תודה

[jud42]

תודה

שלום לפורום! חייבת לומר: אני חדשה כאן ..וקבלת הפנים חמימה מאוד..תחושה של אכפתיות. תודה לכולכם. ועכשיו לשאלת אהבת הורים. לא בטוחה כי היא ללא תנאים! מצד אחד אוהבים עד אין גבול..מנסים להשיג הכל מכל במחיר גבוה עבורם, מאבדים קצת פוקוס..אבל בפינה תמיד מצפים מהילדים אפילו קצת..לכן לדעתי זו לא אהבה ללא תנאים.הלוואי ויכולנו/יכולתי..חיוך אבל זה חלק מטבע האדם..לצפות אפילו בתת מודע. סופ"ש נפלא לכולם jud42

 

[AYELET1]

בוודאי שמצפים לניסים ונפלאות...

פי שכתבת , זהו טבע האדם. אבל מה, מה קורה כשהניסים אינם מתחוללים? הילד בא עם תעודה על הפנים, וזה במקרה הטוב? במקרה הפחות טוב הוא נתפס עם סמים, ובמקרה הממש ממש גרוע הוא עצור במשטרה על שוד. מה אז? אנו עדיין הוריו? מפנים לו עורף? ועדיין לא דיברנו מה קורה כשהוא לא נתפס על כלום, אבל חי באופן הנוגד לחלוטין את צורת חיינו- כמו חוזר בתשובה למשל, או הומוסקסואל - עובדה שיש להניח תפריע להורים רבים. כלומר זו בדרך כלל אהבה ללא תנאים, למרות הצפיות המוגזמות, כנראה. אני מניחה שראית את הטאג ליין הזה , כשהתייחסת לנושא.

 

[jud42]

ניסים ונפלאות

היי... מגדלת שני ילדים. לא מחכה לניסים וניפלאות.חווה עם הבן המתבגר קצוות שממש לא ציפיתי ..אבל צפיתי( בתת מודע ) כי מטבעו ילד טבע/רוח/ים. ומקטנותו מתמודדת עם הגדרת גבולות...גבולות..שממש מודה לא בהצלחה גדולה. מאוד קשה המחשבה שהם עוברים את הגבולות..שאנו הגדרנו כ-קוים אדומים. לא יודעת מה ארגיש במידה ואכן הגבול יפרץ כגון: תיק במשטרה, סמים וכדו´ מאמינה שארגיש פגועה. תמיד אעזור אבל בשלב מסויים אם לא תהיה צמיחה , הבנה ומודעות מתוך הניסיונות ..לא אפנה עורף אבל בוודאי שאתרחק. לגבי צורת חיים שונה הכונה לא פשע אלא שוני מהותי חברתי..קשה! אבל בהחלט מוכנה לנסות לקבל ולהמשיך לאהוב. מאמינה כי בגיל מסויים הבחירות הן של הילדים ובהמשך גם התוצאות..כך שאוכל לקוות רק כי התוצאות לא תהיינה קשות מדיי. jud42

 

[דליה .ד]

אני מניחה שלכל הורה יש ציפיות

מילדיו, זנ טבעי ונורמלי. הבעיה היא כאשר הציפיות שלנו לא עולות בקנה אחד עם המציאות או שאנחנו מציבים להם מטרות שאנחנו לא הצלחנו להגשים ואז...הלוא הם שלוחה שלנו מעין דוגמה משופרת של עצמינו...אז אולי הם יצליחו. ואתן דוגמה כואבת להתנתקות מהמציאות: בכיתה שלי (כיתה ו´ ילדים נכים עם שיתוק מוחין) יש ילדה פגועה ב4 גפיים, הולכת עם הליכון, לקויית ראיה ולקויית תקשורת. בנוסף אובחנה כבעלת פיגור בינוני נמוך... אני הגשתי דו"ח דידקטי לועדת השמה עליו שקדתי כשבוע עם הצוות הפרארפואי והפסיכולוגית שלנו. והיינו נאמנות למציאות! האמא הגדירה את המסמך כ"זבל" והאבא שאל אותי: "איך יכולת לעשות דבר כזה היא לא תוכל להתגייס!"............ הלו! להתגייס????? הילדה לא יודעת לנגב לעצמה או לאכול לבד, להתפשט ולהתלבש, היא מתפקדת ברמה של גיל שנתיים ....אולי... והם חושבים שהיא תתגיס....בטח! לסיירת מובחרת!..... כואב לא?

 

[AYELET1]

נורא! הורים שהכאב שלהם רב כלכך,

שלא מסוגלים להביט למציאות בעיניים