סליחה על ההתערבות בשיח חכמים
וגדולים ממני, אבל אני ממש לא מתאפקת. כל אחד מהגננים, שעיקר התנסותו היא בגינתו ובזו של שכניו, חבריו ויקיריו, יודע שניסיונו הוא נקודתי בלבד. הוא יכול ללמוד ולהוסיף ידע, אלא שבמסעו הרוחני במחוזות החוכמה, הוא הולך ובורר לעצמו מה שנראה לו "הכי" נכון - לפי איזושהי נטיית-לב ולפי התנסותו בשטח. נטיית-לב היא ענין לשיפוט מיסטיקנים, והתנסות הגנן עצמו - כפי שלעיל - נקודתית בלבד. אני סומכת על כל אחד מכם בעיניים עצומות, שכל מה שאתם כותבים על הנעשה בגינותיכם הוא נכון ואמת לאמיתה. עם זאת, כשמביאים סימוכין מספר שנכתב ע"י סופר ולא ע"י אנשי מעבדה ומעש, אפשר להעלות חשד, קל שבקלים, שהסופר שאב את ידיעותיו מסיפורים שסופרו לו, ולפי התקופה בה עוסק הסופר היקר המוזכר, הסיפורים הם מיד שניה ושלישית. ובקול ענות חלושה, אפשר להזכיר את ענין דמיונו הממריא של כל סופר, שאילולא היה נמצא לו תחת אצבעותיו, לא היה הסיפור נולד. כמ"כ ובנוסף לנ"ל ושוב, לעניות דעתי המצומקת בלבד, תופעת המאבק על חיי כל צמח, תופעת כאב הלב ושיברונו על כל ציץ שנובל, היא תופעה ייחודית לגננים קטנים, שכל אחד ואחד מצמחיהם, עוד מהיותו תינוק בעריסה, יקר לליבם, חביב עליהם ובחזונם הם רואים אותו נישא אלעל, יפהפה ועליז - תמורה הולמת למאמציהם. הגישה הפרגמטית, לפיה מה שחלש לפח וחסל, מאפיינת גננים שזו עבודתם, ואין להם קשר נפשי ואפילו לא רגשי לצמח שאינו עומד במעמס החיים. לא רק זאת אלא גם זאת: עבורם, עדיף שרק צמחים חזקים ישרדו בגינותיהם, שהרי לפי מראית העין - שביעות רצון הלקוחות ומצב הכיס. ועוד קטנה לסיום: בימיה הרחוקים של ספרטה, השליכו לפח, בום-טראח, כל מה ומי שלא הוכיחו כוח ועזוז גם אם היו תינוקות רכים. בימינו, אנו משקיעים משאבים ומאמצים עליונים במאבק על קיומה של כל נפש, חלשה כחזקה. סיימתי, סליחה על ההטרדה תודה על התשומת
