תודעה ותפקודים

[Mist2]

תודעה ותפקודים

יש להבין שתודעה ותיפקודים הם דברים שונים בתכלית. לנוע, לחשוב, להרגיש, לחוש – אלה הם תפקודים, ובכוחם לפעול ללא כל קשר, באם אנו מודעים להם או לא. התפקודים עשויים לעבוד באופן מכני, אולם אם נהיה מודעים יותר, יגביר הדבר את חדות תיפקודינו. את התפקודים אנו יכולים להשוות למכונות העובדות בדרגות שונות של אור. אותן מכונות עובדות באור בצורה טובה יותר, מאשר בחושך. כשמופיע יותר אור המכונות פועלות טוב יותר. תודעה היא אור והמכונות הן תיפקודים.

 

[הצופה.]

ומה קורה בנקודת ההתחלה?

האם אפשר להשתמש בתיפקודים ללא תודעה או מודעות? האם אפשר להפעיל אותם בכלל? תינוק שנולד ללא כל ידע, כל מחשבה, כל יכולת לנוע, האם הוא לא זקוק למודעות כדי לפחות "להתניע " את המכונה? ואולי המכונה הזו בנויה כך, שכל שנלמד בעזרת המודעות נשלח לזיכרון מקבל תיפקוד עצמאי, וכך משאיר את המודעות נקיה להעביר את תשומת הלב לדברים חדשים ולא להתעסק בישן שממילא מופעל ע"י עצמו למה אם אני אזכור את עצמי או יהיה מודע לעצמי זה ישפר אותי הרי הדוגמה של הדרך הרביעית לנשימה מעידה בדיוק על ההפך קיים חשש מהעברת התיפקוד של הנשימה ממרכז אחד למרכז אחר וזאת רק בגלל הפניית המודעות לנשימה??? למה שהפניית המודעות למכונה לא תקלקל אותה? ואני לא אומר שהפוסט שלך לא נכון רק רצוי לבדוק את הנכונות שלו ולא לקבל אותו כתורה מהר סיני

 

[Mist2]

ישנם תפקודים הפועלים גם כאשר התודעה מוגבלת

בשינה בלילה, כאשר התודעה מוגבלת, רמת הפעילות של התפקודים יורדת למינימום. הם פועלים ללא כל תשומת לב מבחינתך. כאשר האדם מתעורר בבוקר, עובר למצב תודעה 2 - מצב תודעה גבוהה יותר יחסית למצב תודעה בו היה בלילה, התפקודים שפעלו ברמה מוגבלת בלילה פועלים בצורה מוגבלת פחות, ותפקודים אחרים שכלל לא עבדו בלילה, כעת מתחילים לפעול ברמה כזו או אחרת. אם יצא לך לחוות גם מצב תודעה גבוהה יותר מהמצב השני, לבטח ראית שהשינוי מבחינת רמת פעילות התפקודים דומה מאוד. הדוגמה עם הנשימה לא מתייחסת לתודעה.

 

[הצופה.]

לא יודע אם חוויתי מצבי תודעה גבוהים

יכול להיות שחשבתי שזה כך, אבל יכול להיות שגם לא. אין לי שום נקודה להיאחז בה כדי לציין זאת. לגבי ההסבר שלך-אם אקח לדוגמה אדם שיושב על כיסא באותו הזמן הוא אינו "נע ממקום למקום" לפי ההסבר שלך אפשר לומר שתפקוד ההליכה שלו פועל בצורה מוגבלת או אינו מתפקד בכלל... אם היה יושב על הכיסא ומניע את רגליו, ולא הולך לשום מקום גם אפשר היה לטעון כי התפקוד התנועתי שלו מוגבל או שהוא בכלל בחוסר שליטה וחלילה כלל לא מתפקד מבחינה תנועתית... כך במצב שינה התפקודים להם אתה מייחס תפקוד מוגבל או ירידה לרמת מינימום זה חלק מהתפקוד ולא לתפקד מתי שלא צריך זה בדיוק מה שהתפקוד הנכון צריך לעשות.... כיום אני במצב שמטיל ספק בכל מה שלמדתי לבדוק אם הידע שבי הוא בגדר אמונה או אמת אולי דימיון-האור הזה שאתה מדבר עליו הוא מצב תודעה רגיל לחלוטין מבחינתי שכן אם אלך לזמן שלא ידעתי דבר תינוק "לוח חלק" ללא דבר בזיכרון, למדתי הכל ללא מילים ללא זיכרון ללא נקודה להשוואה ללא שכל שהוא מוכר אפשר לומר חיקוי, ואפשר לומר ניסוי וטעיה אבל מה גרם בפעם הראשונה לקליטה של הרושם החיצוני ולהבנה שיש בכלל רושם חיצוני מבחינתי זה שימן שאלה גדול אך גם תשובה להרבה שאלות מה זה אור? או מה זה שכל מעלה השכל? ואולי האם יכול לשכל לתפקד ללא מחשבות? מה היה מושג "אני" באותו הרגע? מה היא תשומת לב באותו הזמן? האם קיימת נפרדות כלל באותו זמן? האם יש ערך למושג פחד? ישנן עוד הרבה שאלות שעולות מהמצב הזה וגם איפה היכולת הזו היום? האם היא פעילה או הורדמה? וגם מה הוא מורה באותו הזמן או מי היה המורה שלי לפעם הראשונה? מה זה אור ומה זה חושך? מה זה נכון לא נכון רע טוב נעים לא נעים? ואיך יכולתי לשרוד בכלל בלי לדעת כל אלו? לא קל לגלות שאין תשובות, אבל גם קל לגלות שבלי תשובות הייתה תקופה שהכל היה בה....

 

[Mist2]

אנסה להסביר קצת יותר

לא מדובר בכך שתיפקוד פעיל או לא פעיל, אלא האם תיפקוד זמין לפעולה. כלומר, בזמן השינה, אתה מנותק בצורה יחסית מהעולם החיצוני. מישהו יכול לדבר אתך, אפילו לגעת בך, ואתה כלל לא תהיה מודע לכך. כל מיני דברים יכולים להתרחש באותו חדר בו אתה ישן ואתה כלל לא תדע מזה. הדוגמה שאוספנסקי משתמש: יכולה לפרוץ שריפה ואתה כלל לא תחוש, או תדע מכך. לאומת זאת, אם תפרוץ שריפה בזמן שאתה "ער" ויושב על כיסא, אתה תברח מהמקום או שתנסה לכבות את השריפה. את שאר השאלות שלך אתה צריך להפנות למורה. אני יכול לענות לך, אבל אין בכך כל טעם.