תחילת פרידה
ביום שלישי ניפרדנו , זה היה לא קל , קשה מאד לגרום לאבא של בנות לעזוב את הבית אם הוא לא רוצה, והוא לא רוצה! מאמין למרות האין ספור נסיונות כושלים ואין ספור צאנסים שנתנו לעצמנו שכשלו לגמרי ולא הובילו אותנו לשום מקום משופר או/ו טוב יותר...שהצאנס האחרון שהוא מבקש ,דורש, מתחנן (כמו כל הצאנסים שעברו...) יהיה משמעותי ושהכל ישתנה לטובה ונהפוך מזוג עויין,חסר תקשורת עם המון מריבות ויכחוים אין סופיים לזוג אוהב ותומך.......אבל הפעם הייתי עקשנית לא כתמיד (לפני כחודשיים חתמנו על הסכם גישור שאומר שאנחנו נותנים לעצמנו חודשיים אחרונים לשינוי ואם לא יהיה אף שינוי הוא מתחייב לעזוב) ולמרות שביקש עוד כמה שבועות ו"אחרונים" אמרתי לא! והיה קשה!!!. הלילה זה היה הלילה השני לבד, הלילה הראשון עבר עם הרגשת הקלה עצומה, עם אויר נקי שנכנס לריאות עם דמעות אבל עם חיוך. הלילה היה קשה יותר. קשה לעמוד מול הבנות שאומרות "אבא חוזר הלילה?" "אני רוצה שאבא ישכב לידי". בכיתי המון אתמול, התהלכתי עם הרגשת כבדות, עם מחנק אני שלימה עם הדרך שלי או כמעט שלימה, נתתי המון שנים לנסיונות שלא צלחו, אבל קשה , זה הפתיע אותי אבל 9 שנות נשואים גם אם לא מוצלחים או במילים אחרות קשים וכואבים מתרגלים אליהם..... היה שקט באויר, בלי מריבות בלי צעקות .....קשה תחושת הלבד, גם אם אני יודעת שזה לטוב הכאב הוא כאב. אני צריכה ללמוד להתמודד עם הלבד כמו עם הבכי, עם השאלות של הבנות כמו עם התשובות של עצמי, עם ההתמודדות הטכנית (שזה לא תמיד קל!) כמו עם ההתמודדות הנפשית. אבל מאמינה בכל הלב שבסוף התהליך אהיה במקום טוב יותר! הזמן הוא הרופא הטוב ביותר......כנראה אצטרך לחכות שהזמן יעבור, לבלוע, לחייך, להרים ראש ולקבל את כל האהבה והתמיכה ,ויש ב"ה, שנותנים לי.
ביום שלישי ניפרדנו , זה היה לא קל , קשה מאד לגרום לאבא של בנות לעזוב את הבית אם הוא לא רוצה, והוא לא רוצה! מאמין למרות האין ספור נסיונות כושלים ואין ספור צאנסים שנתנו לעצמנו שכשלו לגמרי ולא הובילו אותנו לשום מקום משופר או/ו טוב יותר...שהצאנס האחרון שהוא מבקש ,דורש, מתחנן (כמו כל הצאנסים שעברו...) יהיה משמעותי ושהכל ישתנה לטובה ונהפוך מזוג עויין,חסר תקשורת עם המון מריבות ויכחוים אין סופיים לזוג אוהב ותומך.......אבל הפעם הייתי עקשנית לא כתמיד (לפני כחודשיים חתמנו על הסכם גישור שאומר שאנחנו נותנים לעצמנו חודשיים אחרונים לשינוי ואם לא יהיה אף שינוי הוא מתחייב לעזוב) ולמרות שביקש עוד כמה שבועות ו"אחרונים" אמרתי לא! והיה קשה!!!. הלילה זה היה הלילה השני לבד, הלילה הראשון עבר עם הרגשת הקלה עצומה, עם אויר נקי שנכנס לריאות עם דמעות אבל עם חיוך. הלילה היה קשה יותר. קשה לעמוד מול הבנות שאומרות "אבא חוזר הלילה?" "אני רוצה שאבא ישכב לידי". בכיתי המון אתמול, התהלכתי עם הרגשת כבדות, עם מחנק אני שלימה עם הדרך שלי או כמעט שלימה, נתתי המון שנים לנסיונות שלא צלחו, אבל קשה , זה הפתיע אותי אבל 9 שנות נשואים גם אם לא מוצלחים או במילים אחרות קשים וכואבים מתרגלים אליהם..... היה שקט באויר, בלי מריבות בלי צעקות .....קשה תחושת הלבד, גם אם אני יודעת שזה לטוב הכאב הוא כאב. אני צריכה ללמוד להתמודד עם הלבד כמו עם הבכי, עם השאלות של הבנות כמו עם התשובות של עצמי, עם ההתמודדות הטכנית (שזה לא תמיד קל!) כמו עם ההתמודדות הנפשית. אבל מאמינה בכל הלב שבסוף התהליך אהיה במקום טוב יותר! הזמן הוא הרופא הטוב ביותר......כנראה אצטרך לחכות שהזמן יעבור, לבלוע, לחייך, להרים ראש ולקבל את כל האהבה והתמיכה ,ויש ב"ה, שנותנים לי.