תודו שזה פסיכי
אני לא הייתי מאמינה על עצמי. כזכור, יצאתי לחו"ל מצויידת באמפולות אוביטרל לתמיכה, בדיקה ביתית ומצברוח (פחות או יותר) טוב. הייתי אמורה לבדוק שבוע אחרי הזריקה האחרונה, אלא מאי, באותו יום, שזה מיליונתלפים זמן אחרי ההזרעה, הופיע מחזור. אז לא בדקתי. מחזור די ממושך יש לציין. המשכתי בטיול שמחה וטובת לב, ולפחות בלי המתח של "אולי זה סימן שכן, או סימן שלא". ביומיים האחרונים יש לי בחילה וחוסר תאבון (אצלי זה מעיד בהכרח על מחלה או על הריון), גודש בשדיים וכל מיני דקירות בבטן. אין סיכוי לספונטני (תאריכים לא מתאימים וכמובן חצוצרות חסומות). אז לפני 10 דקות, בקפריזה של רגע, הוצאתי את ערכת הבדיקה מהארון. (שלילי, למקרה שמישהי חשבה אחרת). ופתאום אני קולטת: בואנה, אני מפגרת... אבל ממש מפגרת... כנראה שיש משהו בקהילתנו, שלא מוכן לוותר על האפשרות שאולי זה כן, גם אם כל הסיכויים אומרים אחרת. מאידך, השבוע נתקלתי בשני מקרים של צעירות בהריון לא רצוי שנתגלה רק בשבוע 11. אחת מהן נשלחה ע"י רופאת משפחה עקב "דכאון חמור, הקאות ואפילו הפסיק לה המחזור לפני 3 חדשים מרוב שהיא בדכאון" (העדפתי לצחוק , למרות שזה גם היה מצדיק בכי)
את
