושת רעב" זו תופעת טבע!

גם הגדול שלי כזה, וכך היה מאז שנולד. התקפי זעם היו הביטוי השכיח ביותר של "אני רעב", ואני כבר לא מדברת על חוצפה, נרגנות ואלימות כלפי אחיו.

 

[חייבתלהגיב]

הילדות שלי דווקא מקסימות בעיניי -

אפשר שחמותי תכתוב למה הן מעצבנות? נראה לי שאז אני זוכה בטוח.
משהו לגבי כמה שהן לא ממושמעות או משהו... אני לא כל כך מקשיבה למה שהיא אומרת, לצערי (צערי רק לצורך התחרות, כן?).

 

[סמי הכבאי7]

מגדילה את הפרס!

בת הארבע סירבה לקום הבוקר מהמיטה. כשקראתי לה בפעם השמינית, היא קמה, רצה אליי בכעס ואמרה:
אמא, למה את כל הזמן מעירה אותי? גם אני אעיר אותך כל הזמן, אבל בלילה!!!
מהמם, נכון?

היה לי בוקר סיוט איתה, וכשיצאנו החוצה גיליתי שהשארתי אתמול את האופניים בגן שלה, כי היה מבול. השמיים נראו סביר ולא ממש הייתה לי ברירה, אז התחלנו לצעוד- אני עם הקטנטן על הידיים והיא עם מגפיים ויללות.
תוך 3 דקות התחיל גשם. עצרנו מתחת לגג מזדמן, חיכינו קצת והמשכנו. שוב התחיל גשם... זירזתי אותה והלכנו מהר, הגענו רק קצת רטובים. תוך כדי, פתאום הקטנטן מסתכל עלי בעצב ואומר- קר.
ליבי חישב להישבר בקירבי. נפרדתי ממנו בנשיקות בגן, השארתי אותה מייללת עם אחת המטפלות, ומיהרתי הבייתה לעזור לגדולים להתארגן. עכשיו התיישבתי מול המחשב עם הקפה.
זה לגמרי יום של לחזק את הקפה באייריש קרים.

 

[חייבתלהגיב]

אה! זה כלום! בת ה-3 קוראת לי כל לילה באמצע הלילה

(מתישהו בין 3 ל-5, בדרך כלל) לכסות אותה! וזה בלי לנסות להעניש אותי בכוונה!