תחרויות ותחרתיות

[untitled]

תחרויות ותחרתיות

טוב או רע? יתרונות וחסרונות נשמע דעתכם ואז אני אתן את דעתי

 

[בן טל-שחר]

אני אישית אוהב להתחרות, כי זה

כיף לי. זוהי שיטת עבודה, שאני אישית אוהב, אבל היא לא מתאימה לכל אחד. יש מי שיהנה ממנה ויפיק ממנה יתרונות - ויש מי שהיא גרועה עבורו, מסיבות שונות - ואז היא גם מאוד לא מומלצת לו. אני אוהב תחרויות ומבחנים (מכל סוג, אני חושב) - ופורח בהם. אני יודע כיצד לזכך את יכולותי לתוך הרגעים הספורים שבהם מתקיימת תחרות או מבחן (מכל סוג שהוא, כפי שציינתי) ואני נהנה להשוויץ ולהפגין את ידיעותי / יכולותי. אם אינני שולט בנושא, אני עדיין אוהב לבדוק את יכולתי בו דרך המבחן או התחרות. אני רואה בתחרות "תחרות", אלא מצב של משחק והנאה, שצופן עבורי כיף ולמידה. זהו. שלך, בן נ.ב. רצ"ב מסמך שפעם חילקתי לתלמידיי לפני תחרות פנימית כייפית שארגנתי עבורם.

 

[בן טל-שחר]

אני רואה = אינני רואה

 

[דוד כפרי]

מאמר מצוין! ../images/Emo45.gif

במיוחד אהבתי את ההצעה לדמיין מראש שהפסדתי - זה באמת נראה לי כמשהו שיעזור להוריד את הצורך לנצח, שמפריע ללמוד. אכפת לך אם אגנוב את זה, לשימושי הפרטי והציבורי?

 

[דוד כפרי]

עם זאת, תחרויות אני לא ממש אוהב ../images/Emo10.gif

אמנם זו רק דעתי, אבל נראה לי שהספורט המודרני כ"כ נגוע ברצון לנצח, שאין שום אפשרות ריאלית באמת ללמוד. בפורום בז"ל ב-IOL היה פעם דיון בין ג´ודוקאים על התנהגותם של מורים (הם קוראים להם "מאמנים" - מענין למה?), הורים ותלמידים בתחרויות ג´ודו לילדים ונוער, והתמונה שעלתה שם היתה ממש עצובה: הורים צועקים על ילדים שנכשלו, ועל שופטים, ועל "מאמנים", "מאמנים" צועקים על שופטים, אחד-על השני, ועל תלמידים (מתחרים), מתחרים צועקים אחד-על השני, (הצעירים ביניהם) בוכים...

וזה בתחרויות לילדים ונוער - על מבוגרים, עם תופעות של סמים ממריצים, סטרואידים ושוחד, עוד לא התחלתי לדבר...

בקיצור, עדיף להימנע ממצבים כאלה. לדעתי האישית, כמובן.

 

[בן טל-שחר]

משעשע / עצוב וכולי... תלוי מאיזו

נקודת מבט מסתכלים על זה...

 

[בן טל-שחר]

איזה כיף לי! בכיף! בבקשה! ../images/Emo6.gif

 

[untitled]

אוקיי אני מרגיש שהדיון בא לסופו

ועל כן אני אתן את דעתי עכשיו אני חושב שתחרויות הן באופן כללי דבר שטוב מידי פעם, בכדי לבדוק רמה אבל אני אישית חושב שיש בהן יותר רע מטוב, מכיוון שתחרות מתפחת את האגו או לחילופין מתפחת הרגשי נחיתות ומורידה מהביטחון העצמי - בדיוק הדבר ההפוך למה שאומנות הלחימה באה לעשות. כמובן יש גם את הדוגמאות שדוד נתן שלא חשבתי עליהן אלב הן בהחלט קיימות. יש האומרים שבתחרות אנשים משקיעים יותר, מתאמצים יותר, אבל צריך שאחד יוכל להשיג ולהגיע לרמה גבוהה גם בלי תחרות, ושישאף תמיד ליותר טוב, לא רק בגלל או בזמן תחרות. ברור שהרבה יותר קל להשקיע תמיד באופן קבוע יותר ויותר לשאוף להעלת הרמה מאשר בזבנג אחד וזהו, אבל כמו שיודעים, זבנג זה זבנג וגמרנו, ככה שהרמה באופן רגעי יכולה אולי לעלות, אבל אחר כך היא גם יכולה לרדת (בגלל לדוגמא אגו או דברים אחרים) להשקיע באופן קבוע יותר זה הרבה יותר קשה, ולכן גם הרב יותר טוב.