"תוספתא"
- פותח הנושא תופס עוגב
- פורסם בתאריך
שוב אני נאלץ לענות?
אינני יודע במדויק. התוספתא היא למעשה אוסף של ברייתות, כלומר, הלכות שנאמרו על ידי תנאים, אך לא נכנסו למשנה. רוב הברייתות הללו מצוטטות בתלמוד. את המשנה ערך רבי יהודה הנשיא וכידוע הוא התבסס על משניות שנאמרו בעל פה גם התוספתא היא אוסף של משניות כאלה שקובצו יחדיו כתוספת למשנה. מתי בדיוק נערכה והועלתה על הכתב, אינני יודע. בדור הקודם כתב וחקר את התוספתא הגאון ר´ שאול ליברמן. כדאי לפנות אל ההקדמה שלו לתוספתא. כמו כן, צירפתי כאן מאמר מעניין בנושא.
אינני יודע במדויק. התוספתא היא למעשה אוסף של ברייתות, כלומר, הלכות שנאמרו על ידי תנאים, אך לא נכנסו למשנה. רוב הברייתות הללו מצוטטות בתלמוד. את המשנה ערך רבי יהודה הנשיא וכידוע הוא התבסס על משניות שנאמרו בעל פה גם התוספתא היא אוסף של משניות כאלה שקובצו יחדיו כתוספת למשנה. מתי בדיוק נערכה והועלתה על הכתב, אינני יודע. בדור הקודם כתב וחקר את התוספתא הגאון ר´ שאול ליברמן. כדאי לפנות אל ההקדמה שלו לתוספתא. כמו כן, צירפתי כאן מאמר מעניין בנושא.
הלל, מה זה?!
עדיין לא חזרת לישיבה?
נו, טוב, לכבוד היומולדת מותר...
לגבי הקטע שהפקעת לטובת הפורום - באמת חלק מהאנשים שראו את זה היו בטוחים שהורידו את זה מהאינטרנט; אז עכשיו יש להם על מה לסמוך. (עוד לא דיברתי עם בעהמ"ח, אבל אני די בטוח שהוא יהיה מאושר לשמוע על הפירסום הכלל עולמי שנפל בחלקו
...)
עדיין לא חזרת לישיבה?
משנה ותוספתא
הן הלכות התורה שבעל פה, שכשמן כן הן. אלו היו הלכות שנוסחן היה מתומצת ביותר, הן כדי להקל על הזיכרון והן בגלל הצורך בדיוק בניסוח בהיותן בעצם חוקים. היו אנשים מסויימים, בעלי זיכרון טוב במיוחד, שהיו משננים את ההלכות. מכיוון שזו היתה תורה שבעל פה, פרשנות לתורה שבכתב, והיא נאמרה בע"פ ע"י המשננים בבתי המדרש השונים, מדרך הטבע נוצרו כמה מקבילות לאותה הלכה, בשינויי נוסח שונים. חתימת המשנה מקובלת כשנת 200 לספירה, ע"י רבי, הוא רבי יהודה הנשיא. סומכים את כתיבת המשנה לפסוק "עת לעשות לה´ הפרו תורתך", כלומר, שהזמנים היו כ"כ קשים שהיה צורך השעה לעבור על האיסור של כתיבת הדברים שבעל פה. כאמור, התגלגלו כמה נוסחים לאותה משנה, בהתאם למשנן, בהתאם למקומו, וכשהעורך היה צריך לסגור את החיבור, היה עליו להחליט איזה נוסח, איזו משנה, הוא מעדיף, והיא זו שנכנסה לקובץ שנתקבל ע"י העם, הוא המשנה. (ד"א, המלה "משנה" משמעה, לשנות, לחזור שוב ושוב, וזה מה שעשה שונה ההלכות בע"פ = התנא). ממילא נשארו למשניות מקבילות, והן אלה שיצרו את התוספתא. המשניות החיצוניות הללו, שלא נכללו במשנה, הן הברייתות. תוספתא = התוספת.(א´ בסוף מילה בארמית = ה´ הידיעה), אם כי שם זה לא לגמרי מתאים לה, שכן זה היה אוסף הלכות שאינו תלוי במשנה, וממילא איננו תוספת עליה. התוספתא חשובה כהשלמה למשנה וכמקור עזר חשוב להבנתה. יש בהלכותיה תוספות על המשניות, יש פרשנות של המשניות, יש הוספת פרטים, יש דיונים בפרטים שהמשניות לא מתייחסות אליהם, יש הוספת כללים שאין במשניות ומובאות דעות של חכמים אשר אינם נזכרים במשניות. התוספתא מחולקת כדוגמת המשנה לששה סדרים והסדרים מחולקים למסכתות והמסכתות לפרקים ולהלכות. רב שרירא גאון אכן כותב באיגרתו כי ר´ חייא (בן דורו של רבי) סדר את התוספתא. ר´ חייא חיבר קובץ משניות שכלל גם פרשנות ופסיקה על משנת רבי אך גם הלכות קדומות. זה היה קובץ עצמאי, לא תוספת על משנת רבי אלא מקבילה לה, אבל נראה שעריכה סופית של התוספתא מאוחרת יותר, שכן ר´ חייא עצמו נזכר בתוספתא. (את זה כותב יוסף שכטר, אבל אני חייבת לציין שזה ממש תירוץ קלוש. הרי את המשנה ערך רבי, הקשה לומר שהוא לא מוזכר במשניות. בכל אופן, גם ע"צ מלמד מגיע בספרו למסקנה שלא ר´ חייא הוא עורך התוספתא, ואין לי חשק להתחיל לנבור בספרים ובמחברות בשעה זו...)
הן הלכות התורה שבעל פה, שכשמן כן הן. אלו היו הלכות שנוסחן היה מתומצת ביותר, הן כדי להקל על הזיכרון והן בגלל הצורך בדיוק בניסוח בהיותן בעצם חוקים. היו אנשים מסויימים, בעלי זיכרון טוב במיוחד, שהיו משננים את ההלכות. מכיוון שזו היתה תורה שבעל פה, פרשנות לתורה שבכתב, והיא נאמרה בע"פ ע"י המשננים בבתי המדרש השונים, מדרך הטבע נוצרו כמה מקבילות לאותה הלכה, בשינויי נוסח שונים. חתימת המשנה מקובלת כשנת 200 לספירה, ע"י רבי, הוא רבי יהודה הנשיא. סומכים את כתיבת המשנה לפסוק "עת לעשות לה´ הפרו תורתך", כלומר, שהזמנים היו כ"כ קשים שהיה צורך השעה לעבור על האיסור של כתיבת הדברים שבעל פה. כאמור, התגלגלו כמה נוסחים לאותה משנה, בהתאם למשנן, בהתאם למקומו, וכשהעורך היה צריך לסגור את החיבור, היה עליו להחליט איזה נוסח, איזו משנה, הוא מעדיף, והיא זו שנכנסה לקובץ שנתקבל ע"י העם, הוא המשנה. (ד"א, המלה "משנה" משמעה, לשנות, לחזור שוב ושוב, וזה מה שעשה שונה ההלכות בע"פ = התנא). ממילא נשארו למשניות מקבילות, והן אלה שיצרו את התוספתא. המשניות החיצוניות הללו, שלא נכללו במשנה, הן הברייתות. תוספתא = התוספת.(א´ בסוף מילה בארמית = ה´ הידיעה), אם כי שם זה לא לגמרי מתאים לה, שכן זה היה אוסף הלכות שאינו תלוי במשנה, וממילא איננו תוספת עליה. התוספתא חשובה כהשלמה למשנה וכמקור עזר חשוב להבנתה. יש בהלכותיה תוספות על המשניות, יש פרשנות של המשניות, יש הוספת פרטים, יש דיונים בפרטים שהמשניות לא מתייחסות אליהם, יש הוספת כללים שאין במשניות ומובאות דעות של חכמים אשר אינם נזכרים במשניות. התוספתא מחולקת כדוגמת המשנה לששה סדרים והסדרים מחולקים למסכתות והמסכתות לפרקים ולהלכות. רב שרירא גאון אכן כותב באיגרתו כי ר´ חייא (בן דורו של רבי) סדר את התוספתא. ר´ חייא חיבר קובץ משניות שכלל גם פרשנות ופסיקה על משנת רבי אך גם הלכות קדומות. זה היה קובץ עצמאי, לא תוספת על משנת רבי אלא מקבילה לה, אבל נראה שעריכה סופית של התוספתא מאוחרת יותר, שכן ר´ חייא עצמו נזכר בתוספתא. (את זה כותב יוסף שכטר, אבל אני חייבת לציין שזה ממש תירוץ קלוש. הרי את המשנה ערך רבי, הקשה לומר שהוא לא מוזכר במשניות. בכל אופן, גם ע"צ מלמד מגיע בספרו למסקנה שלא ר´ חייא הוא עורך התוספתא, ואין לי חשק להתחיל לנבור בספרים ובמחברות בשעה זו...)
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.