תחרות הסיפורים
- פותח הנושא sela v
- פורסם בתאריך
האי קו פי פי (תאילנד)
האי קופיפי יופי, זהו סוד קיסמו של האי קופיפי. ים כחול טורקיז, חופים זהובים עם דקלי קוקוס. צמחיה טרופית עשירה מטפסת על צוקים נישאים. סירות דייגים לאורח החוף והמים נעימים ושקטים. מידי פעם מתכסים השמיים עננים שמורידים מבול או טיפטוף למשך חצי שעה. במורדות ההרים כפרי נופש ציוריים ובמרכז חנויות תוססות ודוכני אוכל ומשקה הפתוחים מסביב לשעון. תושבי האי חביבים ומוכנים לעזור בכל בקשה. קמתי בזריחה ושתיתי קפה בדוכן של שייקים. היום מזג האויר נוח . יחסית ללחות שיש כאן בצהרים ,בבוקר נעים. הלכתי לאורך החוף נפעם מהמראה המשגע של הים הכחול והאיים שבאופק. מלבדי על החוף היו כמה אנשים שאספו אשפה מאתמול לשקיות גדולות. השמיים, השמיים פה נראים כמו פלא אחד גדול. עננים לבנים שטים ברקע כחול וציפורים עפות גבוה מעל. אני יושב על החוף ומודה על כל היופי הזה שנשקף לפני. הימים עוברים כל כך מהר שקשה לי לספר על כל קורותנו באי ובתאילנד בכלל. אתמול לדוגמה שטנו מסביב לאי ליום טיול. קנינו כרטיס אצל בחור חביב וחייכן. שני נערים הובילו אותנו לנמל שם בחרנו ציוד צלילה ועלינו לסירה. הסירה ארוכה וצרה עם מנוע דיזל מאחור אליו מחובר מוט במבוק ארוך עם פרופלור בקצה. הפלגנו לעבר האי בו צולם הסרט 'החוף' . על דרגשי העץ ישבו שני גרמנים, ארבע שוודיות ,שתי אוסטרליות, שתי דרום אפריקאיות ושלושתנו. את הסירה השיט מדריך מקומי. מחוץ לנמל הגלים גבוהים וכולם מחזיקים בדופן ושומרים את ארוחת הבוקר שלא תברח החוצה. כעבור עשרים דקות מגיעים לאי . צוקים נישאים סביב מפרץ יפיפה עם רצועת חוף צרה עליה נחת לאונרדו דיקפריו בסרט. הכל מכוסה בצמחיה ירוקה של שרכים ודקלים. המים כחולים ירוקים ושקטים. אנחנו משנרקלים בשונית, המוני דגים צבעוניים סביבנו. במיוחד התרשמתי מדגי התוכי הירוקים ומהדגים הכחולים הגדולים. הדגים באים ללחם שמשליך להם המדריך.חזרנו לסירה והקפנו את האי על צוקיו הנישאים, מהם נוזלים מים ויוצרים נטיפים. שטנו כשעה לאי אחר בו אכלנו צהריים. גשם טרופי ירד על החוף וישבנו במערה חצובה בסלע. באי חיות לטאות כוח בגודל חצי עד מטר עם מראה של חרדון וזנב רב עוצמה. המשכנו לשוט עם עצירות לשנירקול. לסיום הגענו לאי עם קופים אפורים שחיים בו. חזרנו בצהריים לקופיפי שרופים מהשמש ומאושרים. עכשיו אני יושב על המרפסת וכותב. בדרך לחדר ראיתי חמישה גורי חתולים משחקים עם בחורה. התיישבתי וליטפתי אחד מהם. טוב שיש לי למי לתת אהבה. יש כאן המוני חתולים, חלקם ללא זנב כתוצאה מריבוי בינם לבין עצמם. אני חושב עלייך המון יקירה. כמה חבל שאינך כאן לצידי חווה את כל היופי הזה. כמה הכל נראה טיפשי והבעיות נעלמות כשתופסים קצת מרחק... אני מחבק ומנשק אותך באהבה שלך דני.
האי קופיפי יופי, זהו סוד קיסמו של האי קופיפי. ים כחול טורקיז, חופים זהובים עם דקלי קוקוס. צמחיה טרופית עשירה מטפסת על צוקים נישאים. סירות דייגים לאורח החוף והמים נעימים ושקטים. מידי פעם מתכסים השמיים עננים שמורידים מבול או טיפטוף למשך חצי שעה. במורדות ההרים כפרי נופש ציוריים ובמרכז חנויות תוססות ודוכני אוכל ומשקה הפתוחים מסביב לשעון. תושבי האי חביבים ומוכנים לעזור בכל בקשה. קמתי בזריחה ושתיתי קפה בדוכן של שייקים. היום מזג האויר נוח . יחסית ללחות שיש כאן בצהרים ,בבוקר נעים. הלכתי לאורך החוף נפעם מהמראה המשגע של הים הכחול והאיים שבאופק. מלבדי על החוף היו כמה אנשים שאספו אשפה מאתמול לשקיות גדולות. השמיים, השמיים פה נראים כמו פלא אחד גדול. עננים לבנים שטים ברקע כחול וציפורים עפות גבוה מעל. אני יושב על החוף ומודה על כל היופי הזה שנשקף לפני. הימים עוברים כל כך מהר שקשה לי לספר על כל קורותנו באי ובתאילנד בכלל. אתמול לדוגמה שטנו מסביב לאי ליום טיול. קנינו כרטיס אצל בחור חביב וחייכן. שני נערים הובילו אותנו לנמל שם בחרנו ציוד צלילה ועלינו לסירה. הסירה ארוכה וצרה עם מנוע דיזל מאחור אליו מחובר מוט במבוק ארוך עם פרופלור בקצה. הפלגנו לעבר האי בו צולם הסרט 'החוף' . על דרגשי העץ ישבו שני גרמנים, ארבע שוודיות ,שתי אוסטרליות, שתי דרום אפריקאיות ושלושתנו. את הסירה השיט מדריך מקומי. מחוץ לנמל הגלים גבוהים וכולם מחזיקים בדופן ושומרים את ארוחת הבוקר שלא תברח החוצה. כעבור עשרים דקות מגיעים לאי . צוקים נישאים סביב מפרץ יפיפה עם רצועת חוף צרה עליה נחת לאונרדו דיקפריו בסרט. הכל מכוסה בצמחיה ירוקה של שרכים ודקלים. המים כחולים ירוקים ושקטים. אנחנו משנרקלים בשונית, המוני דגים צבעוניים סביבנו. במיוחד התרשמתי מדגי התוכי הירוקים ומהדגים הכחולים הגדולים. הדגים באים ללחם שמשליך להם המדריך.חזרנו לסירה והקפנו את האי על צוקיו הנישאים, מהם נוזלים מים ויוצרים נטיפים. שטנו כשעה לאי אחר בו אכלנו צהריים. גשם טרופי ירד על החוף וישבנו במערה חצובה בסלע. באי חיות לטאות כוח בגודל חצי עד מטר עם מראה של חרדון וזנב רב עוצמה. המשכנו לשוט עם עצירות לשנירקול. לסיום הגענו לאי עם קופים אפורים שחיים בו. חזרנו בצהריים לקופיפי שרופים מהשמש ומאושרים. עכשיו אני יושב על המרפסת וכותב. בדרך לחדר ראיתי חמישה גורי חתולים משחקים עם בחורה. התיישבתי וליטפתי אחד מהם. טוב שיש לי למי לתת אהבה. יש כאן המוני חתולים, חלקם ללא זנב כתוצאה מריבוי בינם לבין עצמם. אני חושב עלייך המון יקירה. כמה חבל שאינך כאן לצידי חווה את כל היופי הזה. כמה הכל נראה טיפשי והבעיות נעלמות כשתופסים קצת מרחק... אני מחבק ומנשק אותך באהבה שלך דני.
קסם במדבר
" בשום פנים ואופן לא אני מפחדת" אמרתי כשהציע לי להצטרף לטיול גמלים בלילה... שלושה ימים אחר כך מחפשת את סאלם באטרף כן , אני רוצה טיול כן, אעלה על גמל אבל רוצה רק את סאלם עובר עוד יום וכבר מריחה את השיבה הביתה ואז מזוית העיין אנחנו רואות אותו על החוף (ההוא שמסתובב עם גמל וכפאייה אדומה - זה סימן ההכר שלו) ושתינו חברתי ואני שועטות בריצה לעבר קו המיים "זה אתה? סאלם?" "כן" "אנחנו רוצות טיול למדבר. היום! מחר בצהריים אנחנו כבר לא כאן"... אני מביטה בגמל ונתקפת בפחד , כשהוא מבקש שנעלה על הגמל לסיבוב קצר להרגיש אותו קצת , אני מסרבת בתוקף "השתגעת? אם אני עולה עליו עכשיו ,אין טיול בלילה..." סאלם מותיר לנו הוראות "בשלוש וחצי , תהיו מוכנות , תביאו איתכן שמיכה חמה ובקבוק מיים , השאר עלי ועכשיו אני הולך להתארגן, לעשות קניות" סגרנו על המחיר ותקענו כף. השעה 2 בצהריים , שתינו מסתובבות סביב עצמנו נרגשות חששות יחד עם ציפיה לחוויה ראשונית מציפות אותנו... מקלחת (בטח קרה - מי היה מאמין שניצת המפונקת תתקלח במים קרים ואפילו תלמד להתענג מהרחצה
), גלביה לבנה וכאפיה ואנחנו מוכנות. שלוש וחצי , בדיוק בשעה היעודה סאלם מגיע עם שני גמלים (לא ,אין לו שעון ) ואנחנו צוהלות , נפרדות מהחוף והחבורה שהיו עולמנו בחמשת הימים האחרונים... הגמל כבר כורע , מוכן לקבל אותנו על דבשתו (מה זה מוכן, חחחחחחאוווו {איך קוראים לקול שהוא מוציא?
} עצבני הבחור
) רגל גבוה למעלה והופס אני עליו (אבא'לההההההההה) רגל למעלה והופס חברתי כבר ממוקמת אחרי תנועה למטה (שיוווווו אני נופלת)למעלה ו...הוא על רגליו ה
שלי כבר למטה למטה צעד אחר צעד הוא מהלך לו על החוף גאה ואנחנו אי שם במרום הכחול נראה כחול יותר הטורקיז עמוק יותר והחיוך כבר יושב על הפנים מהחוף אנחנו פונים אל עבר המדבר הכחול כבר לא נראה רק הרים , הרים ועוד הרים בשלל צבעים אדום חום כתום קשת של גוונים והשקט שאת מנוחתו מפריעה רק קול צעדי הגמלים ופסיעותיו של סאלם (שאת רב הדרך עשה ברגל) אני כבר יודעת לשלוט בגמל ,סמעה שמו, והוא נענה לי ופונה ימינה, שמאלה או סתם ישר לפי הוראותי (עברתי את טסט
) לפתע בין ההרים , מרחוק, אור לבן מסנוור אותנו חול ים ,לבן ובוהק נגלה מרחוק מסתבר שלשם פניינו מועדות אל המקום בו נפגשים יחדיו חמישה נחלים (קניון חמשת הנחלים שמו) אם העליה היתה מפחידה , הירידה על גבו של הגמל ,כאשר הוא הולך בזהירות צעד אחר צעד כשמשמאלו תהום מעוררת בשתינו פרץ צחוק היסטרי (מפחד, בטח מפחד) את הרגליים אני כבר בכלל לא מרגישה (אחחח איזה פיסוק , רופא נשים פראייר
). הגענו סאלם שולח אותנו לחלץ עצמות ומכין את מחנה הלילה שלנו לא עוברת חצי שעה ותה מרווה שקטף בדרכו מתבשל במרכז המדורה הבצק לפיתה כבר מוכן עכשיו רק נשאר להוציא קצת גחלים , להניח עליהם את הבצק ומעליו לפרוס את יתרת הגחלים. הפיתה נאפת ועד אז מפליא סאלם במיומנותו ומכין סלט , טחינה ושאר מרכיבים לארוחת הערב. את הפיתה הוא מוציא מן האפר , חובט בה מספר פעמים על סלע ו.... בתאבון תאמינו או לא , טעמה טעם גן עדן ואפילו גרגר חול לא דבק בה
הלילה ירד הכוכבים מנצנצים , למעט קול הצרצרים דממה מסביב. סאלם מספר לנו על התמצאותו בימי השבוע על פי הכוכבים (לכל יום יש את הכוכב שלו) , אחר כך הוא ממשיך ומספר לנו על חייו במדבר מדהים.משם אנחנו עוברים לשיחה קולחת סאלם נזכר יחד עם חברתי בפסטיבל נואיבה ומתחיל לשיר "אדם בתוך עצמו הוא גר" ואחריו כולנו ממשיכים במחרוזת שירים שותים תה וחוזים בזריחת הירח. העיניים כבדות סאלם מסדר לעצמו מקום לינה בקרבתנו (שלנו מוכן כבר מזמן) הולכים לישון השקט חודר לנשמה , הצרצרים כבר חדלו לצרצר שלווה אין קץ ממלאה אותי מימי לא "שמעתי" שקט שכזה אולי? אולי מקומי כאן? במדבר? עם הטבע הפראי כאן חשה כל כך שלמה כל כך מחוברת לאמא אדמה קרובה לאלוהי
הבוקר עלה סאלם מקושש שום זרדים למדורה פיתה ארוחת בוקר ו.... עולים על הגמל (קטן עלי
) חוזרים במסלול קצת שונה מן המדבר אל החוף שני גמלים שתי נשים בדואי אחד חוויה במדבר סיני
" בשום פנים ואופן לא אני מפחדת" אמרתי כשהציע לי להצטרף לטיול גמלים בלילה... שלושה ימים אחר כך מחפשת את סאלם באטרף כן , אני רוצה טיול כן, אעלה על גמל אבל רוצה רק את סאלם עובר עוד יום וכבר מריחה את השיבה הביתה ואז מזוית העיין אנחנו רואות אותו על החוף (ההוא שמסתובב עם גמל וכפאייה אדומה - זה סימן ההכר שלו) ושתינו חברתי ואני שועטות בריצה לעבר קו המיים "זה אתה? סאלם?" "כן" "אנחנו רוצות טיול למדבר. היום! מחר בצהריים אנחנו כבר לא כאן"... אני מביטה בגמל ונתקפת בפחד , כשהוא מבקש שנעלה על הגמל לסיבוב קצר להרגיש אותו קצת , אני מסרבת בתוקף "השתגעת? אם אני עולה עליו עכשיו ,אין טיול בלילה..." סאלם מותיר לנו הוראות "בשלוש וחצי , תהיו מוכנות , תביאו איתכן שמיכה חמה ובקבוק מיים , השאר עלי ועכשיו אני הולך להתארגן, לעשות קניות" סגרנו על המחיר ותקענו כף. השעה 2 בצהריים , שתינו מסתובבות סביב עצמנו נרגשות חששות יחד עם ציפיה לחוויה ראשונית מציפות אותנו... מקלחת (בטח קרה - מי היה מאמין שניצת המפונקת תתקלח במים קרים ואפילו תלמד להתענג מהרחצה
כוכבית לכת אבודה
New member
יווו..איזה סיפור מתוק ../images/Emo140.gif
סיפור
סיפור המסע של אמא שלי לחיפוש תפוחי אדמה או המסע עם שקית הקפה , סופר פעם ראשונה בפורום דור שיני.. אז למה פה תשאלו? נו , אז, למה לא בעצם. יש שם מסע, אין שם מזוודה, יש מתח, ריגוש,התמודדות, אומץ, וכן זהו סיפור אמת ... ועכשיו אחרי ההקדמה הזו בבקשה.
תפוחי האדמה ושקית הקפה =המסע של אמא שלי 46 .
סיפור דווקא ממיד אחרי השיחרור. רקע והקדמה: אמא שלי ילידת גרמניה מבית מעורב ומגוייר . את המלחמה עשתה בברלין, מוסתרת, ובסוף המלחמה היא גרה עם הסבתא הנוצריה. השיחרור שלהן היה על ידי הרוסים שהיו ללא ספק "משחררים" אכזריים ביותר והאוכלוסיה המקומית (שכמובן אף אחד לא מרחם עליה...) דאגה להסתיר את הבנות ביחוד הצעירות מעייני החיילים . בברלין המשוחררת יש רעב גדול ואמא שלי(כבת-14) נשלחת לכפר לנסות להחליף שקית קפה בקצת תפוחי אדמה. היא מסתננת לפריפריה , מתגנבת לרכבת ומנסה לסחור בקפה שברשותה ללא הצלחה כלל.את האיכרים שיש להם הכול, הקפה של אמא שלי לא ממש מעניין. בוכה היא הולכת לכיוון פסי הרכבת ושמה לב שהיא בשדה של תפוחי אדמה. מייד, היא מנסה לאסוף מהם לתוך שק שברשותה, מאושרת שגילתה את האוצר. זוג מגפיים שחורים וגבוהיים, מצוחצחים עד ברק מופיע בקצה שדה הראייה שלה כשהיא כורעת בשדה. היא מרימה עיניים ומגלה חייל סובייטי בשיא תפארתו. בבהלה היא נוטשת את שק תפוחי האדמה שמילאה ובורחת הכי מהר מהשטח לפני שתאנס.. היא רצה ומזנקת על רכבת מסע עוברת ופניה לכיוון העיר. בוכיה ומתוסכלת ואפילו מדוכאת מכישלונה היא נרדמת ברכבת... אחרי זמן קצר היא מתעוררת ומגלה שבעצם היא יושבת על משהו ... על מה... על תפוחי אדמה!!! מיד היא ממלאה שני שקים שמצאה במקום באוצר הגנוב מחכה עד פרוורי העיר וזורקת את השקים ועצמה מהרכבת בזמן נסיעה. לאיטה היא גוררת את השקים לכיוון התחנה המרוחקת ביותר של הS-BAN(רכבת תחתית אחת של העיר ברלין הושארה בחסות המיזרח) ובכוחותיה האחרונים היא מגיעה לבית סבתא ברובע MITTE. דופקת בדלת ומאבדת את ההכרה. כשהיא מתעוררת, החגיגה בבית בעיצומה ... והשמחה הופכת להיות מושלמת כשהיא שולפת את שקית הקפה מהכיס!!!
סיפור המסע של אמא שלי לחיפוש תפוחי אדמה או המסע עם שקית הקפה , סופר פעם ראשונה בפורום דור שיני.. אז למה פה תשאלו? נו , אז, למה לא בעצם. יש שם מסע, אין שם מזוודה, יש מתח, ריגוש,התמודדות, אומץ, וכן זהו סיפור אמת ... ועכשיו אחרי ההקדמה הזו בבקשה.
פשוט מקסים, להתמוגג../images/Emo9.gif
הוֹ!! הנה סיפור קצר וקולע, רווי מתח ובסופו, סוף טוב עם פאנ'צ ליין!! ובסוף הפאנ'צ ליין.. זהו. הסיפור מסתיים.. בלי עוד בולשיט (לא שאני רומז שהשאר עשו כן..
) נכון, כמובן לא על תרמילאים נועזים באלפים המושלגים או ברכסים שטופי השמש של גוואדה לה חרא או משהוא בסגנון.. אבל סיפור אותנטי מקסים ואמיתי על ילדה קטנה ואמיצה בת 14 אשר לא הייתה מביישת אף מטייל מסוקס בשיא פריחתו.. (ולחשוב במה מתעסקות בנותינו הצנועות היום..
) בהצלחה
(ת'נקודות שלי קבלת
)
הוֹ!! הנה סיפור קצר וקולע, רווי מתח ובסופו, סוף טוב עם פאנ'צ ליין!! ובסוף הפאנ'צ ליין.. זהו. הסיפור מסתיים.. בלי עוד בולשיט (לא שאני רומז שהשאר עשו כן..
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.