תזכורת...

erezburg

New member
תזכורת...

שלום לכולם יש מחשבות שכל שנה פוקדות אותי סמוך לתאריך זה בהקשר של צבא, אובדן חיים, יתומים וכיוצ"ב. אתמול מלאו 8 שנים לאסון המסוקים (זוכרים?). וכל שנה נראה לי ששוב ושוב שוכחים את האובדן העצום הזה של 73 אנשים, יפים, חייכנים וטובים, עם חלומות כמו כל אחד מאיתנו, שנשאר לזכור ולא תמיד עומד על משמרתו, לנוכח המציאות הקשה. זה לא מוזכר אפילו במשפט בודד בתקשורת, זה לא מקבל ביטוי בשיח הציבורי ואולי אולי גם לא כאן, ברשת (לא יצא לי לבדוק כמובן את כל הפורומים...) תגידו - מה אתה רוצה, יש יום הזיכרון. אולי זה נכון. אבל בתחושה שלי זה לא מספיק, אז בואו נעשה מאמץ לא לשכוח שנה הבאה... שלכם, ארז
 

No name for now

New member
שותפה לתחושה

ועוד זוכרת את הלילה ההוא בבסיס (אז הייתי חיילת) כששותפתי למשמרת סיימה טלפון עם החבר שלה ואמרה תדליקו את הרדיו התרסקו 2 מסוקים מלאים בחיילים. כשהגעתי הביתה בבוקר כבר הקרינו את השמות שלהם בטלויזיה
הזיכרון לצערינו קצר כיוון שלא חסר על מה ומי להתאבל. אבל כל אחד יכול למצוא את הדרך להנציח את זכרם של הנופלים אם ברצונו בכך, אפילו אם יזכרו את הנופל עוד יום אחד זה משהו בשביל המשפחה והחברים. בקיץ האחרון בת-דודתי הדריכה במחנה לנוער יהודי בצפון אמריקה, יום אחד היא יצרה איתי קשר בדוא"ל וביקשה את סיפור חייו של אבי (שאז כבר מלאו 15 שנים לנפילתו) כדי לספר לנערים במחנה לקראת תשעה באב. סתם דברים קטנים שגורמים להתרגשות רבה. אני אישית סבורה שיום הזכרון הוא לא בשבילי אלא בשביל כל השאר, לי יש יום זכרון כל יום.
 

erezburg

New member
צר לי על כאבך היומיומי

את מכירה את זה שאתה רואה משהו קורה מול העיניים שלך ואתה פשוט לא מאמין למה שאתה רואה, פשוטו כמשמעו?? לי זה קרה אז בפעם הראשונה. גם אני הייתי אז בצבא. היו לי חיילים תחת פיקודי. כשהצלחתי לקלוט סוף סוף, ניגשתי לשירותים ובכיתי... איזה שעתיים. בשקט, שלא ישמעו. היה נורא שבוע טוב
 

No name for now

New member
צריך גם לדעת להתמודד

לא שבכי זה דבר לא טוב אבל אם אני אפול לקרשים בכל פעם שאני אזכור איזה חיים יהיו לי?
 
למעלה