אפרט לך מי יסע.
התח"צ בשבת תשרת בעיקר את "הדפוקים"
שיוצאים לעבודה ביום המנוחה.
ואני אומר לך שרוב האנשים שיוצאים לבלות ולטייל ביום הזה ישתמשו ברכב הפרטי. כי אני עוד לא רואה מצב שבו הורים עם ילדים יעדיפו שימוש בתחבורה ציבורית על פני רכב פרטי מטעמי נוחות.
ואני לא רואה מצב שאנשים מגיעים אל שמורות הטבע עם רכבת או אוטובוס.
אפרט לך מי יסע.
1 - נוער, בעיקר למטרות בילוי. מגיל 16 נהוג בציבור החילוני לנהל חיי חברה ובילויים עצמאיים מההורים, אך מה לעשות שרישיון למכונית פרטית אי אפשר להשיג בגילאים כאלו (רק בסוף י"ב נוער מהשכבות המבוססות משיג את הרישיון ומתחיל בדרך כלל לתת טרמפים לחברים שרוצים גם הם לבלות בסופי השבוע). כל שכבת הגיל הזו בחברה החילונית, מכל הרקעים הסוציואקונומיים תלוייה בתחבורה הציבורית אם הם רוצים להתנייע בעצמאות מאמא-אבא - בהנחה שלהורים יש מכונית).
2 - חיילים. כבר כיום הם משתמשים כבדים בתחבורה ציבורית (ע"ע דחיקתם מהרכבת לטובת הסעות ייעודיות). יש להם תקציב מוגבל ביותר (משכורת צבאית מצחיקה של מאות שקלים), וכשהם יוצאים הביתה פעם ב10 יום (כלומר לבית של ההורים) התחבורה הפרטית העומדת לרשותם היא לקחת את הרכב של ההורים (אם יש), אך יש גם אלמנט של חזרה הביתה שתלוי ביציאה בזמן ביום ו'. חייל מהצפון שיצא מבסיס בדרום בצהריים לא יצליח להגיע הביתה בתחבורה הציבורית ויאלץ אולי להשאר שבת. רוב החיילים ישתמשו בתח"צ למטרות הגעה הביתה ובילוי בחופשות סופ"ש הקצרות שלהם.
3 - סטודנטים. בחו"ל סטודנטים רבים אינם טורחים להחזיק כלי רכב, וייטב לסטודנט הישראלי שהתקציב שלו די דחוק, הזדמנויות העבודה שלו די מצומצמות לחצאי משרות כי הוא באוניברסיטה מהבוקר ועד לצהריים, ומקום מגוריו סמוך לאוניברסיטה ולא למגורי הוריו כך שאינו יכול לשאול את רכבם גם אם יש לו רישיון (סטודנטים בירושלים ובאר-שבע מגיעים לשם למספר שנים כדי ללמוד). זוהי השכבה הראשונה שבה אכן יסעו בתח"צ גם לבילויים ולמשפחה, אך גם למטרות עבודה - כי כבר כיום חיי הלילה של יום ו' בערב ומסעדות שפתוחות בימי שבת מאוישות בסטודנטים שזו עבורם אופציית עבודה הגיונית בזמן שאינם שוקדים על התואר.
4 - בעלי נכויות במצב שלא מאפשר נהיגה אך מאפשר שימוש עצמאי בתח"צ. בבית הספר היסודי היה לי מורה למוסיקה שהיה עיוור והיה עולה לאוטובוס הביתה עם כלב הנחיה שלו. נהגי מוניות רבים אינם שמחים (בלשון המעטה) להסיע כלבים ולכן האופציה הזו לא רק שהיתה מכפילה לו פי 4 את עלות הנסיעה, היא היתה מגבילה אותו מול נהגי מוניות שלא היו רוצים לעצור (כחוק או שלא כחוק). אני מניח שאינך חושב שהמדינה צריכה להקציב לו נהג אישי בסופי השבוע, ולכן אינני מבין מדוע תרצה למנוע ממנו את היכולת להתנייע עצמאית בסופי השבוע באותה הקלות ואותו הכבוד העצמי בו התנייע במהלך השבוע. אמנם מוצדק לממן נהגים לבעלי נכויות שמצבם לא מאפשר להם להשתמש בתח"צ הכללי, אך לאלו המסוגלים לכך - מדובר ביכולת להתגבר על הנכות ולהשתמש בתשתית הציבורית כאחד האדם. אני מניח שרובם יסעו בשבת למטרות פנאי.
5 - השכבות החלשות. מי שידו לא משגת להחזיק במכונית פרטית או להשתמש במונית 5 פעמים בחודש (52 שבתות בשנה + 10 ימים במעמד יום טוב = 5 פעמים בחודש בממוצע) ורוצה לנסוע כאחד האדם למוקדי הבילוי הרבים הפתוחים בישראל כל שבת, או לחבריו וקרוביו שאולי לא גרים במרחק הליכה סביר ממנו, או אולי למקום עבודה שכבר כיום פתוח בשבת מבלי לקושש טרמפים מהבוס או החזרים יקרים למוניות שהופכות אותו לעובד כדאי פחות. החוק הנוכחי מקשה על העסקת יהודים בשבת (אין באף מדינה אחרת מצב בו עסק יקנס אם יעסיק בן דת מסויימת ביום מסויים) ולכן בני השכבות החלשות שיוכלו לעבוד חוקית בעסקים הפתוחים אינם יהודים - אז אין סיבה להקשות עליהם להגיע למקומות העבודה. לכל מי שעקב אחרי הסיפור של ש"ס ברור מהו האינטרס של הפוליטיקאים הדתיים במניעת תחבורה ציבורית משכבות חלשות בעלות רקע מסורתי - כאשר אין להן מה לעשות באזור מגוריהן בית הכנסת מתחיל לקרוץ כעיסוק ליום החופשי שאי אפשר לעשות בו דבר. לפני כמה וכמה שנים הייתי בבר-מצווה של ידיד ילדות מלונדון שקיימו הוריו - יהודיה אנגליה ויורד ממוצא תימני - בארץ. הזוג מחו"ל שכר אוטובוס ליום, הזמין את כל קרוביו של הבעל מעיירת פיתוח כלשהי בצפון ואת מעט ידידיה של האישה שעלו לארץ או היו בביקור בה והאמת שכולנו הסתדרנו גם כשהיו הבדלי שפות בין דוברי העברית לדוברי האנגלית. בשיחות שקיימה האישה (בתרגום בעלה, או באנגלית החלקית של קרוביה) היא גילתה לתדהמתה שזו הפעם הראשונה מזה שנים שהם מבקרים בירושלים. הסיבה לכך היתה ששבת היתה יומם החופשי היחיד, חלקם דתיים ולא נוסעים בה מבחירה, אך חלקם האחר תלוי בתח"צ ואין לו איך לסייר בארצו.
6 - פנסיונרים. מה לעשות שמגיל מסויים הרפלקסים, הראייה, וזמני התגובה אינם כשהיו. יש אמנם אנשים המסוגלים לנהוג עד גיל 90+ (היתה לי שכנה כזו שהיתה נוהגת לצרפת מספר פעמים בשנה בגיל 92) אך יש מי שעדיף שיעזבו את ההגה כבר בשנות ה70 לחייהם. שכבת הגיל הזו צריכה ניידות בעירם, לקרוביהם ולחבריהם, ואחרי גיל הפרישה רק בעלי עסקים עצמאיים או בעלי מקצועות חופשיים העובדים כעצמאים ממשיכים לעבוד - וגם זה במתכונת מצומצמת, כך שאי אפשר לחשוד שרובם יסעו לעבודה.
אם כך: " לא תעשוק נער, חייל, סטודנט, נכה, עני וזקן" לא מחזיק אצלך וחבל.
