תחושת בלבול...

טליR

New member
תחושת בלבול...

אני לא חושבת שאתן זוכרות אותי, אולי חלקכן, בכל זאת, שמי טל ואיבדתי את אמא שלי בגיל 18 וקצת... ביום שישי הקרוב זה יהיה 8 חודשים שהיא לא איתי.
והזמן הזה עבר מהר מהר, כי יש לי שגרה... אז בלי לשים לב עובר לי עוד שבוע ריק, עבודה, בית, עבודה בית...
אחרי שאמא שלי נפטרה אחותי וגיסתי ילדו, אחותי ילדה בן וגיסתי ילדה בת.
אמא שלי לא זכתה להכיר את הנכדים, רק דרך הבטן (וגם אז היא הייתה חולה ולא מפוקסת בכלל)
התינוק של אחותי ממש מזכיר לי ולאבא שלי את אמא שלי, המבטים, הגבות, הכול... אני ממש קשורה אליו.
שלשום נודע לי דרך גיסי שהם מתכוונים לעבור לגור באשקלון בשביל לפתוח שם עוד סניף של העסק שלהם,
בהתחלה חשבתי שזה לא רציני ושזה סתם שיגעון זמני, אבל אז הם אמרו לי שזה סופי ושהם עוברים בעוד חודש וחצי. (אנחנו באר שבעים וכרגע הם גרים דקה הליכה ממני)
אני מאוד קשורה לאחותי, לאור מה שקרה, מאוד קשורה לאחיין שלי, אני מרגישה כאילו שוב עוזבים אותי...
וזה מפחיד אותי!
 

אשבל1

New member
הי טל, זוכרת אותך.

זוכרת שסיפרת על ההתמודדות הקשה, עם אח צעיר ואב שקשה לו מאוד, מה שלומם עכשיו?

אני מבינה את תחושת הנטישה שאת חווה, אבל זה למטרה חיובית, ואשקלון לא רחוקה, תוכלו להיפגש בסופי שבוע, ואולי פעם או פעמיים בשבוע תגיעי לישון בביתם החדש, בינתיים תנסי אולי לחפש תחביב חדש, חוג, עוד משהו שיתן לך עניין וכיף, מה דעתך?
 

תחיה6

New member
זוכרת אותך:)

קודם כל אני רוצה להגיד לך אני מאד מבינה אותך!
אני אבדתי את אמא שלי בגיל 19 ומאז שהיא נפטרה אני מפחדת מ'נתישות'.. אפילו הכי קטנות.
תדעי לך שזה כל כך מובן והגיוני. כל שינוי של האנשים בחיים שלנו נהפך למשמעותי
וזה הכי טבעי בעולם!..
מה את יכולה לעשות עכשיו? ההצעה של אשבל נשמעת לי מעולה. אני מקווה שזה באמת אפשרי..
במצב כזה חשוב שתהני יותר ותנסי להפיג את תחושת הבדידות ואת ההרגשה הכואבת בדברים שעושים לך טוב!!
אני יודעת שתמיד אומרים את זה ולא תמיד זה באמת עוזר. אבל זה כמעט הדבר היחיד שאת יכולה לעשות...

אני מקווה שהמעבר שלהם לא יהיה לך כל כך קשה ושתצליחי להתמודד הכי טוב שאפשר!!
 
למעלה