תחושה מוזרה...

תחושה מוזרה...

שלום לכולם. נעים מאוד ושמחה להצטרף כאקטיבית ולא פסיבית. עברתי את ניתוח השרוול ב-10/1/11 אצל ד"ר מינץ. לאחר הניתוח הייתי בחופשת מחלה כחודש עקב וירוסים, דלקות ובעיות שנדבקתי בהם עם שחרורי מבית החולים. חשוב לציין שמיד לאחר הניתוח הרגשתי מצויין מבחינה פיזית: עמדתי על הרגליים, הלכתי ואפילו חזרתי לכושר שבועיים לאחר הניתוח. בשבוע הראשון ירדתי 10 ק"ג ובסיום חודש מהניתוח השלתי ממשקלי 16 ק"ג בסה"כ. ביום רביעי הקרוב אני מחליפה תפריט (כרגע בשלב הקציצות והאוכל הרך/ מעוך) ואז אשקל שוב. במהלך חופשת המחלה בה לא עבדתי ולא למדתי עקב המחלות הייתי עושה הכל: מנקה (כל יום) את הבית, עושה 3 פעמים בשבוע כושר בחדר כושר, מבשלת למשפחתי כל יום ארוחה חמה (לפי חוש הריח ועמידה במתכונים) ונחה המון כי הייתי גם מאוד חלשה. יש לציין שאני בן אדם שלא מסוגל לשבת המון ולא לעשות כלום ולכן כל הדברים שעשיתי נעשו כדי להעסיק את עצמי. לפני שבועיים חזרתי לעבוד ולחיי השגרה שלי: לדירה שלי (גרה לבד), לעבודה, ללימודים... אני מאוד שמחה שהלכתי עד הסוף עם ההחלטה להנתח, אבל אני כבר הרבה זמן מרגישה מוזר מאוד!!! אם לפני הייתי קמה בהתלהבות לעבודה וללימודים היום אין לי חשק לצאת מהמיטה לעבודה. אם לפני הניתוח היתה לי סבלנות להקשיב לאחרים ולעזור, היום כבר אין לי סבלנות (לפעמים גם לעצמי), אני מאוד עירנית לאחרונה (הולכת לישון מאוחר מאוד ומספיקות לי 6 שעות שינה- לפעמים פחות מעבר לזה אני קמה וממשיכה לעשות דברים), מספיק שבן אדם אחד יבוא ויפנה אלי הוא יוציא אותי מהריכוז עד למצב שלוקח לי כחצי שעה לחזור למה שעשיתי, מרגישה שאני יותר היפרית מלפני הניתוח ואני עושה הרבה יותר דברים (הבית שלי זוכה לזה הרבה מאוד), אני מתבוננת הרבה מאוד במראה- כמעט בכל הזדמנות- ומתגנדרת. אני לא יודעת להסביר את המצב שלי אבל בלימודים ובעבודה אין לי את הבערה שהיתה לי בבטן וההתלהבות שהיתה לי קודם ואני לא מבינה למה. אני גם לא כ"כ מחייכת כמו פעם וקופצנית (עם החברים, עבודה, לימודים) כמו לפני הניתוח. אני משתפת אתכם בשביל לדעת אם מישהו מיכם עבר את מה שאני עברתי ואם זה זמני? חשוב לציין שאני לא מצטערת על שום צעד ממה שעשיתי, אבל אני רוצה לדעת מה עובר עלי ואם זה לגיטימי... מקווה שאני לא התרדתי אתכם ומקווה שתוכלו לעזור לי.
 
דיכאון אחרי ניתוח

יש כמה סיבות לתחושת דיכאון לאחר ניתוח הרזיה והראשונה שבהן היא כמובן פרידה מהאוכל. פרידה משפע הפחמימות שנטעו בך תחושה ממכרת של רוגע. סיבה שניה עלולה להיות התקלפות משכבות השומן שעטפו אותך ואולי נתנו תחושה של הגנה. (וכפי שציינת עם השרוול זה קורה מאוד מהר ). ובטח יש עוד כמה סיבות... לדעתי שווה לך לבדוק אופציה של קבלת עזרה לכמה חודשים מכדור יומי אנטי דכאוני ולהרגיש מהר מאוד טוב יותר. בהצלחה
 
בניתוח שרוול אין כל כך אפשרות לשלוט בקצב

הירידה בהתחלה, והשינויים המפליגים: אכילה מינימלית, קלילות שגורמת לשינה מועטה, הרזייה מהירה ושינוי חריף בתפיסה העצמית וחוסר האפשרות להתנחם באוכל, כל אלו גורמים לתחושות שתיארת. בטבעת זה הרבה יותר הדרגתי, אבל גם מטובעים רבים מרגישים תחושת אובדן ודיכאון. רובם, אגב, לא כל כך מתבטאים פה, ומי שמרבה להתבטא אלה אנשים שמאוד מרוצים מהתמורות ומצליחים ליהנות מכל היתרונות. אני חושבת שאת צריכה עזרה, וזו לא בושה. כולנו צריכים עזרה, לא כולנו בגלל הניתוח, אבל נראה לי שלא קיימים אנשים רבים בינינו שלא זקוקים לאוזן קשבת שלא תלך לספר את וידויינו לחברה אחרת, לבן משפח, תנצל את סודנו או תתחשבן איתנו על הווידוי בהזדמנות הראשונה. ההישגים מהניתוחים כל כך גדולים שחבל שאת לא מצליחה לחוות את תחושת הריחוף והאופוריה. לדעתי את לוקה במין דיכדוך שאחרי לידה: יש תוצאה, תינוק, או הרזייה במקרה הזה, אבל לא מצליחים ליהנות ממנו אלא סובלים מכל מה שנלקח מאיתנו, כמו שעות שינה, אובדן העצמאות ועוד. ההקבלה הזאת מאוד ברורה בעיני. לטעמי, אנחנו יולדים את עצמנו מחדש, ואם צריכים מישהו שיעזור לנו, מחפשים מישהו שיעזור לנו. ניתן בידייך כלי מדהים, עוד כמה חודשים תהפכי לחתיכה והאושר יהיה ענק. בינתיים, תרשי לעצמך את העזרה הזאת.
 

ליבי3617

New member
תקופה לא רגועה

בגלל זה חוסר הריכוז, והשינה הקלה. ובגלל זה גם הבלבול שמונע ממך ליהנות ממה שנהנית ממנו פעם. אני לא חושבת שאפילו את יודעת להצביע על מה מפריע לך. פשוט משהו חסר.. וזה המקום של המילוי שהאוכל נתן לך. יש גם את כל התהליך הזה של הירידה במשקל.. פתאום את שמה לב ומתגנדרת. אני מציעה לך לפנות לפסיכולוגית שמתמחה בהפרעות אכילה או לקבוצת תמיכה. יש כזו שנפתחת במאי באסותא בהנחיית פסיכותרפיסטית. מעבר לזה תוכלי לעבור טיפול באופן פרטי אם את רוצה.
 

אופירA

New member
מנהל
תחושה חדשה, זמנית ומאוד מאוד לגיטימית.

היא לא מוזרה. זה רמה מסוימת של דיכאון. דיכאון קיים לא מעט אחרי ניתוח שבו הירידה במשקל דראסטית, כמו שרוול. התסמינים שאת מתארת - שדינה קלה, חוסר חשק, חוסר סבלנות, ירידה בריכוז, ירידה בוויסות הפנימי, במצב הרוח וירידה בסה"כ הכללי - זה תסמינים של דיכאון. השינוי הקיצוני שעובר על הגוף משפיע גם על המצב הכימי של המוח, ומכאן באות ההרגשות הללו. זה הכי לגיטימי שיש. אבל תני לי להעיז ולטעון שמדובר בדיכאון קל. וכן תני לי להעיז ולראות שמדברייך עולה אישיות עם המון כוח ושמחת חיים, ויכולת תפקודית טובה, שבסה"כ לא נפגמת כתוצאה מהדיכאון הקל. את עוברת שינוי בתפיסה הפנימית שלך את הגוף, וזה משליך על הכוחות של הנפש. הגוף עובר שינוי מהיר מאוד, וגם הנפש עוברת שינוי, וצריך לתת לה את הזמן ואת מה שהיא צריכה כדי לעבד את השינוי. כך שלדעתי, השונה קצת מדעות חברי - אל תלכי לקחת כדור נגד דיכאון, ואל תלכי לטיפול ולעזרה. תעזרי לעצמך, עם היכולות האישיות שלך. תביני שאת עוברת שינוי, ויש פה תהליך שהנפש צריכה לעבור, ותסכימי איתו ואל תפחדי. הכי חשוב זה העיקרון - אל תפחדי. תקבלי את הדברים ותביני שהם נורמליים מאוד. תשתמשי בכוחות שלך לעודד את עצמך ולהאמין שזה יעבור מאליו. דיכאון מהסוג שעובר מאליו - אני מאמינה שלא טוב לטפל בו בטיפול שעלול להזיק. אם הוא לא מחמיר, ואם הוא נסבל (בפרט כשאת לא מפחדת ומבינה מה קורה ולמה זה קורה) - תני לזמן לעשות את שלו. יכול להיות שאת צריכה להתבטא בנוגע להרגשות שלך לגבי הגוף המשתנה, החולשה הזמנית (שתעבור!), השינוי בתזונה (שאולי קצת קשה לך להתרגל - וגם זה יעבור!), כדי לשחרר הרגשות מודחקות. את הרי מבינה מה עשית ושמחה על כך ולא מתחרטת ומוכנה לעבור את השלבים התזונתיים והשלבים התהליכיים של השרוול (שבו יכולת האכילה משתפרת ומתנרמלת עם הזמן), אז תאמיני בכוח שלך לעבור את התהליך הזה בשלום, כולל הבראה שלמה של גוף ונפש. אין לך בעיה עם ההבנה. אולי את לא מרשה לעצמך להרגיש כמה דברים, אז תנסי לדבר על זה.
 

שמחה37

New member
הבשורה הטובה

זה עובר. בתקופה הראשונה שאחרי הניתוח ,הירידה המהירה הטחונים הנוזלים וכל הדיאטה שאחרי מורידים את האנרגיה. האוכל שהיה חבר טוב כבר לא נמצא שם עבורנו. אל תשכחי שאוכל גם נותן אנרגיה פיסית. אז התקופה הזו מבאסת , אני שיפצתי את הבית בחודש הזה אז היה לי במה להתעסק קחי בחשבון שאוטוטו כתתחילי לאכול הכל האנרגיות והקופצנות יחזרו (תראי לי משהו שיכול לעצור אותי היום
). תהני בינתיים מהירידה במשקל אני ראיתי בזה פיצוי אדיר בתקופה האיכסית הזו. וקבלי
לעידוד הכל בסדר. שמחה
 
../images/Emo140.gifתודה רבה

ראשית, תודה רבה לכולם על התגובות. אני מסכימה עם כולם שאני עוברת תהליך חדש, שאני צריכה להפתח בפניו ולתת לו הזדמנות. קשה לי לקבל את זה שאני סובלת מדיכאון, אבל מחר יש לי ביקור בבית החולים (ביקורת) ואני אתייעץ עם הרופא. לפני הניתוח לא סבלתי מהפרעות אכילה. ההשמנה שלי היתה בגלל בעיה רפואית גופנית והאוכל מעולם לא היה מרכז עולמי. אני מודה לכם על תשומת הלב. אופיר ושמחה, ריגשתן אותי בתגובתכן. תודה רבה ומחזירה לכן
חזרה.
 

Distractions

New member
ציינת שאת עושה הכל כמו לפני הניתוח

אני מאוד מסכימה עם מה שנכתב כאן ושווה לנסות להשיג עזרה מקצועית. בנוסף: ירדת - תחגגי את זה קצת! Let yourself live. 16 ק"ג זה הבדל רציני! אני בטוחה שזה אומר מידה פחות בג'ינס לפחות. לבשל ולנקות וללכת למכון כושר נשמע לי קצת כמו עבודה יותר מאשר בילוי. תעשי בנוסף גם דברים כיפיים וחדשים, נצלי את זה שאת נראית יותר טוב ומרגישה יותר נוח עם עצמך.
 
למעלה