TikvaBonneh
New member
ולראיה
כל השיטות הללו מצליחות הרבה יותר עם נט"ים מאשר עם אוטיסטים.
כל השיטות הללו מצליחות הרבה יותר עם נט"ים מאשר עם אוטיסטים.
תוכנית DIR או RDI ביתית - שלב הטכלס
- פותח הנושא חן מהגליל
- פורסם בתאריך
מנסה לענות
קצת קשה לי, גם כי יש לי המון דברים בראש ואין באמת פנאי (ורצון בחשיפה) כדי להסביר במלואם. וגם כי בשאלות שלך יש כבר הנחות יסוד שאינן נכונות בעיני וזה ללכת להוכיח שאין לך אחות ולא מתאים לי לכתוב מתוך התגוננות. אני כותבת לא כמייצגת של RDI אלא כאמא שכבר יותר מ8 שנים מנסה להבין את הא"ס שלה, לומדת ממנו, ממנחים שונים, מבוגרים וילדים בספקטרום,מהורים וממה שאפשר...
אתה כתבת: "מהעובדה שהמודעות הטבעית והנכונה והמתאימה לאוטיסטים ולהתפתחותם היא שונה מהממוצע" , אבל כתבת שמה שאני כתבתי הוא פרדוקס. הרי אם אני נ"ט ואני רוצה להתאים את המודעות שלי לדרך ההתפתחות של בני אני צריכה אולי ללמוד לעשות משהו שלא בא לי בטבעיות.
אתה יודע מה קורה בטבעיות לרוב האנשים במגע עם אוטיסטים? אחוז ההוראות בשפה שלהם עולה. "תן לי" "בוא" שב" וכו' וזה קורה כי הפידבק שאנחנו מקבלים מהאוטיסט הוא לא זה שאנו רגילים/ מצפים לו.(אני מבקשת להדגיש שאין שיפוטיות במשפט האחרון). מנחי הRDI שלי לימדו אותי לזהות את זה ולהבין איך לשנות את השפה שלי. ואז אני צריכה להאט את הקצב שלי ולחשוב קצת על מה שאני אומרת.
אם הייתי יכולה להראות לכם דברים שאנחנו עושים אולי זה היה יותר ברור, אבל אני שומרת על פרטיותו של בני. אנסה לתת דוגמה קטנטונת, בטח יש יותר מוצלחות אבל זה משהו שעולה לי בראש:
נניח אני מסדרת את הקניות עם הבן שלי , נניח הוא בן 5 והוא שמח לסדר איתי את הקניות (רוב הילדים הקטנים שמחים לפני שהם מתחילים לתפוס את זה כמטלה...). אני מעבירה לו את התפוחים אחד אחד לשים בקערה, הוא לוקח מהיד שלי ושם בקערה וכל פעם פונה לכיווני בחזרה לקחת תפוח נוסף. כל הפעילות הזו היא לא טריוויאלית עם הרבה ילדים אוטיסטים ולא היתה טריוויאלית עם הבן שלי בגיל הזה. כדי שהיא תקרה אני צריכה לספק לו איזו סביבה שתאפשר לו להיות נינוח מספיק ובטוח מספיק באינטראקציה הזאת. למשל להוריד לגמרי את המלל, להשתמש רק בג'סטות, לתת לו מספיק זמן אחרי שהוא הניח תפוח אחד ועד שהוא פונה אלי שוב לתפוח הבא (כי כן אני מכבדת את זה שיש כל מיני דברים מעניינים בקערה כמו הסימטריה של סידור התפוחים, הכתמים עליהם או כל דבר אחר שחשוב בעיניו ואין מה לעשות לא מרגש כל כך נ"ט פשוטה שכמוני
) נניח שנתתי לו קצת זמן בעולם התפוחים, בכל זאת כבר משעמם לי לעמוד שם סתם, גם אני בנאדם עם צרכים משלי. "המטפלים" למיניהם יגידו דיי מהר "יוסי קח עוד תפוח, יוסי שים אותו בקערה"
שולחת ותיכף ממשיכה
קצת קשה לי, גם כי יש לי המון דברים בראש ואין באמת פנאי (ורצון בחשיפה) כדי להסביר במלואם. וגם כי בשאלות שלך יש כבר הנחות יסוד שאינן נכונות בעיני וזה ללכת להוכיח שאין לך אחות ולא מתאים לי לכתוב מתוך התגוננות. אני כותבת לא כמייצגת של RDI אלא כאמא שכבר יותר מ8 שנים מנסה להבין את הא"ס שלה, לומדת ממנו, ממנחים שונים, מבוגרים וילדים בספקטרום,מהורים וממה שאפשר...
אתה כתבת: "מהעובדה שהמודעות הטבעית והנכונה והמתאימה לאוטיסטים ולהתפתחותם היא שונה מהממוצע" , אבל כתבת שמה שאני כתבתי הוא פרדוקס. הרי אם אני נ"ט ואני רוצה להתאים את המודעות שלי לדרך ההתפתחות של בני אני צריכה אולי ללמוד לעשות משהו שלא בא לי בטבעיות.
אתה יודע מה קורה בטבעיות לרוב האנשים במגע עם אוטיסטים? אחוז ההוראות בשפה שלהם עולה. "תן לי" "בוא" שב" וכו' וזה קורה כי הפידבק שאנחנו מקבלים מהאוטיסט הוא לא זה שאנו רגילים/ מצפים לו.(אני מבקשת להדגיש שאין שיפוטיות במשפט האחרון). מנחי הRDI שלי לימדו אותי לזהות את זה ולהבין איך לשנות את השפה שלי. ואז אני צריכה להאט את הקצב שלי ולחשוב קצת על מה שאני אומרת.
אם הייתי יכולה להראות לכם דברים שאנחנו עושים אולי זה היה יותר ברור, אבל אני שומרת על פרטיותו של בני. אנסה לתת דוגמה קטנטונת, בטח יש יותר מוצלחות אבל זה משהו שעולה לי בראש:
נניח אני מסדרת את הקניות עם הבן שלי , נניח הוא בן 5 והוא שמח לסדר איתי את הקניות (רוב הילדים הקטנים שמחים לפני שהם מתחילים לתפוס את זה כמטלה...). אני מעבירה לו את התפוחים אחד אחד לשים בקערה, הוא לוקח מהיד שלי ושם בקערה וכל פעם פונה לכיווני בחזרה לקחת תפוח נוסף. כל הפעילות הזו היא לא טריוויאלית עם הרבה ילדים אוטיסטים ולא היתה טריוויאלית עם הבן שלי בגיל הזה. כדי שהיא תקרה אני צריכה לספק לו איזו סביבה שתאפשר לו להיות נינוח מספיק ובטוח מספיק באינטראקציה הזאת. למשל להוריד לגמרי את המלל, להשתמש רק בג'סטות, לתת לו מספיק זמן אחרי שהוא הניח תפוח אחד ועד שהוא פונה אלי שוב לתפוח הבא (כי כן אני מכבדת את זה שיש כל מיני דברים מעניינים בקערה כמו הסימטריה של סידור התפוחים, הכתמים עליהם או כל דבר אחר שחשוב בעיניו ואין מה לעשות לא מרגש כל כך נ"ט פשוטה שכמוני
שולחת ותיכף ממשיכה
המשך
אז אני אגיד משהו כמו "הו, יש לי עוד הרבה תפוחים בשקית" שזה לא הוראה. זה משפט שאמור להביא לתהליך חשיבה אצל הילד - רגע , אני בעצם עושה פה משהו עם אמא שלי והיא אומרת משהו שאני יכול להגיב עליו"
לפעמים אני לא אגיד כלום, אלא כשנתחיל לשים את התפוחים אני אתן איזה מקצב "היי, הופ, היי הופ" (לילד הפרטי שלי מקצבים תמיד עזרו וגרמו לחיוך) ואז אחרי שנתתי לו לחלום כמה זמן אני אתחיל שוב את המקצב "היי... "
אחרי שהוא כבר מרגיש בטוח בלקבל, לשים, לחזור ונהנה מזה (עושים את זה בכייף, ועם צחוקים קטנים כמו פתאום לשים את התפוח על הראש שלי) אני אחזיק תפוח גבוה מדי. לילד שלי בהתחלה זה היה גורם להפנות לי את הגב ולחזור לדגמי התפוחים. אני מבינה את זה כאיזושהי רמה של חוסר וודאות שקשה לו להתמודד איתה. אני רוצה ליצור אצלו תחושה של מסוגלות להתמודד עם סוג כזה של חוסר וודאות. אז אני אתן לו מה שהמדריכים שלי קוראים "פיגומים" אני אגיד משהו בסגנון "אה, גבוה מדי", בפעם הבאה שאני אעשה את זה הוא אולי לא יפנה לי את הגב אלא רק טיפה יתנועע ואני אתן לו מהר את הפיגום "גבוה מדי? הנה אני מורידה" ואוריד לאט אל תוך היד שלו. בפעם הבאה הוא בד"כ ימתח את היד שלו ויתייחס אלי באיזושהי צורה. הוא כבר יודע שגם אם זה לא מגיע אליו מיד הוא יכול לעשות משהו שישפיע על הסביבה (עלי).
זאת באמת היתה דוגמונת קטנטונת. האם זה בעיניך נסיון לשבור את המהות האוטיסטית שלו? האם הוא לא לפני הכל ילד שרוצה להצליח באינטראקציה פשוטה עם אמא שלו? (אני שואלת ברצינות לא בהתגרות)
אז אני אגיד משהו כמו "הו, יש לי עוד הרבה תפוחים בשקית" שזה לא הוראה. זה משפט שאמור להביא לתהליך חשיבה אצל הילד - רגע , אני בעצם עושה פה משהו עם אמא שלי והיא אומרת משהו שאני יכול להגיב עליו"
לפעמים אני לא אגיד כלום, אלא כשנתחיל לשים את התפוחים אני אתן איזה מקצב "היי, הופ, היי הופ" (לילד הפרטי שלי מקצבים תמיד עזרו וגרמו לחיוך) ואז אחרי שנתתי לו לחלום כמה זמן אני אתחיל שוב את המקצב "היי... "
אחרי שהוא כבר מרגיש בטוח בלקבל, לשים, לחזור ונהנה מזה (עושים את זה בכייף, ועם צחוקים קטנים כמו פתאום לשים את התפוח על הראש שלי) אני אחזיק תפוח גבוה מדי. לילד שלי בהתחלה זה היה גורם להפנות לי את הגב ולחזור לדגמי התפוחים. אני מבינה את זה כאיזושהי רמה של חוסר וודאות שקשה לו להתמודד איתה. אני רוצה ליצור אצלו תחושה של מסוגלות להתמודד עם סוג כזה של חוסר וודאות. אז אני אתן לו מה שהמדריכים שלי קוראים "פיגומים" אני אגיד משהו בסגנון "אה, גבוה מדי", בפעם הבאה שאני אעשה את זה הוא אולי לא יפנה לי את הגב אלא רק טיפה יתנועע ואני אתן לו מהר את הפיגום "גבוה מדי? הנה אני מורידה" ואוריד לאט אל תוך היד שלו. בפעם הבאה הוא בד"כ ימתח את היד שלו ויתייחס אלי באיזושהי צורה. הוא כבר יודע שגם אם זה לא מגיע אליו מיד הוא יכול לעשות משהו שישפיע על הסביבה (עלי).
זאת באמת היתה דוגמונת קטנטונת. האם זה בעיניך נסיון לשבור את המהות האוטיסטית שלו? האם הוא לא לפני הכל ילד שרוצה להצליח באינטראקציה פשוטה עם אמא שלו? (אני שואלת ברצינות לא בהתגרות)
ההתייחסות ל"טבעי" נגעה לילד ולא לך
התגובה הייתה על משפט כמו "כדי שהילד יהיה חניך טבעי בחברה"
חלק מההנחות המוקדמות שלך לגבי התהליך פשוט לא נכונות בעיני
כמו למשל שאת מניחה שאם את מחזיקה תפוח גבוה מדי אז הוא אינו מגיב בגלל שזה מורכב לו מדי ואני מניח שהוא מניח שאת פשוט טיפשה,ואני לא מתכוון להעליב,אלא שגם מהתנסותי אז המון נסיונות לחנך אותי ולהראות לי מורכבות כביכול היו נורא נלעגים בעיני כי אנשים הניחו שאיני יודע מה שהם יודעים ולכן סיבכו מצבים הכי פשוטים(דינה לפעמים מתייחסת לכך),מבחינת הילד אם את מקשה על האינטראקציה אז זה מה שאת עושה,מקשה על האינטראקציה,מורכבות עדיף ללמוד דרך הרחבה והעמקה של אינטראקציה מוצלחת ולא על ידי יצירת מצוקה מדומה או מחסומים מלאכותיים,שכאלה יש לנו גם ככה למכביר ,
ההנחה המוקדמת שלך ושל כל מי שמתיימר לטפל באוטיזם זה שחוסר התגובה שלהם לדברים שלדעתך דורשים תגובה מעיד,למשל,כמו בדוגמה שהבאת,על חוסר אמון ביכולת לשנות את הסביבה ולהשפיע עליה
נסיון אמיתי להבין ולדעת את הילד היה מגלה שהוא נולד ונועד להשפיע על הסביבה בצורה אחרות ושונה מהממוצע
ואת זה צריך לטפח
לא את מה שנכון לך
אלא את מה שנכון לו
כי שם מצוי הערך האמיתי ביחודו וביעודו
הקטע עם המקצבים דווקא מאוד מדבר אלי אבל בדיוק בגלל זה איני כופה אותו לעולם אלא רק מנסה להצטרף לפעמים או לנגן ליד ועם ומול המקצב של הילדה
וגם בגלל זה איני מלמד אותה לדבר אלא מנסה לדבר כמוה ואיתה(יש לה שפה פרטית משגעת ביופיה)
וגם זה נראה לי מוגזם או כהתערבות בלתי רצוייה בהתפתחותה
כי אני עד היום,ואני האדם הכי זקן בפורום הזה,לא יודע עדיין מה הקצב הנכון של הדברים,של המילים,של התנועות שמחברות בין האנשים ,זו גם הסיבה שאני לא אצא מהבית בלי האייפוד שלי,אבל חוסר הידיעה הזאת לא גורם לי לחשוב שהאחרים יודעים,אני יודע בבירור שהם אינם יודעים,רואים את זה ומרגישים את זה כל הזמן ובכל מקום
ולכן איני מנסה להכתיב לעולם קצב לאחר
אלא להקשיב לקצב שלו ולראות עם אני יכול לאלתר עליו משהו או אם יש בכך בכלל צורך
לכן גם אין לי בעייה עם בהייה חסרת מעש שאופיינית גם לי וגם לילדתי וגם לכל מיני אוטיסטים או אנשים אחרים
מבחינתי שהות לא קצובה מהווה מצע אופטימלי לחיפוש לא מותנה אחר הקצב האמיתי
מהמקום הזה אני גם הכי מתנגד להגדרת אוטיזם כלקות,כי אין לי ספק שהיומרה של קבוצה מסויימת של אנשים נפוחים במיוחד לקבוע מהי הדדיות נאותה(כמו שאת מראה בדוגמאות כאן יש קשר בין הדדיות והציפיה לה ובין קצב) ולסמן את כל מה שחורג ממנה כלקוי או פגום או אדם לא נכון היא חרפה שאין כדוגמתה ובבוא היום ההיסטוריה תדרוש מהמדע דין וחשבון קשה ונוקב על התנהלותה בעניין זה
ואני מציע לאנשים להתחיל להערך ליום הזה כבר כיום
ההנחה שגם מנחה הRDI האחר מביא כאן,שלפיה חוסר התגובה האוטיסטית מקורו בחוסר יכולת להכיל אי וודאות מתעלמת מהיכולת והצורך האוטיסטי להכיל אי וודאות שחותרת גם תחת מה שוודאי לך ולאדם הנורמטיבי
זה הגרעין שממנו האוטיסט שואב את חיוניות התפתחותו
אלא שהוא מערער את וודאות הסביבה שלכן ממהרת ל"חנך" אותו ו"לטפל" בו
ואני לא אומר ולא חושב שילד אוטיסט לא זקוק לאינטראקציה ותמיכה וטיפול וחינוך
אבל הוא זקוק למה שיפתח את מה שמהותי בו ולו ולא את מה שמהותי לך ובך
הדוגמאות שהבאת כאן הן משפילות ולא יעילות בטווח ארוך
הן רק יוצרות ניכור
זה לא אומר שהאוטיסט לא ישתף פעולה ואפילו ימצא פתרונות יצירתיים שיגרמו לו לבלוע את ההתנשאות הגלומה בגישה ולו בגלל שהוא פשוט אוהב אותך
אבל הן ממש לא לעניין
בכלל לא
הן מחמיצות את כל מה שהכי מקסים והכי מופלא באוטיזם
התגובה הייתה על משפט כמו "כדי שהילד יהיה חניך טבעי בחברה"
חלק מההנחות המוקדמות שלך לגבי התהליך פשוט לא נכונות בעיני
כמו למשל שאת מניחה שאם את מחזיקה תפוח גבוה מדי אז הוא אינו מגיב בגלל שזה מורכב לו מדי ואני מניח שהוא מניח שאת פשוט טיפשה,ואני לא מתכוון להעליב,אלא שגם מהתנסותי אז המון נסיונות לחנך אותי ולהראות לי מורכבות כביכול היו נורא נלעגים בעיני כי אנשים הניחו שאיני יודע מה שהם יודעים ולכן סיבכו מצבים הכי פשוטים(דינה לפעמים מתייחסת לכך),מבחינת הילד אם את מקשה על האינטראקציה אז זה מה שאת עושה,מקשה על האינטראקציה,מורכבות עדיף ללמוד דרך הרחבה והעמקה של אינטראקציה מוצלחת ולא על ידי יצירת מצוקה מדומה או מחסומים מלאכותיים,שכאלה יש לנו גם ככה למכביר ,
ההנחה המוקדמת שלך ושל כל מי שמתיימר לטפל באוטיזם זה שחוסר התגובה שלהם לדברים שלדעתך דורשים תגובה מעיד,למשל,כמו בדוגמה שהבאת,על חוסר אמון ביכולת לשנות את הסביבה ולהשפיע עליה
נסיון אמיתי להבין ולדעת את הילד היה מגלה שהוא נולד ונועד להשפיע על הסביבה בצורה אחרות ושונה מהממוצע
ואת זה צריך לטפח
לא את מה שנכון לך
אלא את מה שנכון לו
כי שם מצוי הערך האמיתי ביחודו וביעודו
הקטע עם המקצבים דווקא מאוד מדבר אלי אבל בדיוק בגלל זה איני כופה אותו לעולם אלא רק מנסה להצטרף לפעמים או לנגן ליד ועם ומול המקצב של הילדה
וגם בגלל זה איני מלמד אותה לדבר אלא מנסה לדבר כמוה ואיתה(יש לה שפה פרטית משגעת ביופיה)
וגם זה נראה לי מוגזם או כהתערבות בלתי רצוייה בהתפתחותה
כי אני עד היום,ואני האדם הכי זקן בפורום הזה,לא יודע עדיין מה הקצב הנכון של הדברים,של המילים,של התנועות שמחברות בין האנשים ,זו גם הסיבה שאני לא אצא מהבית בלי האייפוד שלי,אבל חוסר הידיעה הזאת לא גורם לי לחשוב שהאחרים יודעים,אני יודע בבירור שהם אינם יודעים,רואים את זה ומרגישים את זה כל הזמן ובכל מקום
ולכן איני מנסה להכתיב לעולם קצב לאחר
אלא להקשיב לקצב שלו ולראות עם אני יכול לאלתר עליו משהו או אם יש בכך בכלל צורך
לכן גם אין לי בעייה עם בהייה חסרת מעש שאופיינית גם לי וגם לילדתי וגם לכל מיני אוטיסטים או אנשים אחרים
מבחינתי שהות לא קצובה מהווה מצע אופטימלי לחיפוש לא מותנה אחר הקצב האמיתי
מהמקום הזה אני גם הכי מתנגד להגדרת אוטיזם כלקות,כי אין לי ספק שהיומרה של קבוצה מסויימת של אנשים נפוחים במיוחד לקבוע מהי הדדיות נאותה(כמו שאת מראה בדוגמאות כאן יש קשר בין הדדיות והציפיה לה ובין קצב) ולסמן את כל מה שחורג ממנה כלקוי או פגום או אדם לא נכון היא חרפה שאין כדוגמתה ובבוא היום ההיסטוריה תדרוש מהמדע דין וחשבון קשה ונוקב על התנהלותה בעניין זה
ואני מציע לאנשים להתחיל להערך ליום הזה כבר כיום
ההנחה שגם מנחה הRDI האחר מביא כאן,שלפיה חוסר התגובה האוטיסטית מקורו בחוסר יכולת להכיל אי וודאות מתעלמת מהיכולת והצורך האוטיסטי להכיל אי וודאות שחותרת גם תחת מה שוודאי לך ולאדם הנורמטיבי
זה הגרעין שממנו האוטיסט שואב את חיוניות התפתחותו
אלא שהוא מערער את וודאות הסביבה שלכן ממהרת ל"חנך" אותו ו"לטפל" בו
ואני לא אומר ולא חושב שילד אוטיסט לא זקוק לאינטראקציה ותמיכה וטיפול וחינוך
אבל הוא זקוק למה שיפתח את מה שמהותי בו ולו ולא את מה שמהותי לך ובך
הדוגמאות שהבאת כאן הן משפילות ולא יעילות בטווח ארוך
הן רק יוצרות ניכור
זה לא אומר שהאוטיסט לא ישתף פעולה ואפילו ימצא פתרונות יצירתיים שיגרמו לו לבלוע את ההתנשאות הגלומה בגישה ולו בגלל שהוא פשוט אוהב אותך
אבל הן ממש לא לעניין
בכלל לא
הן מחמיצות את כל מה שהכי מקסים והכי מופלא באוטיזם
קוראת אותך גם בדיונים אחרים
ולא יכולה לעמוד בקצב. אז מסכמת בקצרה.
מבינה את הזעקה נגד טיפולים. רואה מסביבי כל הזמן שלאוטיסטים עושים דברים שלא היו מעיזים לאחרים.
מאמינה לגמרי שאני עושה משהו אחר.וגם, שואלת את עצמי שאלות באופן יומיומי.
ברור לי שלא אצליח לשכנע אותך. אבל יש לי את הילד שלי והוא זה שנותן לי את הפידבקים המידיים והיומיומיים ומקווה שלפחות תאמין שלמרות שאולי לעולם לא אבין את כל מהותו הוא עדיין פשוט ילד, שאני מכירה הכי טוב מכולם ושהמטרה שלי היא לא שישב לי בשקט בין הוואזות כשבאים אורחים....
לדעתי כשאתה ואחרים עושים הזרה כזאת של האוטיסטים - בנוסח לעולם לא תבינו את המהות והייעוד שלהם, זה לשפוך את התינוק עם המים. הילד שלי הוא לא חייזר ולא מלאך, הוא שונה נוירולוגית ממני, או שונה איכשהו, אבל הוא גם פשוט בנאדם קטן.
ולא יכולה לעמוד בקצב. אז מסכמת בקצרה.
מבינה את הזעקה נגד טיפולים. רואה מסביבי כל הזמן שלאוטיסטים עושים דברים שלא היו מעיזים לאחרים.
מאמינה לגמרי שאני עושה משהו אחר.וגם, שואלת את עצמי שאלות באופן יומיומי.
ברור לי שלא אצליח לשכנע אותך. אבל יש לי את הילד שלי והוא זה שנותן לי את הפידבקים המידיים והיומיומיים ומקווה שלפחות תאמין שלמרות שאולי לעולם לא אבין את כל מהותו הוא עדיין פשוט ילד, שאני מכירה הכי טוב מכולם ושהמטרה שלי היא לא שישב לי בשקט בין הוואזות כשבאים אורחים....
לדעתי כשאתה ואחרים עושים הזרה כזאת של האוטיסטים - בנוסח לעולם לא תבינו את המהות והייעוד שלהם, זה לשפוך את התינוק עם המים. הילד שלי הוא לא חייזר ולא מלאך, הוא שונה נוירולוגית ממני, או שונה איכשהו, אבל הוא גם פשוט בנאדם קטן.
לא חייזר ולא מלאך
ולהיות בן אדם,קטן או גדול,זה לא תמיד פשוט
ושונות ניורוגית היא גם שהות זהותית מה שעלול לסבך עוד יותר את העניין
ואני בסך הכל בכיוון שלך וגם חושב שגם אם לא מבינים בשלמות עדיין יש הבדל בין גישה מבטלת לחלוטין לבין כזאת שמנסה לפחות להשהות מעט את השיפוט האוטומטי
לא חושב שהורים מכירים את הילד שלהם הכי טוב בעולם
בסך הכל נותן את הזווית שלי ולא מצפה שאנשים יקבלו אותה בכלל
מבחינתי גם אם תשהה עוד מעט את המבט זה הצפוי והמקובל זה בסדר
ולהיות בן אדם,קטן או גדול,זה לא תמיד פשוט
ושונות ניורוגית היא גם שהות זהותית מה שעלול לסבך עוד יותר את העניין
ואני בסך הכל בכיוון שלך וגם חושב שגם אם לא מבינים בשלמות עדיין יש הבדל בין גישה מבטלת לחלוטין לבין כזאת שמנסה לפחות להשהות מעט את השיפוט האוטומטי
לא חושב שהורים מכירים את הילד שלהם הכי טוב בעולם
בסך הכל נותן את הזווית שלי ולא מצפה שאנשים יקבלו אותה בכלל
מבחינתי גם אם תשהה עוד מעט את המבט זה הצפוי והמקובל זה בסדר
DIR
בעיקר לילדים בגיל הגן, לילדים בתפקוד בינוני ונמוך - מתאים גם לגדולים יותר.
עבדנו בהתחלה עם מנחה אחד שפעם בשבוע לימד אותי איך לשחק ולעבוד עם הילד- מכון בייקר בבר אילן מאוד טובים בזה. מנחים, מצלמים וומנתחים. הם לא עושים ממש dir אבל עובדים בשיטת משחק שמבוססת על פלורטיים.
היתה לילד קלינאית תקשורת שעבדה איתו בשיטה.
ופיזיותרפיסטית/ מרפאה בעיסוק שגם לימדה אותי המון, ועבדה עם הילד יום בשבוע.
במשך השבוע אני עשיתי איתו סשנים במשך היום. מדברים על חמישה עשר בשבוע כדי שיהיה אפקטיבי.
לא עבדתי איתה אישית, אבל ראיתי סרטונים של קבוצות שעליזה וייג מנחה, והיא פשוט מעולה. הלוואי שהיו לי באיזור קבוצות משחק כאלה.
לדעתי, שווה לקחת מנחה אחד שיהיה ממש טוב כדי שתוכלי ללמוד ממנו איך לעבוד עם הילדה, ואחרי תקופה מסויימת אפשר להפגש בתדירות נמוכה יותר, כדי שתקבלי הנחיות על איך להמשיך לעבוד.
בעיקר לילדים בגיל הגן, לילדים בתפקוד בינוני ונמוך - מתאים גם לגדולים יותר.
עבדנו בהתחלה עם מנחה אחד שפעם בשבוע לימד אותי איך לשחק ולעבוד עם הילד- מכון בייקר בבר אילן מאוד טובים בזה. מנחים, מצלמים וומנתחים. הם לא עושים ממש dir אבל עובדים בשיטת משחק שמבוססת על פלורטיים.
היתה לילד קלינאית תקשורת שעבדה איתו בשיטה.
ופיזיותרפיסטית/ מרפאה בעיסוק שגם לימדה אותי המון, ועבדה עם הילד יום בשבוע.
במשך השבוע אני עשיתי איתו סשנים במשך היום. מדברים על חמישה עשר בשבוע כדי שיהיה אפקטיבי.
לא עבדתי איתה אישית, אבל ראיתי סרטונים של קבוצות שעליזה וייג מנחה, והיא פשוט מעולה. הלוואי שהיו לי באיזור קבוצות משחק כאלה.
לדעתי, שווה לקחת מנחה אחד שיהיה ממש טוב כדי שתוכלי ללמוד ממנו איך לעבוד עם הילדה, ואחרי תקופה מסויימת אפשר להפגש בתדירות נמוכה יותר, כדי שתקבלי הנחיות על איך להמשיך לעבוד.
Anat Shemer
New member
כאן
http://aut.sagepub.com/content/11/5/397.abstract
אבל יש באמת חסר וצורך מאוד גדול במחקר אמיתי של גישות עבודה שונות. רוב כספי המחקר (למשל של NIH) מופנים לסיבות ולא לגישות התערבות. מאוד קשה, עד בילתי אפשרי, לקבל גראנטים למחקרים כאלה והתוצאה היא שהם כמעט לא מתקיימים.
http://aut.sagepub.com/content/11/5/397.abstract
אבל יש באמת חסר וצורך מאוד גדול במחקר אמיתי של גישות עבודה שונות. רוב כספי המחקר (למשל של NIH) מופנים לסיבות ולא לגישות התערבות. מאוד קשה, עד בילתי אפשרי, לקבל גראנטים למחקרים כאלה והתוצאה היא שהם כמעט לא מתקיימים.
Anat Shemer
New member
אם תשלח\י לי כתובת אי-מייל
אני יכולה לנסות לסרוק את הטקסט המלא של המחקר ולשלוח.
אני יכולה לנסות לסרוק את הטקסט המלא של המחקר ולשלוח.
ד ו ר ו ן ז ו ה ר
New member
תרגום חלקי של המחקר שהתפרסם ב sage
Evaluation of the Relationship
Development Intervention Program
אבסטרקט
המחקר הוא השני בסדרת הערכות יעילות גישת ה-RDI® (תכנית לפיתוח יחסים חברתיים) המיועדת לתקן ליקויים ייחודים המאפיינים את הספקטרום האוטיסטי. RDI® היא גישה התפתחותית-קוגניטיבית שמטרתה הכשרה והנחיית ההורים וספקי הטיפול העיקריים של הילד, המאומנים ע"י מנחה מוסמך, לתרגל ולספק הזדמנויות להתמודדות יום יומית עם מצבים דינאמיים בדרגות קושי הולכות וגדלות. המחקר משקף את התקדמותם של 16 ילדים שהשתתפו בתכנית RDI® בשנים שבין 2000-2005. נערכה השוואת פרוטוקולים מקובלים של אבחון אוטיזם (ADOS ו-ADI-R). נבדקו פרמטרים של גמישות מחשבתית והשמה במסגרת חינוכית (חינוך מיוחד מול חינוך רגיל).
הממצאים מראים שאף ילד מתוך הילדים שאובחנו כלוקים באוטיזם בתחילת הטיפול לא אובחן כך בסיום 30 חודשי הטיפול. ממצאים חיוביים דומים נמצאו בתחום החשיבה הגמישה ובתחום ההשמה. כל הילדים המטופלים שולבו, בסיום מינימום של 30 חודשי טיפול, בהצלחה בחינוך הרגיל והראו גמישות מחשבתית לפי הפרמטרים שנבדקו במחקר.
נתונים בולטים
Percentage of participants rated as demonstrating ‘age appropriate
flexibility’ by item
Pre-treatment Follow-up
% %
Unexpected change to familiar routines 12.5 81.3
Unexpected omission of a routine activity 18.8 87.5
Changes to activities without preparation 25.0 81.3
Anticipating an event and encountering another 31.3 75.0
Unexpected actions by familiar people 25.0 75.0
Interruption during a highly favored activity 6.3 68.8
Stopping a task before it is finished 12.5 68.8
Planning for things that might go wrong 00.0 43.8
Adapting when original plans don’t work out 18.8 75.0
Using familiar objects in a novel way 12.5 56.3
Grand mean 16.3 71 .
המחקר מפורסם בירחון Autism בהוצאת SAGE והוא ניתן להורדה דרך אתר בית ההוצאה:
אבסטרקט: http://aut.sagepub.com/content/11/5/397.abstract
המחקר המלא (חינם בהרשמה): http://aut.sagepub.com/content/11/5/397.full.pdf+html
כן ניתן לפנות אלי לקבלת המחקר: [email protected]
דורון זוהר
מנחה RDI® מוסמך
050-5237224
Evaluation of the Relationship
Development Intervention Program
אבסטרקט
המחקר הוא השני בסדרת הערכות יעילות גישת ה-RDI® (תכנית לפיתוח יחסים חברתיים) המיועדת לתקן ליקויים ייחודים המאפיינים את הספקטרום האוטיסטי. RDI® היא גישה התפתחותית-קוגניטיבית שמטרתה הכשרה והנחיית ההורים וספקי הטיפול העיקריים של הילד, המאומנים ע"י מנחה מוסמך, לתרגל ולספק הזדמנויות להתמודדות יום יומית עם מצבים דינאמיים בדרגות קושי הולכות וגדלות. המחקר משקף את התקדמותם של 16 ילדים שהשתתפו בתכנית RDI® בשנים שבין 2000-2005. נערכה השוואת פרוטוקולים מקובלים של אבחון אוטיזם (ADOS ו-ADI-R). נבדקו פרמטרים של גמישות מחשבתית והשמה במסגרת חינוכית (חינוך מיוחד מול חינוך רגיל).
הממצאים מראים שאף ילד מתוך הילדים שאובחנו כלוקים באוטיזם בתחילת הטיפול לא אובחן כך בסיום 30 חודשי הטיפול. ממצאים חיוביים דומים נמצאו בתחום החשיבה הגמישה ובתחום ההשמה. כל הילדים המטופלים שולבו, בסיום מינימום של 30 חודשי טיפול, בהצלחה בחינוך הרגיל והראו גמישות מחשבתית לפי הפרמטרים שנבדקו במחקר.
נתונים בולטים
Percentage of participants rated as demonstrating ‘age appropriate
flexibility’ by item
Pre-treatment Follow-up
% %
Unexpected change to familiar routines 12.5 81.3
Unexpected omission of a routine activity 18.8 87.5
Changes to activities without preparation 25.0 81.3
Anticipating an event and encountering another 31.3 75.0
Unexpected actions by familiar people 25.0 75.0
Interruption during a highly favored activity 6.3 68.8
Stopping a task before it is finished 12.5 68.8
Planning for things that might go wrong 00.0 43.8
Adapting when original plans don’t work out 18.8 75.0
Using familiar objects in a novel way 12.5 56.3
Grand mean 16.3 71 .
המחקר מפורסם בירחון Autism בהוצאת SAGE והוא ניתן להורדה דרך אתר בית ההוצאה:
אבסטרקט: http://aut.sagepub.com/content/11/5/397.abstract
המחקר המלא (חינם בהרשמה): http://aut.sagepub.com/content/11/5/397.full.pdf+html
כן ניתן לפנות אלי לקבלת המחקר: [email protected]
דורון זוהר
מנחה RDI® מוסמך
050-5237224
תודה רבה
מה שאנחנו עושים כרגע (ה- Play Project) דומה מאוד למה שעושים במכון בייקר (כך אמרו לי לפחות
), ומכיוון שאני רואה שיש הרבה תועלת בינתיים (אנחנו חודשיים בתוך התהליך הזה) התחלתי לחשוב על DIR ככיוון עיקרי של עבודה, מה גם שלילדה הפרטית שלי זה נראה לי הכי מתאים מבחינת אופי.
מה שקצת לא ברור (או אפילו מפריע) לי בגישה הזו - וכבר ציינו את זה בשרשור הזה - זה שאין ממש תוכנית עבודה של מטרות ומשימות. (והקול השני בתוך הראש שלי אומר: אולי בכלל לא צריך את זה? ).
מה שאני מנסה לשאול זה האם ל- DIR יש פתרונות לקשיים ספציפיים וממוקדים, כמו הרחבת מגוון המזונות, גמילה מחיתולים, דברים בסגנון הזה ?
מה שאנחנו עושים כרגע (ה- Play Project) דומה מאוד למה שעושים במכון בייקר (כך אמרו לי לפחות
מה שקצת לא ברור (או אפילו מפריע) לי בגישה הזו - וכבר ציינו את זה בשרשור הזה - זה שאין ממש תוכנית עבודה של מטרות ומשימות. (והקול השני בתוך הראש שלי אומר: אולי בכלל לא צריך את זה? ).
מה שאני מנסה לשאול זה האם ל- DIR יש פתרונות לקשיים ספציפיים וממוקדים, כמו הרחבת מגוון המזונות, גמילה מחיתולים, דברים בסגנון הזה ?
לא ממש.
Dir לא נותן פתרונות נקודתיים לגמילה מחיתולים או הרחבת מגוון מזון. לDir יש שלבי התפתחות חברתיים תקשורתיים שילדים עד גיל שלוש בהתפתחות נורמאליות עוברים באופן טבעי, ב dir עוזרים לילדים שמתפתחים אחרת לעבור את השלבים האלה תוך כדי משחק. הבסיס הוא שהילד יבין שמשחק וקשר עם אנשים אחרים יכול להיות מהנה, הכל תוך כדי משחק ותחומים שמעניינים את הילד. המשחק ותחומי העניין של הילד הם כלי ללמד את הילד קשב משותף, עניין, מעגלי תקשורת - שזו בעצם שיחה גם אם לא מילולית. פתרון בעיות, רעיונות למשחק של הילד, וחשיבה ומשחק סמלי ורגשי.
עם הכלים האלה לימדתי את הילד שלי לגוון מאכלים, גמילה מחיתולים עשינו עם aba, וזה היה הדבר היחיד שעשינו בשיטה הזאת.
הבן שלי התחיל לאכול הרבה יותר טוב כשהורדנו לו גלוטן מהתפריט. זה עשה הבדל ממש עצום בהתנהגות, רגישות בשמיעה ובאוכל. לפני כן הוא חי על ברוקולי, גבינה וביצה, אחרי שהורדנו את הגלוטן הוא התחיל לאכול יותר מאכלים, בחשיפה איטית מאוד, תוך כדי משחק ושירים, הכלים שקיבלתי מdir.
פעילות פיסית גם מאוד חשובה לילדים שלנו. רכיבה על אופניים, שחיה, הרעיון הוא שאת הכל אפשר לעשות בגישה של פלורטיים.
ריתמיקה, ריקוד, יוגה , פלדנקרייז.... מה שמעניין לכם. לבן שלי זה ממש עשה פלאים.
פליי פרויקט באמת דומה למה שעושים במכון בייקר, חשוב שהמטפל יהיה ממש טוב.
אם את רוצה להבין ממש לעומק את הdir אני ממליצה בחום על הספר של גרינשפן the child with special needs
הוא ממש מסדר שם את כל המתודה ואבני הדרך ההתפתחותיים.
באתר של dir תוכלי לראות רשימה של מטפלים שלמדו את השיטה בצורה מלאה ומסודרת. בעיני, זה חשוב שלפחות לתקופה ולהנחיה שלך, חשוב שיהיה מי שיעזור לך לסדר ולהבין באיזה שלב הילדה שלך נמצאת, איך לעבוד איתה, איך ומה לעשות כשיש רגרסיות, ויש הרבה עליות וירידות.
Dir זו בעצם שיטה שאפשר לעשות וללמד איתה הכל, בצורה של משחק ובדרך שתמשוך את הילד, שתגרום לו להיות מעוניין.
היום אני מצליחה לאפות עוגות עם הילד שלי, לפני שנתיים אין שום סיכוי שהוא היה מתעניין במשהו שהוא לא רכבות או מוסיקה במשך יותר מחצי דקה.
Dir לא נותן פתרונות נקודתיים לגמילה מחיתולים או הרחבת מגוון מזון. לDir יש שלבי התפתחות חברתיים תקשורתיים שילדים עד גיל שלוש בהתפתחות נורמאליות עוברים באופן טבעי, ב dir עוזרים לילדים שמתפתחים אחרת לעבור את השלבים האלה תוך כדי משחק. הבסיס הוא שהילד יבין שמשחק וקשר עם אנשים אחרים יכול להיות מהנה, הכל תוך כדי משחק ותחומים שמעניינים את הילד. המשחק ותחומי העניין של הילד הם כלי ללמד את הילד קשב משותף, עניין, מעגלי תקשורת - שזו בעצם שיחה גם אם לא מילולית. פתרון בעיות, רעיונות למשחק של הילד, וחשיבה ומשחק סמלי ורגשי.
עם הכלים האלה לימדתי את הילד שלי לגוון מאכלים, גמילה מחיתולים עשינו עם aba, וזה היה הדבר היחיד שעשינו בשיטה הזאת.
הבן שלי התחיל לאכול הרבה יותר טוב כשהורדנו לו גלוטן מהתפריט. זה עשה הבדל ממש עצום בהתנהגות, רגישות בשמיעה ובאוכל. לפני כן הוא חי על ברוקולי, גבינה וביצה, אחרי שהורדנו את הגלוטן הוא התחיל לאכול יותר מאכלים, בחשיפה איטית מאוד, תוך כדי משחק ושירים, הכלים שקיבלתי מdir.
פעילות פיסית גם מאוד חשובה לילדים שלנו. רכיבה על אופניים, שחיה, הרעיון הוא שאת הכל אפשר לעשות בגישה של פלורטיים.
ריתמיקה, ריקוד, יוגה , פלדנקרייז.... מה שמעניין לכם. לבן שלי זה ממש עשה פלאים.
פליי פרויקט באמת דומה למה שעושים במכון בייקר, חשוב שהמטפל יהיה ממש טוב.
אם את רוצה להבין ממש לעומק את הdir אני ממליצה בחום על הספר של גרינשפן the child with special needs
הוא ממש מסדר שם את כל המתודה ואבני הדרך ההתפתחותיים.
באתר של dir תוכלי לראות רשימה של מטפלים שלמדו את השיטה בצורה מלאה ומסודרת. בעיני, זה חשוב שלפחות לתקופה ולהנחיה שלך, חשוב שיהיה מי שיעזור לך לסדר ולהבין באיזה שלב הילדה שלך נמצאת, איך לעבוד איתה, איך ומה לעשות כשיש רגרסיות, ויש הרבה עליות וירידות.
Dir זו בעצם שיטה שאפשר לעשות וללמד איתה הכל, בצורה של משחק ובדרך שתמשוך את הילד, שתגרום לו להיות מעוניין.
היום אני מצליחה לאפות עוגות עם הילד שלי, לפני שנתיים אין שום סיכוי שהוא היה מתעניין במשהו שהוא לא רכבות או מוסיקה במשך יותר מחצי דקה.
הקול בראש שלי גם אומר שלא צריך
מטרות ומשימות מוגדרות בראש באופן מוחלט. אפשר כל פעם להחליט (די בקטן
) מה צריך (לפי מהלך החיים, לפי מהלך היום) , והעיקר לשמוח על מה שהושג.
אני חוזרת על העניין : האם בחינוך ילד רגיל מחילטים על משימות ומטרות ? ואנחנו עדיין מחנכים ומלמדים אותם
.
אולי באמת כמו שנאמר כאן העניין הוא 'איך' , מאשר הרבה 'מה' .
מטרות ומשימות מוגדרות בראש באופן מוחלט. אפשר כל פעם להחליט (די בקטן
אני חוזרת על העניין : האם בחינוך ילד רגיל מחילטים על משימות ומטרות ? ואנחנו עדיין מחנכים ומלמדים אותם
אולי באמת כמו שנאמר כאן העניין הוא 'איך' , מאשר הרבה 'מה' .
יפחוצית מצויה
New member
נראה לי ש-dir ממוקד בפיתוח תקשורת
ולזה הוא טוב וכנראה גם מתאים לכם, אם את רואה תועלת.
יכול להיות שכשהתקשורת תשתפר יסתדרו בהדרגה הרבה דברים אחרים שהם חלק מההתפתחות, פשוט כי אפשר יהיה לתקשר בקשר אליהם.
לדעתי ולהבנתי לילדים צעירים, ולבני אדם בכלל, יש דחף חזק לגדול וללמוד ולהתפתח, כל עוד הם לא נתקלים במשהו שמוריד אותם מהפסים (כמו למשל מחסומי תקשורת קשים, או קושי בלתי-עביר במיומנות טכנית קריטית, או מצוקה פיזית, או משבר רגשי). כשמתגברים על המכשול, ההתפתחות הטבעית דוחפת קדימה.
אז אם המחסום הקריטי כרגע הוא תקשורתי, אולי הכי הגיוני להתמקד בזה, ואם DIR עובד אז נהדר.
מצד שני, אם יש דברים נקודתיים נוספים שנראים לכם קריטיים ומשבשים את חייכם קשות, אולי אפשר לבחור נושא אחד או שניים ולנסות לעבוד עליהם מהכיוון היותר פרקטי-התנהגותי, אולי אפילו בעזרת ABA או משהו דומה. ה-RDI הזה לא כלכך נשמע לי, אבל אולי אפשר לקחת גם ממנו רעיונות בזהירות.
אבל אם כן, בדברים מהסוג הזה הייתי שומרת על מיקוד מקסימלי: בחירת מטרות זהירה מאוד, תחום אחד בכל פעם, יעדים קטנים ומעשיים, מעקב צמוד אם באמת מתקדמים לכיוון הנכון או סתם משלמים מחירים, ופרופורציה. הכי חשוב לא לתת לזה להשתלט על החיים, ולא לבוא על חשבון המטרות המהותיות יותר של קשר ורווחה והתפתחות משמעותית.
ולזה הוא טוב וכנראה גם מתאים לכם, אם את רואה תועלת.
יכול להיות שכשהתקשורת תשתפר יסתדרו בהדרגה הרבה דברים אחרים שהם חלק מההתפתחות, פשוט כי אפשר יהיה לתקשר בקשר אליהם.
לדעתי ולהבנתי לילדים צעירים, ולבני אדם בכלל, יש דחף חזק לגדול וללמוד ולהתפתח, כל עוד הם לא נתקלים במשהו שמוריד אותם מהפסים (כמו למשל מחסומי תקשורת קשים, או קושי בלתי-עביר במיומנות טכנית קריטית, או מצוקה פיזית, או משבר רגשי). כשמתגברים על המכשול, ההתפתחות הטבעית דוחפת קדימה.
אז אם המחסום הקריטי כרגע הוא תקשורתי, אולי הכי הגיוני להתמקד בזה, ואם DIR עובד אז נהדר.
מצד שני, אם יש דברים נקודתיים נוספים שנראים לכם קריטיים ומשבשים את חייכם קשות, אולי אפשר לבחור נושא אחד או שניים ולנסות לעבוד עליהם מהכיוון היותר פרקטי-התנהגותי, אולי אפילו בעזרת ABA או משהו דומה. ה-RDI הזה לא כלכך נשמע לי, אבל אולי אפשר לקחת גם ממנו רעיונות בזהירות.
אבל אם כן, בדברים מהסוג הזה הייתי שומרת על מיקוד מקסימלי: בחירת מטרות זהירה מאוד, תחום אחד בכל פעם, יעדים קטנים ומעשיים, מעקב צמוד אם באמת מתקדמים לכיוון הנכון או סתם משלמים מחירים, ופרופורציה. הכי חשוב לא לתת לזה להשתלט על החיים, ולא לבוא על חשבון המטרות המהותיות יותר של קשר ורווחה והתפתחות משמעותית.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.