לפעמים יש בזה משהו, לפעמים זו שטות!
לפעמים יש בזה משהו, לפעמים זו שטות! ואתן דוגמה מתחום התעבורה, הקרוב לליבי. אם אתה לא עוצר בתמרור עצור, או ברמזור אדום, או מבצע עקיפה מסוכנת, ולשוטר אשר תופס אותך אתה אומר "מצטער, מיהרתי לחתונה/בת מצווה/ברית מילה/בית משפט וכו´", וגם מוסיף "סלח לי", או "אין על זה ברירת-קנס?", זה יכול להוות "ראשית הודייה". אבל אם אתה נתפס על נהיגה במהירות 237 קמ"ש, למשל, ואתה אומר לשוטר את אותן השטויות, או אפילו אומר לו "נסעתי רק 100-110 קמ"ש", זה אינו ראשית ראייה לשום דבר - אפילו לא למהירות של 100-110 קמ"ש - משום שאנחנו לא יודעים אליו אמצעי-מדידה עמדו לרשותך, אשר על סמכם אמרת את הדברים המטופשים האלה. אבל יהיו שופטים שיגידו שהאמירה שלך הינה "ראשית ראייה" למהירות המיוחסת לך (237 קמ"ש), וירשיעו אותך בנהיגה במהירות הזאת, גם אם הם עצמם לא יקבלו כאמינה את המדידה שנעשה ע"י השוטר. ואיוולת אינה חדלה להיות איוולת, והופכת לדבר-תבונה, אם היא יוצאת מפיו של שופט. והמסקנה:
תשתוק, חבר, תשתוק! - לא רק במקרה תאונה, אלא גם בכל מגע עם המשטרה.
ותן לתובע לרקוד טאנגו עם עצמו, שיסתבך ברגליו-הוא.
האתר של קימקא
