תזכורות
עם הפנים קדימה. בהווה מתחדש, ולעתיד חדש. אבל מדי פעם מגיעה איזו תזכורת ממסעות העבר, ושוב חשים את הכעס, כאילו זה קורה כאן ועכשיו. נכון. התגרשנו. נכון. האהבה בינינו כבר מזמן איננה. נכון. אנחנו בקשרים חדשים, או בדרך לכאלה. אז, למה בכל זאת כשיש תזכורת מהעבר, עולות תחושות הכעס האלה? השבוע נודע לי שהעובדת שלו התגרשה. טוב, זו לא סתם עובדת. זוהי העובדת שמהרגע שהתחילה לעבוד אצלו, החלו לחול בו שינויים. זו היא שבזכותה התחיל להתלבש יפה יותר לעבודה, ולהתבשם (אחרי שנים בהן טען בעקשנות שהוא מריח טוב גם בלי דאודורנט ובושם..) זו היא, שתמיד ישבה או עמדה בקרבה גופנית אליו, זו היא, שמדי יום קבלה הסעה אישית... בנגוד לעובדיו האחרים... זו היא שנהלה איתו "שיחות נפש", זו היא ש"במקרה" תמיד פגשנו כשנסענו לבריכה, והוא שיחק איתה ועם ילדיה, במקום עם ילדיו עוד כשהיה נשוי, בלי להתחשב בבני הזוג שצפו בהם... זו היא שנסעה איתו לימים שלמים של "פגישות"... זו היא שאמרתי עליה: אם נתגרש, לא הייתי רוצה לדעת שאתה תהיה איתה... והיא עוד היתה נשואה. אז, עכשיו נודע לי שהתגרשה. כשעברה דירה, הוא היה שם ביום ראיית הילדים, נסע איתם לעזור לה ולהסיע אותה ואת ילדיה. וכאילו אימתה בגרושיה את כל התנהגותם במשך השנים. נכון. לא מרגישה כלפיו אהבה, לא מרגישה שנאה, ולמעשה, התחושות היחידות שעולות בי כלפיו בזמן האחרון הם רק בהקשר לראיית הילדים, ונסיונותיו לצמצם את הזמנים הללו. אז, למה בכל זאת כל כך התרגזתי כששמעתי על גרושיה?
עם הפנים קדימה. בהווה מתחדש, ולעתיד חדש. אבל מדי פעם מגיעה איזו תזכורת ממסעות העבר, ושוב חשים את הכעס, כאילו זה קורה כאן ועכשיו. נכון. התגרשנו. נכון. האהבה בינינו כבר מזמן איננה. נכון. אנחנו בקשרים חדשים, או בדרך לכאלה. אז, למה בכל זאת כשיש תזכורת מהעבר, עולות תחושות הכעס האלה? השבוע נודע לי שהעובדת שלו התגרשה. טוב, זו לא סתם עובדת. זוהי העובדת שמהרגע שהתחילה לעבוד אצלו, החלו לחול בו שינויים. זו היא שבזכותה התחיל להתלבש יפה יותר לעבודה, ולהתבשם (אחרי שנים בהן טען בעקשנות שהוא מריח טוב גם בלי דאודורנט ובושם..) זו היא, שתמיד ישבה או עמדה בקרבה גופנית אליו, זו היא, שמדי יום קבלה הסעה אישית... בנגוד לעובדיו האחרים... זו היא שנהלה איתו "שיחות נפש", זו היא ש"במקרה" תמיד פגשנו כשנסענו לבריכה, והוא שיחק איתה ועם ילדיה, במקום עם ילדיו עוד כשהיה נשוי, בלי להתחשב בבני הזוג שצפו בהם... זו היא שנסעה איתו לימים שלמים של "פגישות"... זו היא שאמרתי עליה: אם נתגרש, לא הייתי רוצה לדעת שאתה תהיה איתה... והיא עוד היתה נשואה. אז, עכשיו נודע לי שהתגרשה. כשעברה דירה, הוא היה שם ביום ראיית הילדים, נסע איתם לעזור לה ולהסיע אותה ואת ילדיה. וכאילו אימתה בגרושיה את כל התנהגותם במשך השנים. נכון. לא מרגישה כלפיו אהבה, לא מרגישה שנאה, ולמעשה, התחושות היחידות שעולות בי כלפיו בזמן האחרון הם רק בהקשר לראיית הילדים, ונסיונותיו לצמצם את הזמנים הללו. אז, למה בכל זאת כל כך התרגזתי כששמעתי על גרושיה?
