een ogenblik
New member
תוכיים בפרברים
בשנת 58 הייתה תערוכה זו או אחרת בבריסל. כחלק מן התערוכה הוצגו מספר מצומצם של תוכים ירוקים, לא גדולים במיוחד. לאחר שהתערוכה הסתיימה, לא היה כסף לתחזוק התוכים, והחליט מי שהחליט שלשחרר אותם לחופשי זה פתרון טוב. ההנחה, אני מניחה, הייתה שתוכים ירוקים לא ימצאו את בלגיה כבית גידול אידיאלי, ואו שהם יתפגרו, או שהם יצליחו להגר לארצות חמימות יותר, אך אף אחד לא חשב שהם יתאקלמו, יתרבו, ושצאצאיהם ימצאו את בלגיה כנעימה ונוחה למגורים.
מה רבה הייתה טעותם.
54 שנים מאוחר יותר, כשאני פוסעת לי מתחנת הרכבת ה-Haren zuid אל מקום העבודה שלי ליד Bordet, אני רואה אותם בבקרים שימשיים. למרות שהם כבר דורות של תוכים שבקעו לעולם במרחב בריסל רבתי, הם עדין מהגרים בנשמתם. הם מתרכזים בלהקות גדולות, על צמרות עצים שכבשו לעצמם, או מתעופפים בין אותם צמרות עצים לגגות בתים. תוך כדי כך שלרגע אינם מפסיקים לצייץ ולצפצף, ולחוות דעה על כל מה שהם רואים או חשים. בעיקר הם מלאי נרגשות כאשר האור מאיר בעוז. בימים אפרפרים (רוב הימים, יש להודות), הם מתכנסים לתוך עצמם, שקטים יחסית. אבל בימי שמש, אוווהו. האוויר מלא קולות ציפצופים, ציוצים, שריקות, והקולות האלו זזים ממקום למקום, והצבע הירוק זוהר משתלט על האזורים בהם הקולות נמצאים. בה בעת, אפשר לראות ציפורים מקומיות. הן תמיד מופיעות בודדות. לרוב עומדות אחת או שתיים על צמרת עץ פנויה או על חוט חשמל. הן שותקות. הן בגוונים אפרוריים, בין שחור ללבן, ולפעמים מופיע גוון צבע אך דהוי. הן מנסות להחביא ראשיהן מתחת לכנפן, אולי בתקווה להסתיר את עין השמש, או להסתתר מפניה.
אפשר היה לחשוב שתוכים ילידי בלגיה יהיו רגועים. מכיוון שהם אינן בדיוק סמל הרוגע, משאלת השאלה, האם הם בעצם רגועים ביחס לבני המולדת הישנה, וזו רק בלגיה הדהוייה הגורמת להם להראות כה צבעוניים ורעשניים?
בשנת 58 הייתה תערוכה זו או אחרת בבריסל. כחלק מן התערוכה הוצגו מספר מצומצם של תוכים ירוקים, לא גדולים במיוחד. לאחר שהתערוכה הסתיימה, לא היה כסף לתחזוק התוכים, והחליט מי שהחליט שלשחרר אותם לחופשי זה פתרון טוב. ההנחה, אני מניחה, הייתה שתוכים ירוקים לא ימצאו את בלגיה כבית גידול אידיאלי, ואו שהם יתפגרו, או שהם יצליחו להגר לארצות חמימות יותר, אך אף אחד לא חשב שהם יתאקלמו, יתרבו, ושצאצאיהם ימצאו את בלגיה כנעימה ונוחה למגורים.
מה רבה הייתה טעותם.
54 שנים מאוחר יותר, כשאני פוסעת לי מתחנת הרכבת ה-Haren zuid אל מקום העבודה שלי ליד Bordet, אני רואה אותם בבקרים שימשיים. למרות שהם כבר דורות של תוכים שבקעו לעולם במרחב בריסל רבתי, הם עדין מהגרים בנשמתם. הם מתרכזים בלהקות גדולות, על צמרות עצים שכבשו לעצמם, או מתעופפים בין אותם צמרות עצים לגגות בתים. תוך כדי כך שלרגע אינם מפסיקים לצייץ ולצפצף, ולחוות דעה על כל מה שהם רואים או חשים. בעיקר הם מלאי נרגשות כאשר האור מאיר בעוז. בימים אפרפרים (רוב הימים, יש להודות), הם מתכנסים לתוך עצמם, שקטים יחסית. אבל בימי שמש, אוווהו. האוויר מלא קולות ציפצופים, ציוצים, שריקות, והקולות האלו זזים ממקום למקום, והצבע הירוק זוהר משתלט על האזורים בהם הקולות נמצאים. בה בעת, אפשר לראות ציפורים מקומיות. הן תמיד מופיעות בודדות. לרוב עומדות אחת או שתיים על צמרת עץ פנויה או על חוט חשמל. הן שותקות. הן בגוונים אפרוריים, בין שחור ללבן, ולפעמים מופיע גוון צבע אך דהוי. הן מנסות להחביא ראשיהן מתחת לכנפן, אולי בתקווה להסתיר את עין השמש, או להסתתר מפניה.
אפשר היה לחשוב שתוכים ילידי בלגיה יהיו רגועים. מכיוון שהם אינן בדיוק סמל הרוגע, משאלת השאלה, האם הם בעצם רגועים ביחס לבני המולדת הישנה, וזו רק בלגיה הדהוייה הגורמת להם להראות כה צבעוניים ורעשניים?
