תומר סתם צודק
קוראים לו תומר והוא קופירייטר. יש כל מיני סוגים קופירייטרים: חלקם מאד מצחיקים, חלקם מוזרים ויש גם כאלה רגילים, שאם לא היית יודע מה הם עושים, לא היית מפנה מבט נוסף. האמת, גם אחרי שתדע שהם קופירייטרים לא בטוח שתתלהב. תומר הוא מהסוג המצחיק. תמיד יש לו מוכן בקנה איזו יציאה ולמרות שיש לו רפרטואר קבוע שחוזר על עצמון, התזמון המדויק בו הן משוגרות, העיתוי המושלם בו הן משוחררות גורם לכך שהוא מפתיע וקורע בכל פעם מחדש. אבל הכי הוא חזק במציאת רווח כפול. כל מי שהשתעשע במקצוע הקופי יודע כי זה לא פשוט למצוא רווח כפול. אם זה בין שתי אותיות שטוחות, זה לא משחק ילדים, אבל אם למשל הרווח מסתתר בין מילה שמסתיימת ב-ם למילה שמתחילה ב-צ, דוגמת סתם צודק, זה כבר עניין למומחים. במיוחד אם מדובר בטקסט נורא ארוך ומשעמם כמו זה. אבל תסמכו על תומר, הוא תמיד ימצא את המילימטר העודף בין המילים. הוא אפילו לא צריך לקרוא את הטקסט. הוא פשוט מפעיל את הראייה הקופי-ביונית שלו, סורק את הדף ומסמן מטרות. זה קופץ לו מול העיניים כאילו הוא שולט במטריקס של עולם הרווחים. כשמדובר ברווחים, תומר שם בכיס הקטן אפילו את הרס"ר שלי מהטירונות בגבעתי, בן-אבו המאנייק. אמרו לי שקופירייטר טוב צריך להיות מבריק, מוכשר, יצירתי וחכם – אחד כזה שיודע הרבה דברים ויש לו בנק מלא בזיכרון שממנו הוא יכול לשלוף כל מיני אסוציאציות וסיפורים שכולנו כבר מזמן שכחנו. אף אחד לא אמר לי שכדי להיות קופירייטר אני צריך לדעת לזהות רווח כפול. אבל, כמו גמיעת רד בול עם חיוך של הנאה, מדובר בעניין של מיומנות נרכשת, ולאט לאט אני מפנים את התורה. אני יושב ומקליד מילים ולוחץ על מקש הרווח פעמיים, באופן שרירותי לחלוטין. אח"כ אני עובר על הטקסט ומחפש את הרווח הכפול. לפעמים אני מוצא את עצמי בודק מודעות בעיתונים, של חברים שלי ממשרדים אחרים. בין לבין אני גם חושב על איזו פרסומת שתביא לי אריה זהב.
קוראים לו תומר והוא קופירייטר. יש כל מיני סוגים קופירייטרים: חלקם מאד מצחיקים, חלקם מוזרים ויש גם כאלה רגילים, שאם לא היית יודע מה הם עושים, לא היית מפנה מבט נוסף. האמת, גם אחרי שתדע שהם קופירייטרים לא בטוח שתתלהב. תומר הוא מהסוג המצחיק. תמיד יש לו מוכן בקנה איזו יציאה ולמרות שיש לו רפרטואר קבוע שחוזר על עצמון, התזמון המדויק בו הן משוגרות, העיתוי המושלם בו הן משוחררות גורם לכך שהוא מפתיע וקורע בכל פעם מחדש. אבל הכי הוא חזק במציאת רווח כפול. כל מי שהשתעשע במקצוע הקופי יודע כי זה לא פשוט למצוא רווח כפול. אם זה בין שתי אותיות שטוחות, זה לא משחק ילדים, אבל אם למשל הרווח מסתתר בין מילה שמסתיימת ב-ם למילה שמתחילה ב-צ, דוגמת סתם צודק, זה כבר עניין למומחים. במיוחד אם מדובר בטקסט נורא ארוך ומשעמם כמו זה. אבל תסמכו על תומר, הוא תמיד ימצא את המילימטר העודף בין המילים. הוא אפילו לא צריך לקרוא את הטקסט. הוא פשוט מפעיל את הראייה הקופי-ביונית שלו, סורק את הדף ומסמן מטרות. זה קופץ לו מול העיניים כאילו הוא שולט במטריקס של עולם הרווחים. כשמדובר ברווחים, תומר שם בכיס הקטן אפילו את הרס"ר שלי מהטירונות בגבעתי, בן-אבו המאנייק. אמרו לי שקופירייטר טוב צריך להיות מבריק, מוכשר, יצירתי וחכם – אחד כזה שיודע הרבה דברים ויש לו בנק מלא בזיכרון שממנו הוא יכול לשלוף כל מיני אסוציאציות וסיפורים שכולנו כבר מזמן שכחנו. אף אחד לא אמר לי שכדי להיות קופירייטר אני צריך לדעת לזהות רווח כפול. אבל, כמו גמיעת רד בול עם חיוך של הנאה, מדובר בעניין של מיומנות נרכשת, ולאט לאט אני מפנים את התורה. אני יושב ומקליד מילים ולוחץ על מקש הרווח פעמיים, באופן שרירותי לחלוטין. אח"כ אני עובר על הטקסט ומחפש את הרווח הכפול. לפעמים אני מוצא את עצמי בודק מודעות בעיתונים, של חברים שלי ממשרדים אחרים. בין לבין אני גם חושב על איזו פרסומת שתביא לי אריה זהב.
לגופו של פוסט, תודה. האמת היא שלפני ימים אחד פתחתי בלוג (עוד מבטי "נו באמת ארז, תודה שאתה כבר הוא...") בקפה דה מרקר ויש שם פוסט אחד ראשון שבהזדמנות גם אפרסם כאן, אבל מי שלא יכול לחכות, 