תועה
זו פעם ראשונה שאני מפרסם משהו שלי המינימום הפרש זמנים.....אז בעדינות אנשים תועה (10.07.2007) עוד יום שחור שעיני רק רוצות לדמוע, מרירות החיים נגרת בפי והסוכר לא מצליח למנוע. בשורות מיגעות שמגיעות נאספות למטלטלי הכבדים, והינה שוב נפשי חושבת על רגעים אובדניים. ופיתרון לא נראה באופק, ובבית הורי לא אשרוד הטלטלה חזקה לי מדי ואת כאבָי לא רוצה אני לגדוד. שום מרגיש בחוסר אונים ובחוסר כתף ומגע וליבי, ליבי צועק למרומים שיקח כבר את התוגה.
זו פעם ראשונה שאני מפרסם משהו שלי המינימום הפרש זמנים.....אז בעדינות אנשים תועה (10.07.2007) עוד יום שחור שעיני רק רוצות לדמוע, מרירות החיים נגרת בפי והסוכר לא מצליח למנוע. בשורות מיגעות שמגיעות נאספות למטלטלי הכבדים, והינה שוב נפשי חושבת על רגעים אובדניים. ופיתרון לא נראה באופק, ובבית הורי לא אשרוד הטלטלה חזקה לי מדי ואת כאבָי לא רוצה אני לגדוד. שום מרגיש בחוסר אונים ובחוסר כתף ומגע וליבי, ליבי צועק למרומים שיקח כבר את התוגה.
