תודה!
קראתי את דבריי כל אחד ואחת מאתכם.לא פעם ולא פעמיים.ואני רוצה להודות לכם על התגובות הכנות שלכם,על השיתוף וההזדהות,על כך שבמילותיכם נגעתם בליבי..אני אדם שנותן יותר ממה שמקבל,אני פשוט אוהבת להעניק,ואני משתדלת להעניק תמיכה לסובבים אותי..כי יש כל כך הרבה אנשים שכואבים..כל אחת וכאבו הוא,כל אחד והחבילה שלו. ולפתע מצאתי את עצמי מתפרקת..לרסיסים..אבודה.. ואז נשברתי וכתבתי,וזה יצא מהלב,זה השתחרר וזרם..ולא ידעתי אפילו לאן זה יוביל ומה אני בעצם מנסה לכתוב,מה אני בעצם מנסה להגיד..הרי אני יותר אשת תגובות,עידוד,אני יותר אוזן קשבת..והנה מצאתי את עצמי במרכז העניינים-כותבת על הבעיה שלי,על הכאב האישי שלי...ולפני שממש הבנתי מה עשיתי,על ה``שלח`` כבר לחצתי..וקצת הצטערתי,..אבל עתה אני יכולה לאמר שאני כבר לא מצטערת..שמחתי לקרא את התגובות..לקבל את העידוד..ההזדהות..השיתוף. תודה לכם! לך אצבעונית-שנגעת במיתרי ליבי,שחווית את מצבי..כאב לי לראות מצב דומה כמעה לשלי,למרות שאכן לאחר שאת חווה משהו רע זה או אחר,פתאום מגיעים לאוזנייך ידיעות לגביי נשים נוספות..וזה גורם לעוד יותר זעזוע..זה לא בגדר ``צרת רבים חצי נחמה``..זה לא כך כלל וכלל..זה אף מעצים את הכאב.. לכן-אילה,אבישג ואלמוגית-אתן שללא קרבה לנושא באופן אישי הצלחתן לעודד אותי..הצלחתי להרגיש חיבוק שנשלח והוא היה נעים,המילים שלכן עטפו אותי בחום...במיוחד הדהדו המילים:``אני רק איתך בכאב,מקווה שאת חשה``..וחשתי ואני עדיין חשה,ותודה! לגר בהר-כן,אני יכולה להביא ילד נוסף לעולם...כמה זה נשמע פשוט..וכמה שזה רחוק מלהיות פשוט..והכי מזעזע שאני רואה כמה פשוט זה אצל חברותיי.. זה כל כך אבסורד בעיניי שאשה בהריון ששואלים אותה כמה ילדים יש לך? מכלילה גם את התינוק בבטנה במס` הנפשות..זה מצמרר אותי-כי מי ערב לכך?.. אבל גר, אני לא מוכנה עדיין...עתה אני חוששת מתשעת הירחי לידה ולא מהלידה עצמה.. ולכן-ליהי ולי28-שבכל דרך מושיטות את ידיכן אליי,תודה לכן מתוקות,אני חזקה וגם אם חלשה קצת כעת,אני אנצח..כי יש בי אהבה והיא מחזקת אותי. לגביי גיסתי,לא אני לא יכולה לשתף אותה בתחושה..אני לא יכולה לשתף את הוריו בתחושה.. ישנם פשוט טיפוסים שבעינהם מה שהיה היה ונסגר,ואין צורך לדבר אלא להמשיך הלאה-זוהי משפחתו של בעלי..ותאמינו לי כבר לא פעם ניסינו(אני ובעלי)לדבר איתם...כדי לשחרר את המתח הקיים באוויר...אבל רק הטפות קיבלנו שדיי צריך להמשיך הלאה..על הכאב שבפנים לא דיברנו כלל וכלל..לידם אני מרגישה שאני זה לא אני ואני ממש לא אוהבת את התחושה,התחושה שהם נותנים לי זה,תמשיכי להיות חזקה ותשכחי את מה שהיה.. ואני שוכחת,אבל רק לידם... כי אני לא אשכח את המלאך הקטן שלי לעולם!!! שוב תודה לכן,אתן נפלאות..ואני אהיה חזקה!...חייבת. אוהבת, אלת האהבה.
קראתי את דבריי כל אחד ואחת מאתכם.לא פעם ולא פעמיים.ואני רוצה להודות לכם על התגובות הכנות שלכם,על השיתוף וההזדהות,על כך שבמילותיכם נגעתם בליבי..אני אדם שנותן יותר ממה שמקבל,אני פשוט אוהבת להעניק,ואני משתדלת להעניק תמיכה לסובבים אותי..כי יש כל כך הרבה אנשים שכואבים..כל אחת וכאבו הוא,כל אחד והחבילה שלו. ולפתע מצאתי את עצמי מתפרקת..לרסיסים..אבודה.. ואז נשברתי וכתבתי,וזה יצא מהלב,זה השתחרר וזרם..ולא ידעתי אפילו לאן זה יוביל ומה אני בעצם מנסה לכתוב,מה אני בעצם מנסה להגיד..הרי אני יותר אשת תגובות,עידוד,אני יותר אוזן קשבת..והנה מצאתי את עצמי במרכז העניינים-כותבת על הבעיה שלי,על הכאב האישי שלי...ולפני שממש הבנתי מה עשיתי,על ה``שלח`` כבר לחצתי..וקצת הצטערתי,..אבל עתה אני יכולה לאמר שאני כבר לא מצטערת..שמחתי לקרא את התגובות..לקבל את העידוד..ההזדהות..השיתוף. תודה לכם! לך אצבעונית-שנגעת במיתרי ליבי,שחווית את מצבי..כאב לי לראות מצב דומה כמעה לשלי,למרות שאכן לאחר שאת חווה משהו רע זה או אחר,פתאום מגיעים לאוזנייך ידיעות לגביי נשים נוספות..וזה גורם לעוד יותר זעזוע..זה לא בגדר ``צרת רבים חצי נחמה``..זה לא כך כלל וכלל..זה אף מעצים את הכאב.. לכן-אילה,אבישג ואלמוגית-אתן שללא קרבה לנושא באופן אישי הצלחתן לעודד אותי..הצלחתי להרגיש חיבוק שנשלח והוא היה נעים,המילים שלכן עטפו אותי בחום...במיוחד הדהדו המילים:``אני רק איתך בכאב,מקווה שאת חשה``..וחשתי ואני עדיין חשה,ותודה! לגר בהר-כן,אני יכולה להביא ילד נוסף לעולם...כמה זה נשמע פשוט..וכמה שזה רחוק מלהיות פשוט..והכי מזעזע שאני רואה כמה פשוט זה אצל חברותיי.. זה כל כך אבסורד בעיניי שאשה בהריון ששואלים אותה כמה ילדים יש לך? מכלילה גם את התינוק בבטנה במס` הנפשות..זה מצמרר אותי-כי מי ערב לכך?.. אבל גר, אני לא מוכנה עדיין...עתה אני חוששת מתשעת הירחי לידה ולא מהלידה עצמה.. ולכן-ליהי ולי28-שבכל דרך מושיטות את ידיכן אליי,תודה לכן מתוקות,אני חזקה וגם אם חלשה קצת כעת,אני אנצח..כי יש בי אהבה והיא מחזקת אותי. לגביי גיסתי,לא אני לא יכולה לשתף אותה בתחושה..אני לא יכולה לשתף את הוריו בתחושה.. ישנם פשוט טיפוסים שבעינהם מה שהיה היה ונסגר,ואין צורך לדבר אלא להמשיך הלאה-זוהי משפחתו של בעלי..ותאמינו לי כבר לא פעם ניסינו(אני ובעלי)לדבר איתם...כדי לשחרר את המתח הקיים באוויר...אבל רק הטפות קיבלנו שדיי צריך להמשיך הלאה..על הכאב שבפנים לא דיברנו כלל וכלל..לידם אני מרגישה שאני זה לא אני ואני ממש לא אוהבת את התחושה,התחושה שהם נותנים לי זה,תמשיכי להיות חזקה ותשכחי את מה שהיה.. ואני שוכחת,אבל רק לידם... כי אני לא אשכח את המלאך הקטן שלי לעולם!!! שוב תודה לכן,אתן נפלאות..ואני אהיה חזקה!...חייבת. אוהבת, אלת האהבה.