תופעה תרבותית?
לא יודעת מה זה אבל אותי זה הצחיק! (לטובת אלו בניכר אני מדביקה את הכתבה כאן) קרחנה דיגיטלית קבוצות גדולות של זרים נפגשות במקומות ציבוריים בערים תרבותיות בעולם, אחרי שקבעו בדואל ובסלולרי, כדי לאכול יחד בננה. ברלין. בשעה 18:01 ביום שישי, באמצע רחוב ראשי סואן, כ-40 אנשים שלפו בבת אחת את הטלפונים הסלולריים שלהם והחלו לצעוק "כן! כן!" ואחר כך למחוא כפיים. מרגרט מולר, שיצאה מחנות כלבו סמוכה חשה שמתרחש משהו חריג. היא רק לא היתה בטוחה מה. "מישהו אמר לי שיאן אולריך כאן", אמרה הגמלאית, בת 66, בעודה מתמתחת לראות אם רוכב האופניים שהגיע למקום השני בטור דה פראנס אכן נמצא שם. היא ראתה איש עם אופניים, לבוש בחליפת צמודה של רוכב מקצועי, הטלפון שלו בידו והוא מצלם במצלמת וידיאו. "זה לא יאן אולריך", אמרה מולר באכזבה, "האם תוכל לומר לי בבקשה מה קורה כאן?" אנשים רבים שאלו אותה השאלה. הקהל ששלף את הטלפונים היה התגלות נוספת של כנופיות הבזק (Flash Mobs). הקבוצות האלה נאספות לאחר שקיבלו הודעה בהתרעה קצרה מאתר אינטרנט מסוים או מרשימת תפוצה בדואר האלקטרוני. חבריהן נפגשים במקום ובזמן המיועד, עוסקים במשך כמה דקות בפעילות ספונטנית מאורגנת, ואז מתפזרים במהירות. הפעילויות הן תמימות, גם אם מסתוריות, ומאגדות לקבוצה חופשית אנשים בוגרים, רגילים עד להפתיע במראם. האופנה חסרת התכלית מצאה את ביתה בברלין וברחבי גרמניה. ביום שני בשעה 17:05 , אנשי הכנופיות נקראו להיאסף באגף מכונות הכביסה בחנות כלבו בדורתמונד, לאכול בננה ולעזוב. אירועים כאלה אורגנו גם ברומא, וינה וציריך, ובקרוב תתארגן כנופיה גם באוסטרליה. כצפוי, ניו יורק היא המקום הראשון שבו ידוע כי אנשים השתמשו באמצעי התקשורת המתקדמים כדי להיאסף יחד ולהתענג על חוסר התוחלת. יותר מ-100 אנשים התקהלו ביוני במחלקת השטיחים במייסיס, והסבירו לזבן המבולבל כי הם מחפשים "שטיח אהבה" לקומונת הפרוורים שלהם. עד מהרה הרעיון קיבל חיים והופץ בעולם באמצעות הטלפונים הניידים והאינטרנט. באסיפת אי המחאה שהתקיימה בברלין, 11 שוטרים עמדו מנגד, מבלי לדעת מה בדיוק עליהם לעשות. "אנחנו כאן כדי לבדוק אם אנשים עוברים על החוק", הסביר השוטר אווה סטלמאכר, שניכר בו כי אינו בטוח אם הוא עד לעבירה על חוק כלשהו. הרעיון להשתמש באינטרנט ובטלפונים ניידים כדי לארגן קבוצות במהירות אינו חדש, אך עד לאחרונה הוא שירת מטרות גדולות יותר, או לפחות מעשיות יותר. בסיאטל, פעילי מחאה השתמשו באינטרנט ובמסרים סלולריים כדי לסייע בארגון הפגנות נגד הגלובליזציה. בבריטניה נערות מודיעות אחת לשנייה על מקום הימצאו של הנסיך ויליאם. העדרה של מטרה ברורה רק מרחיב את כוח המשיכה של כנופיות הבזק. ובכל זאת, בתוך רוח השטות העליזה של אתרים כמו cheesebikini.com ו-flashmob.info, יש גם מי שמכירים בחשיבותן. הווארד ריינגולד, שפירסם ספר שכותרתו "כנופיות חכמות: המהפכה החברתית הבאה", חושב שכנופיות בזק הן חלק ממגמה רחבה יותר. "כרגע, זה רק אנשים שרוצים לעשות משהו מטופש, וזה לא פוגע באף אחד, אז מה הבעיה?" הוא אומר באתר smartmobs.com המוקדש לספרו. "אולם בל נופתע כאשר יהיה זה גם ערוץ מרכזי לפעילות פוליטית", הוא אומר. אחרים רואים בתופעה רק הוכחה לניוון חברתי. "האם איש מהאנשים האלה אינו מאמין בדבר מה ששווה להיאסף בגללו?" שאל מישהו באתר slashdot.org. בשבת, כנופיית בזק נאספה מול השגרירות האמריקאית בברלין. הם לא לעגו למדיניות האמריקאית בעיראק ולא התייחסו לכל נושא גדול אחר, אלא לבשו כובעים מצחיקים, הניפו דגלים והרימו כוסות שמפניה. "לחיי נטשה!" הם קראו לפני שנעלמו. טוביאס פון שנבק, מדריך תיירים, הניד בראשו כאשר שמע על גילויה הראשון של התופעה במייסיס. "זה מה שקורה כאשר אוסרים על ניו יורק לעשן". [מתוך עיתון הארץ שציטט את הניו יורק טיימס.]
לא יודעת מה זה אבל אותי זה הצחיק! (לטובת אלו בניכר אני מדביקה את הכתבה כאן) קרחנה דיגיטלית קבוצות גדולות של זרים נפגשות במקומות ציבוריים בערים תרבותיות בעולם, אחרי שקבעו בדואל ובסלולרי, כדי לאכול יחד בננה. ברלין. בשעה 18:01 ביום שישי, באמצע רחוב ראשי סואן, כ-40 אנשים שלפו בבת אחת את הטלפונים הסלולריים שלהם והחלו לצעוק "כן! כן!" ואחר כך למחוא כפיים. מרגרט מולר, שיצאה מחנות כלבו סמוכה חשה שמתרחש משהו חריג. היא רק לא היתה בטוחה מה. "מישהו אמר לי שיאן אולריך כאן", אמרה הגמלאית, בת 66, בעודה מתמתחת לראות אם רוכב האופניים שהגיע למקום השני בטור דה פראנס אכן נמצא שם. היא ראתה איש עם אופניים, לבוש בחליפת צמודה של רוכב מקצועי, הטלפון שלו בידו והוא מצלם במצלמת וידיאו. "זה לא יאן אולריך", אמרה מולר באכזבה, "האם תוכל לומר לי בבקשה מה קורה כאן?" אנשים רבים שאלו אותה השאלה. הקהל ששלף את הטלפונים היה התגלות נוספת של כנופיות הבזק (Flash Mobs). הקבוצות האלה נאספות לאחר שקיבלו הודעה בהתרעה קצרה מאתר אינטרנט מסוים או מרשימת תפוצה בדואר האלקטרוני. חבריהן נפגשים במקום ובזמן המיועד, עוסקים במשך כמה דקות בפעילות ספונטנית מאורגנת, ואז מתפזרים במהירות. הפעילויות הן תמימות, גם אם מסתוריות, ומאגדות לקבוצה חופשית אנשים בוגרים, רגילים עד להפתיע במראם. האופנה חסרת התכלית מצאה את ביתה בברלין וברחבי גרמניה. ביום שני בשעה 17:05 , אנשי הכנופיות נקראו להיאסף באגף מכונות הכביסה בחנות כלבו בדורתמונד, לאכול בננה ולעזוב. אירועים כאלה אורגנו גם ברומא, וינה וציריך, ובקרוב תתארגן כנופיה גם באוסטרליה. כצפוי, ניו יורק היא המקום הראשון שבו ידוע כי אנשים השתמשו באמצעי התקשורת המתקדמים כדי להיאסף יחד ולהתענג על חוסר התוחלת. יותר מ-100 אנשים התקהלו ביוני במחלקת השטיחים במייסיס, והסבירו לזבן המבולבל כי הם מחפשים "שטיח אהבה" לקומונת הפרוורים שלהם. עד מהרה הרעיון קיבל חיים והופץ בעולם באמצעות הטלפונים הניידים והאינטרנט. באסיפת אי המחאה שהתקיימה בברלין, 11 שוטרים עמדו מנגד, מבלי לדעת מה בדיוק עליהם לעשות. "אנחנו כאן כדי לבדוק אם אנשים עוברים על החוק", הסביר השוטר אווה סטלמאכר, שניכר בו כי אינו בטוח אם הוא עד לעבירה על חוק כלשהו. הרעיון להשתמש באינטרנט ובטלפונים ניידים כדי לארגן קבוצות במהירות אינו חדש, אך עד לאחרונה הוא שירת מטרות גדולות יותר, או לפחות מעשיות יותר. בסיאטל, פעילי מחאה השתמשו באינטרנט ובמסרים סלולריים כדי לסייע בארגון הפגנות נגד הגלובליזציה. בבריטניה נערות מודיעות אחת לשנייה על מקום הימצאו של הנסיך ויליאם. העדרה של מטרה ברורה רק מרחיב את כוח המשיכה של כנופיות הבזק. ובכל זאת, בתוך רוח השטות העליזה של אתרים כמו cheesebikini.com ו-flashmob.info, יש גם מי שמכירים בחשיבותן. הווארד ריינגולד, שפירסם ספר שכותרתו "כנופיות חכמות: המהפכה החברתית הבאה", חושב שכנופיות בזק הן חלק ממגמה רחבה יותר. "כרגע, זה רק אנשים שרוצים לעשות משהו מטופש, וזה לא פוגע באף אחד, אז מה הבעיה?" הוא אומר באתר smartmobs.com המוקדש לספרו. "אולם בל נופתע כאשר יהיה זה גם ערוץ מרכזי לפעילות פוליטית", הוא אומר. אחרים רואים בתופעה רק הוכחה לניוון חברתי. "האם איש מהאנשים האלה אינו מאמין בדבר מה ששווה להיאסף בגללו?" שאל מישהו באתר slashdot.org. בשבת, כנופיית בזק נאספה מול השגרירות האמריקאית בברלין. הם לא לעגו למדיניות האמריקאית בעיראק ולא התייחסו לכל נושא גדול אחר, אלא לבשו כובעים מצחיקים, הניפו דגלים והרימו כוסות שמפניה. "לחיי נטשה!" הם קראו לפני שנעלמו. טוביאס פון שנבק, מדריך תיירים, הניד בראשו כאשר שמע על גילויה הראשון של התופעה במייסיס. "זה מה שקורה כאשר אוסרים על ניו יורק לעשן". [מתוך עיתון הארץ שציטט את הניו יורק טיימס.]
