תתאר לעצמך את הסיטואציה הבאה
אתה עולה לבמה בסוף מסע הופעות מפרך, למופע האחרון של הרצף בוומבלי. הלהקה שלך מוכנה, אתה מוכן, הקהל מוכן. אתה עולה לבמה עגלי זיעה ממלאים את פרצופך, הן מהחום אך בעיקר מהרגש, מיליונים של דולרים הושקעו בהופעה הזאת, מיליוני מעריצים באו ממרחק של עשרות ומאות קילומטרים לראות אותך ורק אותך. אתה לוקח את הגיטרה, נותן אקורד ראשון וצליל דיסטורשן מנסר מפלח את חלל האיצטדיון. הקהל משתולל. אתה מעביר מבט אל המתופף ואל הבאסיסט... אחת שתיים שלוש ו!!! הבאסיסט מרביץ באסים שמרעידים לקהל את הצלעות, המתופף מתופף מקצבים במהירות כל כך גבוהה שבלתי אפשרי בכלל לעקוב אחרי תנועת המקלות שלו, הגיטריסט המשני מנגן פרוגרסיות קצביות שמקפיצות את הקהל ואתה שר מכל הגרון ומכל הלב... איך שאתה מתחיל לשיר הקהל משתגע, כולם צועקים את השם שלכם ושרים אתכם... ואז, מגיע תורך, אתה דופק את הסולו של החיים שלך, 24 תווים בשנייה - מהירות שלא נראתה בעבר... הקהל משתולל... ככה ממשיכה ההופעה 12 שירים... בתומה הקהל צועק את שמכם ולא נותן לכם לרד, עוד הדרן ועוד הדרן... לבסוף אתם יורדים מהבמה סחוטי זעה ותשושים, נגמר סיבוב ההופעות ועברה תקופה בחייכם. הגיע הזמן להמשיך הלאה ולכתוב עוד מוסיקה, כל אחד לשלו או בהרכב המקורי זאת כבר בחירה שלכם... - איפה כל זה היה אם מוסיקת רוק היתה אלקטרונית?
