תות, בואי שניה
את זה כתבתי בספטמבר 92, כשהייתי בת 16. בשפתי עלה קול ומאוחר מדי. "אך לא ידעתי! הלא תבינו? לא אשמתי!" "מאוחר" מלחשים קולות שבתוכי "מאוחר מדי!" "אבל רציתי!" מרימים קול בעקשות: "מאוחר!" "הן לא יכולתי" "מאוחר! מאוחר!!" ונעלם משפתי, ורק בתוכי זועקת האמת: "איחרת, ילדתי".
את זה כתבתי בספטמבר 92, כשהייתי בת 16. בשפתי עלה קול ומאוחר מדי. "אך לא ידעתי! הלא תבינו? לא אשמתי!" "מאוחר" מלחשים קולות שבתוכי "מאוחר מדי!" "אבל רציתי!" מרימים קול בעקשות: "מאוחר!" "הן לא יכולתי" "מאוחר! מאוחר!!" ונעלם משפתי, ורק בתוכי זועקת האמת: "איחרת, ילדתי".